מארז תרבות 11: אין כמו חומר מקומי
במהדורה ישראלית ומשובחת במיוחד, המארז ממליץ לכם על טריו ג'אז קראנצ'י שלא הכרתם, זמרת ותיקה שלא ניסיתם להכיר ומברך על הקאמבקים של שני הרכבים חשובים. גם מארינה מקסימיליאן כאן, אבל אותה לא באמת צריך להציג
מזה חודשים שהמארז עוקב אחר הרכב מאוד מסקרן בסצינת הגרוב המקומית, אוסף כל פיסת מידע לגביו, משתוקק לשמוע חומרים מוקלטים שלו בעוד הזיכרון הטרי מהופעותיו המקפיצות עדיין מעביר בגוף הבזקי הנאה ותנועות חצי רצוניות.
הטריו Crunch 22 הוא חיבור פנומנלי של שלושת המוחות המבריקים של ארז טודרס, אשף הפטיפונים של "התפוחים", תומר ברוך, הקלידן המחונן של "רגאייסטן" ודן מאיו, מתופף בן 22 שכל מי שמעורה בסצינה המוזיקלית המקומית כבר יודע שהוא הדבר הבא מאחורי המצילות. בעצם, למה הבא? הנוכחי. מאיו הוא טיגריס סנייר שכל אמן עם שכל ירצה אותו באולפן שלו.
קראנץ' 22 לוקחת את הוירטואוזיות הקרנפית של ברוך על הפנדר רודס, את התנועה החתולית של מאיו על התופים ואת הערמומיות השועלית של טודרס המתקלט ומערבבת אותם לטריו חייתי של ז'אנרים. ניו-ג'אז מחורפן, פאנק ולאונג' חוברים יחד לקטעים חריפים, קצרים וקולעים של גרוב מקורי. כל קטע מתאפיין בסולו, סימפול או הקשה מיוחדים, כולם מרתקים את האוזן, מאתגרים את הראש ומזיזים את הרגליים וכל זאת בשרשרת בלתי פוסקת של הומור אינסטרומנטלי וחן מחייך.
"קבוקי", הסינגל הראשון מהאלבום, הוא רק טעימה קטנה, מתאבן עסיסי, למה שהטריו הזה מבשל לנו. אם אלבום הבכורה של ההרכב ישמע כנראה כמו צלי קרנף בציר שועלים, אזי הסינגל הראשון שלו מייצג רק חלק מאותו תבשיל מקורנף, ברוטב טריאקי יפני. משם הלהקה משתמעת מידת העשייה של האלבום, שתצרוב כל קטע לכדי מידה מדוייקת של פריכות מתפצפצת בפה ותערוב לכל חך חובב גרוב. קראנץ' 22 - זכרו את השם, הכינו את כפות הרגליים.
סינגל: מארינה מקסימיליאן – Tango
כמה אמנים טובים התגלו ב"כוכב נולד", זה נכון. אך יותר מצל"ש לתוכנית זוהי בעצם תעודת עניות עבורנו ועבור תעשיית המוזיקה שלנו, בלי להתייחס אפילו לכמויות הבידור הזול שאנו צורכים.
תארו לעצמכם, נניח, שמארינה מקסימיליאן, זמרת ורסטילית ומדוייקת, פרפורמרית מצוינת, ווקאליסטית חריפה ואמנית אדירה, הייתה נאבקת כדי לקבל את ההערכה הראויה לה או להתקבל לפלייליסט (מציאות יומיומית נושכת של אמנים רבים שכבר עשו את דריסת הרגל שלהם בתעשייה בכוחות עצמם).
מכל אותם עשרות האמנים שחדרו לשוק כצביקה הדר ביום בהיר, אפשר למנות על כף יד אחת את כמות האמנים המשמעותיים שזכו בתכנית הריאליטי המעצבנת. כולם הגיעו למקום השני בתחרות במקום לקחת אותה בהליכה, כשהקולות הבנאליים זכו פעם אחר פעם והמשיכו באותה מתכונת סכרינית אבודה גם לאחר סיום העונה בה השתתפו. מקפצה לאמנים? בהחלט. המקום השני מעיד עליהם משהו? אף לא דבר.
אחרי ששיחקה אותה אנני לנוקס סטייל שנות האלפיים ב"Two Pigs" המעלף ממנו עדיין לא נרגענו, שוב מפתיעה מקסימיליאן עם "Tango", פיסה עוצמתית של ווקאלז מרתקים במעטפת אלקטרו, שאורזת שלושה עשורים מוזיקליים בארבע דקות נהדרות. כל קשר בין פיסת גן העדן הזאת לבין "כוכב נולד" מקרי בהחלט.
קליפ: נועה בנתור – Time
והנה דוגמה לזמרת נהדרת שלא הלכה בדרך כל ריאליטי. סביר להניח שלא שמעתם עליה מעולם, על אף איכויות שאין כל צורך להוכיח, רק להפציר בכם להקשיב.
לנועה בנתור אין אפילו ערך בויקיפדיה, אבל יש לה כבר שני אלבומים. היא חיממה את סוזן וגה אמנם, אבל קולה לא חימם כראוי את גלי האתר. כעת, שנה וחצי לאחר צאת אלבומה השני והמצוין "Modern Grace", משחררת הזמרת קליפ מקסים לשיר "Time", שסוגר את האלבום בעדנה. הזיה של אנשי קרקס, לוליינים, ליצנים ושאר אנשים שבידור הוא מנת חלקם המקצועית, מהדסים בהילוך איטי, סגרירי וקודר לשיר חורפי ומריר (אבל אופטימי בקצוות), בדרך מעוותת כלשהי, כמו איפור על ליצן עצוב.
אלבום: רוקפור – Too Many Organs
יש להקות שדי באמירת שמן כדי לייצר געגוע. הרכבים שחומרים חדשים שלהם גורמים להתרפקות נוסטלגית על תקופה מתוקה שלא תחזור. שירים של רוקפור בהרכבה המקורי, של "האיש שראה הכל" ושל האלבומים הראשונים באנגלית שהפכו לאטמוספירה המוזיקלית בישראל את הצורה, תמיד יחממו פינה קטנה בלב, חור בלבנה.
אחרי שסיפקו לנינט טייב את החומרים הכי טובים שהזדמן לה לבצע ושלעולם לא תצליח לשחזר בכוחות עצמה, התפנו חברי להקת רוקפור לשחרר את האלבום הטוב ביותר שלהם מזה שנים, מאז ההרפתקאות הראשונות של הלהקה מעבר לים בתחילת שנות האלפיים.
מי שהתמזל לו להיות בהופעת ההשקה לאלבום בבארבי בשבוע שעבר, התברך לראות את רביעיית הרוק ששיבה זרקה בשערותיה יחד עם סולנה המקורי שנדמה כי תמיד היה קירח. אלי לולאי רקד כמו המוזיקה פתחה לו את אותו חור בלבנה, שנסתם אחרי שנים של חיכוכים עם יתר חברי ההרכב. הקהל, מצידו, זכה לשמוע את השירים הכי גדולים של אחת הלהקות הגדולות שהיו לנו כאן
בהרכב המקורי. חוויה שלא תשכח.
רוקפור היא להקה שהאזנה לשירים חדשים שלה לעד יחזירו את המאזין 15 שנה אחורה, 40 שנה למיטיבי הלכת והסגנון. אבל את האלבום החדש שלה אפשר למסגר בבטחה כעוד אחד מאלבומיה המוצלחים, כזה שיעורר בעצמו גל נוסטלגי לאיחוד בימתי מרגש בעוד 15 שנה מעכשיו.
אלבום: הבילויים – הורה הסלמה
הבילויים לא עושה מוזיקה להמונים. בתחילת דרכה התיימרה חברת התקליטים של הלהקה להנגיש את אלבומה הראשון לקהל הרחב, למרות היותו פיסת בשר מדממת ופרועה של ייאוש, ביקורת נוקבת ואג'נדה חסרת פשרות. באלבום השני הסירו חבריו כל יומרה לדבר להמונים, וטוב שכך. האלבום השלישי של הלהקה המתקמבקת ממשיך את הדרך התיאטרלית והחצופה שלה, מלווה בטקסטים ולחנים וחריפים שלא מזכירים שום דבר אחר שנשמע במחוזותינו. גם אם יאזינו להם רק יודעי ח"ן, הבילויים היא אחת הלהקות החשובות שידעה מדינתנו המבעבעת באלימות ומחאה חברתית בשנים האחרונות. "הורה הסלמה" היא יצירה חשובה ונהדרת שבאה ממקום לדאגה.
.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם