הזירה הלשונית: עיר הקודש אוכלת בּוֹמְבָּלֶה
15 שאלות על ירושלים ליום ירושלים שחל השבוע, ותשובות בצידן, מהו באמת מקור השימוש במילה "זין" וגם: גדוד מגיני השפה מכה שנית
2.כמה שמות יש לירושלים? לפי מחקר שעשתה אילנה קצנלבוגן בכתב העת סיני, יש לירושלים 178 שמות וכינויים, רובם על בסיס פסוקים בתנ"ך.
3. למה ארטישוק ירושלמי הוא ירושלמי, ואיך קראו לו בירושלים? הארטישוק הירושלמי הגיע מצפון אמריקה והוא נקרא גם sunflower artichoke (קנרס החמנית). באיטלקית חמנית היא ג'יראסול, ומכאן הדמיון והשיבוש לשם ירושלים. פעם קראו לירק הזה בירושלים קַרטוֹפי, שיבוש של קרטופלה, תפוח אדמה, או של השם האיטלקי לארטישוק, קרציופי.
4. למה קוראים לשק קמח אַבִּי יויו? בראשית המאה ה-20 שררה בעיר מצוקת מים קשה, בעיקר בקיץ. אז היו מגיעים לעיר שואבי מים ערבים שכונו "אסאקה", על גבם נאדות מים שחורים מעור עִזים, ובהם מים מתוקים ממעיינות הסביבה. הם הכריזו על עצמם בלדינו מעורבת בערבית "אוואה יו אסאקה". "אוואה יו" הוא שיבוש של הביטוי בלדינו "אגוואה יו": "אני מים". חיקוי שואבי המים הערבים התגלגל אצל הירושלמים ל"אבא יו-יו".
5. למי ולמה צעקו אוהדי בית"ר ירושלים "השופט עובד בתל-אור"? לשופט ששרק נגד הקבוצה, באמצע המאה הקודמת. תל-אור היה בית קולנוע בבעלות מועצת פועלי ירושלים, וסימל את מפא"י ואת הפועל, שנואות נפשם של הבית"רים.
6. למי קראו "ירושלים דליטא"? לווילנה, בירת ליטא. הכינוי ניתן לה במאות הקודמות בזכות החיים היהודיים העשירים שהתקיימו בה.
7. האם ירושלים היא בתולה או זונה? גם וגם. על פי מלכים וישעיהו היא מכונה "בתולת בת ציון". עלפי מדרש אבות דרבי נתן יש לה עשרה שמות לשבח וביניהם שלום וצדק, ועשרה שמות לגנאי, וביניהם אלמנה, זונה, עזובה ושנואה.
8. מה ההבדל בין המילים הירושלמיות בּוֹמְבָּלֶה, בַּמְבָּלִיק, יַמְבַּמְבָּם ואַלַמְבּוּלִיק? בּוֹמבָּלה הוא תפוח עץ אדום עטוף סוכר. בַּמבָּליק היא סוכריית סוס, ממתק אניס. יַמבַּמבָּם הוא צמר גפן מתוק. אלמבּוּליק הוא בכלל משחק, השם הירושלמי למשחק העתיק דוּדֶס.
9. מהיכן הגיע השם ציוֹן? הבלשנים חלוקים: האם היא קשורה לציווי ופירושה "הזקופה"; ואולי לשורש הערבי סנא, וכאן פירושה 'המבצר המגן'; ואולי למילה ציה, במשמעות "הגבעה החשופה".
10. מהם שלושת ההסברים לשמה של שכונת מאה שערים? הסבר אחד: השכונה נוסדה בשנת 1874 בשבוע של פרשת תולדות, שבה מופיע הפסוק מבראשית "וַיִּזְרַע יִצְחָק בָּאָרֶץ הַהִוא וַיִּמְצָא בַּשָּׁנָה הַהִוא מֵאָה שְׁעָרִים". הסבר שני: עם ייסודה היו בה מאה אנשים. הסבר שלישי, שמה בגימטריה 666, מספר המסמל על פי הגר"א את משיח בן דוד וקיבוץ גלויות.
11. מהן שתי השפות בהן נקראת ירושלים עיר הקודש? עברית ויוונית. בעברית בספר ישעיהו: "לִבְשִׁי בִּגְדֵי תִפְאַרְתֵּךְ יְרוּשָׁלִַם עִיר הַקֹּדֶשׁ" (ישעיהו נב 1). ביוונית שמה היירוסלם. היירו פירושה ביוונית קדוש, ומכאן גם המילה הייררכיה.
12. מי היו הטֶדִי בויס? פקחים של עיריית ירושלים בתקופת כהונת ראש העיר טדי קולק. השם ניתן בעקבות נוער עבריין באנגליה שזכה לכינוי הזה.
13. מי זה ילד טוב ירושלים? מקור הכינוי לחנון של שנות החמישים הוא כיפות סרוגות שנתפרו בארבעה חלקים. על שלושה מהחלקים נכתבו המילים ילד, טוב, ירושלים.
14. מי מתחרה עם ירושלים על הכינוי "בירת הנצח"? רומא, הקרויה בלטינית urbs aeterna.
15. כמה שפות משתתפות במשפט הירושלמי "אִיכּוּלָא וַלַא אִיכּ אַסְתוֹמוֹס אבודים"? שלוש: לדינו, ערבית ועברית. תרגום: כך או כך אנחנו אבודים.
חוזרים בתשובה ויוצאים בשאלה
ספר מקיף של שלומי דורון, "המהלכים בין העולמות" שיצא לאחרונה בהוצאת הקיבוץ המאוחד עוסק בתופעות החזרה בתשובה והחזרה (או היציאה) בשאלה בחברה הישראלית. בין היתר מזכיר דורון את תופעת החלפת השם האופיינית לשני צידי המשוואה. חוזרים בתשובה מחפשים שמות מסורתיים, יוצאים בשאלה נפטרים מהשמות המסורתיים. החלפת השם היא מעין טקס קבלה לעולם החדש.
75% מהחוזרים בתשובה שריאיין דורון לצורך המחקר שינו את שמם בדרך כל שהיא. לעיתים השם החדש קרוב לישן: אפי הפך אפריים, שרִי הפכה שרה. לעיתים נוסף שם: יעקב הפך יעקב-ישראל, רחל הפכה רחל-לאה. אחוז דומה של יוצאים בשאלה החליף את שמו, לעיתים על ידי קיצור, יעקב הפך יקי ובת אל הפכה בָּתִי. בת אל מסבירה: "אני כבר לא בתו של האל". היוצא בשאלה שלמה-אברהם שינה את שמו לתום. החוזרים בתשובה שינו את שמם מיד עם המעבר, היוצאים בשאלה לאחר זמן רב יותר, כחלק מתהליך המעבר.
עשה תיק לזין שלך
פנחס אופק כותב בעקבות הדיון על מקורה של המילה 'זין' (הזירה הלשונית 26.4): "בשנות הארבעים והחמישים במאה הקודמת, ידענו טוב מאד את מקורו של ה'זין' - אבר המין הגברי נקרא 'גזר', או בערבוב אותיות: 'זרג', ומשם הדרך קצרה אל ה'זין' העומד בראש המילה (תרתי משמע)". עופר רוזנברג מוסיף: "לדעתי השימוש הפך לרווח בגלל הקירבה הלשונית למילים זונה וזנות, הנהוגות מקדמא דנא".
המידע שמביא פנחס מוכר כבר מראשית המאה הקודמת ותועד על ידי דן אלמגור. עם זאת הגירסה שהובאה במדור, לפיה מדובר בעידון של המילה 'זנב' ככינוי לאיבר המין שתורגמה מגרמנית ויידיש (שוואנץ) מוקדמת יותר, ומוצגת במחקר של ההיסטוריונים ישראל ברטל ודוד אסף. עופר רוזנברג כיוון לדעת גדולים: האסוציאציה בין איבר המין למלה זין קיימת כבר בספרות הרבנית חסידית מהמאה ה-13, שם נכתב, למשל: "ז' לשון זנות ומזון וכלי זין, ובכולן כתיב הן לשון שביעה". יש רגליים לסברה שזין היתה שם לאיבר המין הזכרי בימים קדומים עוד יותר, על פי ילקוט שמעוני: "לא תשב לך בלא אשה - עשה תיק לזין שלך; מי שהוא יוצא לחוץ וחרבו שלופה, סוף השטן שולט בו, והוא מכה לאחד והורגו ומתחייב בנפשו, כך כל מי שיושב בלא אשה וחרבו שלופה יצר הרע שולט בו".
טרם הספיקותי
רוני סיבוני כותבת: "כבר זמן רב שאני תוהה איך קרה שהמילה 'טֶרֶם' השתלטה על השיח התקשורתי, ותפסה את מקומן של 'עדיין', 'עוד לא', 'לפני' וכו'. אביא שתי דוגמאות מתוך רבות מאוד: "קצת טרם מותה" (שמעון פרנס על דיסק של הזמרת צזריה אבורה, שיצא זמן קצר לפני מותה); "ניתן לעלות על דברים עוד טרם הם קורים" (דוד צור, לשעבר בכיר במשטרה, בעניין הפיגוע בבוסטון). בעבר 'טרם' השתייכה למדרג לשוני גבוה ואפשר היה לשמוע אותה רק בנאומים של משכילים, והנה היא תופסת את מקומן של המילים היומיומיות, אך למעשה מביאה לצמצום אוצר המילים שלנו – האין זאת?".
התופעה נכונה, אך אינה חדשה. השימוש ב"טרם", מילה מקראית רבת שימושים, בסביבה לא ספרותית מרומז כבר במשפט הגששי "טרם הספיקותי", וכאן הוא מלגלג על שימוש בשפה גבוהה שלא במקום. במאמר על שפת הרכילות מציינת מלכה מוצ'ניק שמילים לא מעטות מהמשלב הגבוה נכנסו למדורי הספורט והרכילות, ובכלל לשפת העיתון, וביניהן 'לנוכח', 'ברם', 'מניה וביה', 'נדם', 'הגיח', 'נפעם', וגם 'טרם', או 'בטרם'. במאמר שנכתב לפני כשבעים שנה ב"לשוננו לעם" מתלונן י. פרץ על הביטוי הרווח "עוד טרם", כמו במשפט "הידיעה עוד טרם הגיעה". זהו חיבור של 'עוד לא' עם 'טרם' שפירושו 'עוד לא', ולכן יש כאן עודפות. ולשאלת סיבוני אם זה טוב או רע, זו בחירה לגיטימית, בעיני היא מעשירה את השפה, אך זה כבר עניין של טעם.
גדוד מגיני המחצבה
עמירה הגני כותבת בעקבות הגירסה שהובאה במדור להמנון "גדוד מגיני השפה" (הזירה הלשונית 26.4), המתחילה במילים "התדעו מי אנוכי": "ההמנון החדש-ישן העיר בי זכרונות רחוקים. ככל הידוע לי זה שיר ישן מאד, ועיקרו כמובן התשובה: "התדעו מי אנוכי? – אנוכי מחצבה!" – וכל זה, כמובן, בהטעמה מלעילית אשכנזית. אבי נהג לשיר אותו בגאווה גדולה.
המדור בירר ומצא בזכות אתר זֶמֶרֶשֶת את גלגולו של השיר. במקורו אכן השיר נקרא "מחצבה", והוא נכתב על ידי אותו משורר: יוסף אוקסנברג. ואלו מילות השיר "מחצבה":
הֲתֵדְעוּ מִי אָנֹכִי?/ הֲתֵדְעוּ מִי אֲנִי?/ אֵין אֲנִי מִשְׂרַדְנִיק/ וְגַם לֹא בֻּרְגָּנִי/ וְגַם סַדְרָן אֵינֶנִּי/ וְגַם לֹא אִישׁ צָבָא./ הֲתֵדְעוּ מִי אָנֹכִי?/ אֲנִי מִמַּחְצֵבָה!/
מַחְצֵבָה, הוֹי מַחְצֵבָה/ מִי יִדְמֶה לָךְ וּמִי יִשְׁוֶה?
הַסִּלּוּל הוּא לְבִטּוּל/ וְגַם "חָצָץ" כְּלוּם לֹא שָׁוֶה/ הֲריסָה וְהַרְחָבָה/ הַאִם רָאוּי זֶה לְבָחוּר?/ יְהִי אִזְמִיל, פַּטִּישׁ כָּשִׁיל,/ לַמַחְצֵבָה רְשׁוּת הַדִּבּוּר!
וְעַל חָזִי הַבִּיטוּ/ הַבִּיטוּ עַל יָדַי!/ אֶבֶן, בַּרְזֶל עֶשֶׁת/ עֲשׂוּיִים שְׁרִירַי/ אֲנַחְנוּ רַק אֲנַחְנוּ/ מְכַלְכְּלִים כֻּלָּם/ בִּלְעֲדֵינוּ בֶּטַח/ לֹא יִכּוֹן עוֹלָם/
מַחְצֵבָה, הוֹי מַחְצֵבָה/ מִי יִדְמֶה לָךְ וּמִי יִשְׁוֶה?
אֶחָד חָכָם הִנֵּהוּ/ וְשֵׁנִי שׁוֹטֶה/ אַךְ פִּקֵּחַ מִיהוּ?/ זֶהוּ שֶׁשּׁוֹתֶה!/ עֲרָק, יַ"שׁ וְיַיִן/ בַּקְבּוּקִים תֵּבָה/ מִי לִשְׁתּוֹת יוֹדֵעַ?/ אֲנַחְנוּ מַחְצֵבָה!
אִם קוֹרְאִים אֲנַחְנוּ/ יָדוּעַ לְכֻלָּם/ לַחֲבוּרַת הָעֵמֶק/ יֵשׁ שֵׁם טוֹב בָּעוֹלָם./ יָצְאוּ לָהּ כְּבָר מוֹנִיטִין/ בְּכָל רַחֲבֵי תֵּבֵל/ מִי עוֹבֵד אִתָּנוּ?/ בֶּן הֶרְבֶּרְט סַמּוּאֵל!
בן הרברט סמואל, הנציב העליון הראשון שהיה יהודי, הוא דוד סמואל, שנשא לאשה את הדסה, בתו של המילונאי יהודה גור, וחי אתה בארץ ישראל כל ימיו. אחרי שעבד במחצבה עבר לתחום המדע ופעל במכון ויצמן.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם