דמויות שטוחות וסוף מאולץ: על הספר "ציידי הראשים"
סביר להניח שלא ממש תופתעו מסיומו של "צייד הראשים". כי בספר החדש של יו נסבו אף פרט אינו מבוזבז, וכל אקדח או ג'י.פי.אס או מסטיק שהופיע במערכה הראשונה - יופיע שוב בסוף
בראון הוא אדם מבריק, משכיל, ערמומי ודיסקרטי. יודעי דבר בתחום גיוס משאבי אנוש מכירים אותו ומעידים עליו שהוא מספר אחת בתחומו, משום שמעולם לא סירבו למועמד שהמליץ עליו. בראון יודע הכל על כולם, בעיקר בזכות השימוש האובססיבי במודל חקירה של האף.בי.איי, אבל מקפיד שאף אחד לא יידע דבר עליו. יש לו אישה נהדרת שהוא אוהב אך מסרב להביא איתה ילד לעולם, והוא מעט נמוך – מה שהופך אותו לאובססיבי לגובהם של אחרים.השכר הגבוה שבראון מרוויח עבור כישוריו הבלתי מעורערים אינו מספיק כדי לתחזק סגנון חיים ראוותני ואת הגלריה לאמנות של אשתו. גם קריירה משנית כגנב יצירות אמנות, שאותן הוא מאתר בזמן הראיונות שהוא עורך כ”צייד ראשים”, לא מצליחה לשמור את חשבונות הבנק בפלוס.
בפתיחת אחת התערוכות בגלריה מכירה לו אשתו את קלס גרבה, יזם הולנדי בעל עבר צבאי וטכנולוגי. היזם מצטייר לבראון כ”ראש” מתאים לאחת החברות שעבורן הוא מגייס, וכשהוא מראיין אותו לעומק מתגלה בו פן אטרקטיבי נוסף – ברשותו ציור מוקדם של רובנס, שעקבותיו נעלמו מאז מלחמת העולם השנייה. בראון מבין שכל בעיותיו הכספיות ייעלמו אם יניח את ידיו על הציור. הוא מחליט לנצל חלון הזדמנויות קצרצר ולגנוב את הציור לפני שבעליו יבחין בכך. בשלב הזה מתחילה העלילה להסתבך, כשבראון וגרבה מוצאים את עצמם במרדף מתיש של חתול ועכבר.
יו נסבו אינו זר לקורא הישראלי. סדרת הספרים בכיכובו של הבלש הנורבגי הארי הולה שלטה בטבלאות רבי המכר בארץ, וגם הספר “ציידי הראשים” זוכה להצלחה מסחרית לא מבוטלת. אבל אל תטעו: אין כל קשר בין הארי הולה לרוג'ר בראון.
עירו של הארי הולה זהה לדמותו – אפלה, קודרת ומעט מדכאת ומדכדכת. העיר שבה מתהלך בראון, לעומת זאת, נוצצת ועשירה, עיר שבה גניבה של יצירת אמנות נחקרת באותה רצינות כמו רצח. בעוד דמותו של הארי הולה היתה פגומה אך בעלת תכונות טובות מספיק כדי שאפשר יהיה גם להזדהות איתה - אצל רוגר בראון קשה למצוא כל חלקה טובה. פעמים נראה כי גם הסופר עצמו לא הצליח להחליט אם הוא מחבב את גיבורו.
בספר ניכרות מומחיות ויד בוטחת ואף פרט אינו מבוזבז. אלא שלעתים הניצול המקסימלי הזה פוגם בהנאת הקריאה: אם בהתחלה מופיע ג’י.פי.אס, ברור שיהיה בו שימוש בסוף; אם גרבה שוטט בג’ונגלים במשך ימים כדי לצוד סוחר סמים – תהיו בטוחים שתהיה לכך משמעות בהמשך, והיד עוד נטויה. הדמויות פלקטיות וגם המניעים המעטים שנסבו מנסה להעניק לחלקן שטוחים ולא מצליחים לתת הצדקה מובנת למעשיהן.
צֵיד הראשים המקביל שנערך בספר מוביל את הדמויות למצבים מוזרים ולעתים אף מגעילים. הכתיבה מעט שבלונית וסוגרת על עצמה, והפתרון שמגיש נסבו לקורא מאולץ, על גבול האקראי.
נסבו מציג כאן סגנון כתיבה שונה מזה שאליו הורגלו קוראיו. הטקסט כמובן קריא מאוד, אך ציני ולפעמים גם מרושע. בכל מקרה, חובבי הז’אנר והסופר יזכו לקצב מהיר ולקריאה מותחת.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם