אינסלייבד: "אנחנו לא להקה של להיט אחד"
גם אחרי עשרים שנה, בז'אנר שמתעדכן ללא הרף, להקת "אינסלייבד" לעולם לא משעממת. להיפך - בזמן שייתר ההרכבים מתברגנים, החבר'ה של איוואר רק מחפשים מקומות חדשים לדפוק בהם ת'ראש. בראיון מיוחד ל-NRG מעריב הם מספרים כיצד הם עומדים לעשות את זה גם אצלנו ומודים: "ישבנו וחיכינו שתזמינו אותנו כבר"
בזמנים כאלו, כשהרבה פעמים קשה למצוא את הידיים והרגליים בים של מוזיקה סתמית וגנרית, טוב לדעת שיש מגדלור שאפשר לסמוך עליו שיספק יציבות. שיספק את הידיעה שישנה אלומת אור, שבוהקת חזק מספיק בכדי להאיר על שירים טובים, על חוויה מיוחד, מאתגרת ומעניינת, על אמנות שמחדשת ומגוונת וכל הזמן נעה קדימה בלי לשכוח את העבר. אמנות שלא מדשדשת במקום ומייצרת עותק של עותק של עותק. כאלה הם אנסלייבד. לא כבולים למגבלות של שום ז'אנר, לא כבולים לתדמית, או ציפיות.
הם עושים את שלהם כבר 22 שנה ולא מראים שום סימן לסטגנציה של החומר. להיפך, הם רק הולכים ומפתחים ומשתפרים עם השנים, כמו שיצירת המופת האחרונה שלהם - "RITIIR" מוכיחה בכל האזנה והאזנה. שילוב מושלם של פרוגרסיב ובלאק מטאל ופולק ופסיכדליה. ביום חמישי הקרוב, נוכל לראות אותם סוף-סוף, לאחר המתנה ארוכה, על הבמה ברדינג 3, עושים את מה שהם עושים הכי טוב.
"אני לא ממש מכיר את סצינת המטאל הישראלית, חוץ מאת מאורפנלד לנד" אומר איוואר, ממקימי הלהקה, הגיטריסט וכותב החומר העיקרי שלה. " אנחנו גם חברים של פרוסקריפטור מההרכב Absu והוא ניגן עם החבר'ה מ'מלכאש' ואני יודכע לפחות אחד מהם הוא מישראל, למרות שהם בהולנד עכשיו... אני יודע שהסצינה אצלכם חיה ובועטת והמטאליסטים אצלכם מאד מעודכנים. אנחנו קוראים על כך ופגשנו להקות שהופיעו בישראל. אנשים תמיד אמרו שאם יש לנו הזדמנות לנגן אצלכם, כדאי לקפוץ עליה. אז די ישבנו וחיכינו שיקראו לנו להגיע לשם כבר".
ולמה אנו יכולים לצפות בהופעה?
- למבחר נאה מכל האלבומים שלנו, שילוב של הישן והחדש. אנו עדיין עובדים על הסט-ליסט. צריך למצוא איזון נכון בין מה שאתה עושה, היום לבין מה שעשית בעבר, במיוחד כשאתה מגיע למקום בפעם הראשונה ואתה יודע שאנשים שם עקבו אחרי הקריירה שלך לאורך שנים. ננסה להכניס כמה שיותר שירים. יהיה סט טוב, אנחנו רוצים להרשים אתכם בביקורנו הראשון אצלכם".
מצחיק לשמוע את איוואר מדבר על הלהקות והאנשים שהשפיעו עליו וגרמו לו לפנות למוזיקה. כילד קטן, הוא מספר, הוא ניגן על קרן יער בתזמורת המצעדים של הבית הספר וספג את נגינת הגיטרה של אביו בסופי השבוע בבית. האקטים המוזיקליים שגרמו לו להפוך לאומן מופיע מפתיעים משהו.
"נראה לי ששני הדברים הראשונים במוזיקה שהדהימו אותי לחלוטין בגיל קטן, היו ברוס ספרינגסטין וקיס" הוא מגלה. "המוזיקה והחשיפה לתרבות החדשה הזו... כמובן שהיה משהו בקיס, שלמרות שהם היו רכים ופופיים, עדיין היה להם אדג' מסוים.. דמות השד והאש שעל הבמה, בשילוב עם השירים הכבדים יותר שלהם, גרמו לי לחפש דברים נוספים בכיוון הזה ואז גיליתי את הגלאם-מטאל עם להקות כמו Europe ודברים מסוכנים יותר כמו WASP . בתחום הט'ראש, הראשונים עבורי היו אנת'רקס. זו הייתה ההופעה הראשונה שנכחתי בה, בגיל עשר. בשנה שלאחר מכן גיליתי את Venom וזהו. זה היה זה".
ועכשיו, כשאתה עוסק במוזיקה לפרנסתך, המציאות של המקצוע תואמת את הדמיון שלך כילד קטן? התחום השתנה לא מעט מאז.
"מה שמשאיר אותי בזה היא היכולת להביע רעיונות בצלילים. להעביר את הרעיון מהמימד הפסיכולוגי, הרוחני, לעולם הנראה לעין, להפוך אותו לדבר מוחשי.היכולת הזו משתפרת עם השנים וזה מה שגורם לי לרצות להשתפר בזה עוד ועוד. כמובן שיש גם את הצד המוכר יותר של כל העסק – לצאת לסיבובי הופעות. לטייל בעולם, לחלוק חוויות עם הקהל שלנו. כך זה מרגיש לאחר הופעה טובה – שחלקנו כולנו חוויה מיוחדת. משמעותית. הנה, זו המילה המדוייקת ביותר – משמעות".
אני יודע שאתה איש משפחה ובנוסף ללהקה יש לך גם חברת הפקות. איך אתה מצליח להקדיש זמן לכל הדברים הללו – הלהקה, הופעות, משפחה, עבודה... יש לך זמן לעצמך באמצע סדר היום התובעני הזה?
"זו לא ממש בעיה, כי אני מגדיר את עצמי לפי מה שאני עושה. כל העיסוקים הללו הם מי שאני. אין לי שום דבר מחוץ ללהקה או החברה הקטנה שלי כאן, שכוללת גם את משפחתי ואנו עובדים יחד. אני חושב שזו הדרך היחידה בה הדברים יכלו לעבוד. אני מוקף באנשים טובים ובמידה ואני צריך להשקיע זמן בלהקה, אני יכול לעשות זאת. אם אני צריך לטפל בענייני הפקות בזמן סיבוב הופעות עם אנסלייבד, אני יכול לעשות גם את זה. הקו די מטושטש בין כל הדברים הללו. אין לי 'דיי ג'וב' כי אני חייב, אלא כי זה משהו ששומר עליי מחובר למציאות היום-יומית".
-ואם מדברים על טשטוש הגבולות בין הלהקה והמשפחה, הבנתי שהשיר "Roots Of The Mountain " מהאלבום החדש הוא דוגמה מצויינת לכך...
כן, הלחנתי את חלקו בזמן שחיכיתי שבתי תיוולד. הפתיחה לשיר הייתה קיימת כבר זמן מה, אבל אף פעם לא הצלחתי לסיים אותו כמו שצריך. בסופו של דבר, השיר קרם עור וגידים לקראת סוף ההריון של אשתי, תקופה מאד אינטנסיבית, במהלכה גם היינו חייבים לסיים לכתוב את האלבום. לא 'חייבים', אבל קשה לי להתחיל לכתוב אלבום ולסיים אותו לאחר הפוגה ארוכה".
"בכל מקרה, אשתי חוותה צירים כבר זמן רב ונאמר לנו שניכנס לחדר הלידה רק בעוד שלוש או ארבע שעות... בנורווגיה הם מאד שמרניים ובניגוד לכמה מדינות אחרות בהן ייתנו טיפול לזירוז הלידה, אצלנו מעדיפים את הדרך הטבעית. אז בזמן שהיא הייתה עמוק בתוך התהליך, חווה כאבים חזקים מאד ודי מנותקת משאר העולם ולי כבר לא הייתה שום דרך לעזור, חשבתי לעשות את הדבר היחיד שאני מסוגל, וזה להלחין. ישבתי וכתבתי מעין נעימת 'ברוכה הבאה לעולם' עבור בתי וזה היה הסיום של השיר. אני מצפה שתגדל ותוכל להאזין לשיר. אני בטוח שזה יהיה כיף לנגן לה אותו, להעלות זכרונות מזמן לידתה".
"Roots Of The Mountain "
אמרת שהשיר הוא כמו קעקוע – מזכיר לך במדויק את הנקודה בזמן בה הוא נכתב. יש עוד שירים של אנסלייבד שמרגישים לך כך, כמו קעקועים, אבני דרך?
"אני חושב שלרוב הזיכרון הוא יותר אבסטרקטי, במבט לאחור אתה נזכר באותה התקופה. במובן הזה, השיר 'Roots' הוא יוצא דופן. אני יודע בדיוק מתי הוא נכתב באיזה תאריך ובאיזו שעה. רוב השירים הם יותר סיכום של חוויות בחיים, ממוצע של מחשבות קולקטיביות. לעתים נדירות אפשר לדייק בכך".
וזה השיר האהוב עליך ביותר עד כה?
"הוא היה השיר האהוב עלי במשך תקופה ארוכה, אבל כל השירים משמעותיים לנו וכמו שאמרו כ"כ הרבה אנשים לפני – היצירות שלך הן כמו ילדים בעצם, קשה להחליט את מי אתה אוהב יותר. אז לאחר תקופה שזה היה השיר המועדף,'Thoughts like hammers', השיר שפותח את האלבום החדש שלנו, היה המועדף עלי. זה משתנה. אנחנו לא להקה של להיט אחד אותו כולם זוכרים".
כשהתחלתם, הלהקה הייתה שייכת לסצינת הבלאק-מטאל. עם השנים די התרחקתם מהסגנון הראשוני שלכם ובעצם די יצרתם שביל משלכם. זה היה תהליך מודע, או שזו פשוט התפתחות טבעית ביצירה?
"זה מתחיל בהגדרה של בלאק-מטאל. היום כשאתה חושב על בלאק-מטאל, זה משהו מאד ויזואלי, קורפס פיינט, מילים שמדברות על השטן, מוזיקה מהירה מאד, צווחות גבוהות... פעם בלאק מטאל היה כל מה שהכיל ליריקה שטנית. אז Mercifull Faith היו בלאק-מטאל, Venom, Mayhem, Darkthrone…. לפי ההנחה הזו, אנחנו לתפיסתנו, מעולם לא היינו בלאק-מטאל. המילים לא עסקו בשטן, אלא יותר במיתולוגיה הנורדית. היו קווים משותפים והיינו מאד מושפעים מהסצינה ומעורים בה, אבל אף פעם לא חשבנו על עצמנו כך ולכן גם לא היינו כבולים לנורמות מסויימות שנהוגות בז'אנר. דבר שאולי בגללו לקח לנו יותר זמן להגיע להכרה והביא אותנו לדרך יותר ארוכה ומפותלת מזו של להקות אחרות בז'אנר. אבל אם אתה מתמיד, אנשים יבינו לאן אתה חותר בסופו של דבר".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם