לא רק אתגר קרת: הסיפור הקצר עושה קאמבק
בשנים האחרונות היה נראה שהקוראים זונחים אותו, הוצאות הספרים נרתעות מלפרסם אותו ויוצרים צעירים רואים בו רק מקפצה לרומן. אבל יותר ויותר קובצי סיפורים קצרים רואים לאחרונה אור, מסתננים לרשימות רבי המכר ומוכיחים שהז'אנר חוזר למדפים. לרגל פתיחת שבוע הספר יצאה כרמית ספיר ויץ לבדוק מה גרם לצורה הספרותית המדויקת והתובענית, שמראה סימנים של פריחה מחודשת, להילחם על מעמדה
ולא שהייתה לו, לקורא הישראלי, סיבה טובה לקבור את הסיפורים הקצרים. מדובר באמנות בפני עצמה, או במילותיו של אדגר אלן פו: "בסיפור הקצר נותן המחבר את דעתו על כל פרט. אסור שייאמר דבר מיותר אחד. הסיפור הקצר מלוטש כיהלום". או . הנרי, סקוט פיצג'רלד, ארנסט המינגוויי, ויליאם פוקנר, אונורה דה בלזק, גי דה מופאסאן, גוגול, י"ד ברקוביץ, י"ח ברנר, ביאליק, עמוס עוז, יורם קניוק ובעצם מי לא - כתבו סיפורים קצרים, אבל במרוצת השנים חל פיחות במעמדם ועכשיו נדמה שהם חוזרים אל המדפים.
52 קובצי סיפורים קצרים מתוך כ-700 ספרים ראו אור השנה בישראל. מעט, אבל יותר ממה שהיה בשנים האחרונות. פרופ' משה רון, עורך ומתרגם ב"ספריה לעם" - הוצאת עם עובד, נחשב אחד ממגניו הנמרצים של הז'אנר ומזכיר שסיפורים קצרים היו מאז ומעולם, לרבות בתנ"ך. אז איך קרה שהסיפור הקצר דעך? "בעולם המו"לות השתרשה חוכמת רחוב שאומרת שהסיפור הקצר נמכר פחות מאשר הרומן", אומר רון. "מעולם לא בדקתי עד כמה יש אמת בשמועה הזו. אותי זה מעולם לא עצר מלתרגם סיפורים קצרים".
לא את רון, ולא את מיטב הסופרים. "בספרות העברית מתקיימת מתכונת שבה סופרים בתחילת דרכם מנסים את כוחם בכתיבת סיפורים קצרים ונובלות", מסביר רון. "ראינו את זה אצל א"ב יהושע, שכתב סיפורים קצרים לפני 'המאהב', גרוסמן שהחל עם 'רץ', יעקב שבתאי עם 'הדוד פרץ ממריא' ועוד. מצד שני, קמו סופרים שעיקר כוחם היה בצורה הקצרה כמו אתגר קרת ויוסל בירשטיין. יש סופרים שבשבילם הסיפור הקצר הוא אטיוד לקראת היצירה הגדולה, ויש סופרים שבשבילם הסיפור הקצר הוא הצורה שבה הם כותבים".
הסופר יצחק בן נר, מהבולטים בכותבי הסיפורים הקצרים, סבור שהז'אנר אינו מתאים לסופרים צעירים. "הם כל כך מלאים בכישרון או בעצמם, שהם רוצים להתפרץ עם זה החוצה", הוא מחייך.
קרה שביקשו ממך במפורש לא להגיש ספר של סיפורים קצרים?
"לא, אבל במשך שנים חשבתי שאנשים מרגישים שתמורת כספם הם לא מקבלים מספיק. הרגשתי את זה מפני שהתחלתי מהסיפור הקצר, אבל רק אחרי שיצא הרומן הראשון שלי -'האיש משם' - העזתי לקבץ בספריי 'שקיעה כפרית' ו' ארץ רחוקה' מבחר סיפורים עם מכנים משותפים של והפכתי אותם לרומן. חזרתי על המתכונת הזו בספר 'עיר מקלט' וב'תעתועון'. זה הניסיון שלי לארוג את הסיפורים הקצרים לסיפור גדול יותר. מכיוון שהנטייה הראשונית שלי תמיד הייתה לכתיבת סיפורים קצרים, וכתיבת רומנים הייתה ניסיון להרחיב יריעה ולא סתם למתוח אותה, ניסיתי את כמה מספריי לבנות על מודל של רומן בסיפורים".
עורכת ספרות המקור של הוצאת "זמורה ביתן", נעה מנהיים, סבורה שהנסיגה מהז'אנר היא לא עניין מקומי. "בין כתבי היד שמתקבלים אלינו דרך הסקאוטים שלנו בחו"ל לא מגיעים אלינו הרבה סיפורים קצרים. זה לא אופנתי כבר", היא אומרת.
לסיפור הקצר יש היסטוריה מרשימה. מה קרה בדרך?
"יש אולי כמה אבות לכישלון הזה, שאחד מהם הוא הוצאות הספרים. אני יודעת על עצמי שאני מאוד נרתעת מפרסום קבצים של סיפורים קצרים וזה נובע מכישלון עקבי של קבצים כאלה בעבר. מאחר שרוב הוצאות הספרים הן עסקים שצריכים להתפרנס, אני מעדיפה לא להוציא משהו שסיכויי ההצלחה שלו מוגבלים. אני רואה הרבה מאוד יוצרים צעירים שמתייחסים אל סיפורים קצרים כאל מין מקפצות לרומן. הם אומרים: נוציא ספר סיפורים קצרים כי אין לנו אין המיומנות ואת אורך הרוח לכתוב רומן. זה מסגיר מבחינתי את חוסר ההבנה של הצורה הספרותית הזו. העבודה על סיפורים קצרים תובענית יותר ולפעמים ארוכה יותר מעבודה על רומן. הרי כל סיפור קצר הוא גוף ספרותי מיניאטורי שכל איבריו צריכים להיות מוקפדים. זו צורה ספרותית נורא חשופה ולכן חייבת להיות נורא מדויקת".
"הזניחה של הסיפור הקצר היא עניין ידוע במו"לות, לא רק בישראל, אלא בעולם כולו", מסכימה נגה אלבלך, עורכת בהוצאת "הקיבוץ המאוחד" וכותבת "הדחיפה". " אם נעשה לרגע השלכה למושגים חברתיים, מדובר בגזענות. קשה מאוד להבין מנין נובעת הגזענות הזאת, למה דווקא הרומן עב הכרס משגשג ולא הסיפורים הקצרים והמושחזים. והרי בעולם המוזיקה זה שונה כל כך: רובנו מקשיבים לשירים קצרים ורק מיעוט מתוכנו מקשיב עדיין לסימפוניות".
אבל בספרות זה שונה כנראה. "קוראים רבים אומרים שהם אוהבים להיקשר לדמויות לאורך זמן, קשה להם להיכנס לסיפור ומיד לצאת ממנו לסיפור אחר, הם מעדיפים מערכות יחסים ארוכות, גם אם משמימות", מוסיפה אלבלך. "בעיניי יש סיבה נוספת לקושי של קוראים להרגיש בנוח עם סיפורים קצרים: בסיפור קצר איכותי, הממד האמנותי והאסתטי בולט וחשוב הרבה יותר מאשר ברומן. אני נזכרת בסיפוריו הקצרים של רוברט ואלזר שהוצאנו בספריית פועלים בקובץ 'איש שלא הבחין בשום דבר', שהם בעיניי מופת של אמנות. כשחושבים על ואלזר כעל דוגמה לאמן הסיפור הקצר, אפשר להבין עד כמה הסיפור הקצר דומה לשירה, ושירה הרי היא נגישה פחות, תובענית יותר, פונה פחות לקהל הרחב. סיפור קצר טוב צריך להיות הכי מהודק שבעולם, נקי מכל רעש ומכל פטפטת".
"העולם של הסיפור הקצר צריך להיבנות בדיוק רב על מנת שיוכל להותיר בזמן קצר אפקט רגשי משמעותי אצל הקוראים. סיפור קצר טוב יכול להפיל עלייך עצב או צחוק בכמה שורות, ולכן כמו כלי נגינה - הוא חייב להיות מאוד-מאוד מכוון. ברומן אפשר אולי להסתדר עם כלי נגינה טיפ-טיפה מזייף, אבל בסיפור קצר זה יהיה קטלני. כך שלא רק קשה לקרוא סיפורים קצרים, קשה עוד יותר לכתוב אותם, והשילוב של השניים מביא אולי להפיכתו של הז'אנר לז'אנר נידח ".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם