מי סופר: חגית גרוסמן מסתכלת לטינופת בעיניים
חגית גרוסמן, משוררת וסופרת, בת 36, כתבה את הספר "רעד העיר" שיצא לאור בהוצאת קשב לשירה. ב"רעד העיר" יוצאת גרוסמן מחדר הכתיבה הסגור אל הרחוב. על רקע המחאה של 2011, היא מתבוננת בדרום העיר, באנשים ובחיות הכלואים באורח החיים שבשולי השוליים. הפיליפינים, עובדי המינימום, החיות הלכודות בחצרות. בספר יש ניסיון לפענח את הנשיות וההישרדות הקיומית בעיר, בחיי הכתיבה ובאהבה. העיר הממשית נהפכת לעיר פנימית, אינטימית, ארוטית, ובה היכלות, תחילה היכל הכשפים שמתוכו בוקע היכל הרפאים אשר בו הכמיהה וההבטחה לאהבה.
"ספרי הראשון 'תשעה שירים לשמואל' יצא לאור ב2007 וכעבור שלוש שנים הוליד את 'לויתני האפר', שכעבור שלוש שנים הוליד את 'רעד העיר' בלידה ארוכה ומורטת עצבים".
מה הספר האהוב עלייך?
"לא אוכל לאהוב רק גל אחד מתוך ים הספרות הגדול. אציין רק שאל 'חירות של רגע' פרקי יומן מאת וירג'יניה וולף נקשרתי מאוד, כמו גם אל מילון אבן שושן שכרך אבי במו ידיו ואל "אדם בן כלב" מאת יורם קניוק. ספר יצירה ואת הרומן "לפני שירד הלילה" מאת המשורר הקובני רנאלדו ארנאס חיבקתי במשך לילות מלאי פליאה, כמו עוד מאות ספרי שירה, סיפורים ורומנים".
איזה ספר מונח כרגע ליד המיטה שלך?
"הרומן 'תיבת נוח' מאת הסופרת כנרת רובינשטיין".
איזה ספר נהנית לקרוא ומעולם לא העזת להודות בכך?
"אם מעולם לא העזתי להודות בכך אז לא אוכל גם כעת, אחרת אאלץ להפר את המבנה הרטורי של השאלה".
איזה ספר לא קראת ומעולם לא העזת להודות בכך?
"אין ספר שלא אקרא ולא אעיז להודות בכך".
איזה ספר ילדים הכי נצרב בך?
"הספר 'אמא מספרת', בעיקר הסיפור 'שוטה הכפר' מאת לאה גולדברג. אמי הכריחה אותי לשבת במטבח ולהעתיק את הסיפור הזה כדי שאשפר את כתב ידי, כך ישבתי למרגלותיה והעתקתי את הסיפור לתוך המחברת. היא בישלה את ארוחת הערב ואני נהפכתי לאדם כותב".
עם איזו דמות בדיונית היית מתחלפת ל-24 שעות?
"קאתי ברומן 'אנקת גבהים' מאת אמילי ברונטה רק בשביל לחוש את אהבתו המוטרפת של היתקליף ולתת לו להרגיש שייך ונאהב, להציל ליום אחד את נשמתו האבודה".
ולשנה?
"ימימה מכשפת הים התיכון".
מי האדם שהכי השפיע על הרגלי הקריאה שלך?
"בנעוריי הייתה זו חברתי/אחותי, שרון גלזברג. היום היא פסלת וציירת שגרה במושב עין עירון, אבל פעם גרנו בשכנות, דלת ליד דלת. בחדרה גיליתי את השם אורלי קסטל בלום, דליה רביקוביץ', אלכסנדר פן, נתן זך, ג'ימי הנדריקס, ג'ים מוריסון ג'ניס ג'ופלין וצרויה שלו. בהווה, זה האיש שלי, יהונתן דיין, מתרגם וחוקר ספרות. הוא קורא אידיאלי ובעל יכולות זיכרון נדירות. הוא גם זה שלימד אותי שלא לבטל ספר לפני שקוראים מתוכו לפחות מאה עמודים. הוא אף פעם לא סוגר ספר באמצע הקריאה מפני שהוא מרגיש שזה יהיה כמו להשתיק מישהו באמצע שיחה".
מה המקום הכי מוזר שקראת בו?
"זה היה לפני שמונה שנים, בלילה, ישבתי ברחוב, בגשם, בלב קרטון גדול, קראתי את סטמפניו מאת שלום עליכם וחיכיתי ליהונתן שישוב לביתו. כעבור שעה הוא הגיע ועלינו יחד לדירתו שנהפכה מאותו לילה לדירתנו, ממרפסתה השקפתי על רחוב נחלת בנימין - פינת לוינסקי וכתבתי את 'רעד העיר'".
שיר לַנרקומנית
שִׁיר לַנַּרְקוֹמָנִית שֶׁמְּעוֹרֶרֶת בִּי זַעַם
וְלֹא נָתַתִּי לָהּ מַטְבֵּעַ בִּגְלַל שֶׁפַּעַם
הָיוּ לָהּ פָּנִים יָפוֹת וּשְׁלֵמוֹת
וְהַיּוֹם הַסַּמִּים אָכְלוּ לָהּ אֶת הַלְּחָיַיִם
וְהִיא נִרְאֵית כְּמוֹ גְּוִיָּה שֶׁמְּבַקֶּשֶׁת מַטְבְּעוֹת
וּלְאַנְדְרֵי הַשִּׁכּוֹר נָתַתִּי שְׁנַיִם וְלָהּ לֹא נָתַתִּי
וּלְאַנְדְרֵי אָמַרְתִּי שֶׁכָּתַבְתִּי עָלָיו שִׁיר
וְאַנְדְרֵי שָׂמַח וְנֶעֱמַד לְצִדִּי
בְּפִנַּת הָרְחוֹב וְשׁוֹטֵט מִסָּבִיב
וְלֹא רָצָה לָלֶכֶת
וְאָז הִיא בָּאָה
עִם מַשֶּׁהוּ שֶׁהָיָה פַּעַם חִיּוּךְ
וְכִוְּצָה וְהִשְׁתַּדְּלָה לְהַעֲלוֹת אֶת הַלְּחָיַיִם
וְאָמַרְתִּי לָהּ שֶׁנָּתַתִּי כְּבָר הַכֹּל
לְאַנְדְרֵי
וְהִיא חִיְּכָה בְּבוּשָׁה וְהָלְכָה לָהּ
וַאֲנִי סָחַבְתִּי אוֹתָהּ עַל גַּבִּי הַבַּיְתָה
וְלֹא יָכֹלְתִּי לְהֵרָדֵם
מִפְּנֵי שֶׁגּוּפָהּ הַגֵּיהִנּוֹמִי עוֹדוֹ בּוֹעֵר
וְהַחֲרָטָה שֶׁלֹּא נָתַתִּי לָהּ שֶׁקֶל
אוֹ חֲמִשִּׁים. בְּסַךְ הַכֹּל
שְׁטָר שֶׁשּׁוֹכֵב לִי בָּאַרְנָק
בְּסַךְ הַכֹּל כַּרְטִיס כְּנִיסָה
לְמַשֶּׁהוּ שֶׁקָּשׁוּר בַּחַיִּים.
רַעַד הָעיר
הָעִיר הַפְּנִימִית רָעֲדָה
וְהָיָה צֹרֶךְ לְהִצְטַעֵר מְאֹד וּלְבַקֵּשׁ סְלִיחָה
לָדַעַת שֶׁלֹּא תָּשׁוּב הָעִיר לְקַדְמוּתָהּ
כִּי פָּגוּ הָאֵמוּן וְהַשֶּׁקֶט בִּרְחוֹבוֹת הַלֵּב הַחֲשׁוּכִים.
בְּמֶרְכַּז הַסָּלוֹן הִנַּחְנוּ לְמַשְׁקִיפִים מִן הַחוּץ לְהִתְעָרֵב
וּלְהִכָּנֵס וְלָשֶׁבֶת עַל הַסַּפָּה הָאֲדֻמָּה
וְהֵם בַּעֲלֵי מַבָּע רֵאָלִי שֶׁל מוֹרִים לְמָתֶמָטִיקָה
וְהֵם קָרִים וּמִשְׂתַּכְּרִים מַשְׂכּוֹרוֹת גְּבוֹהוֹת
וְאָנוּ סְגוּרִים בְּסִפְרֵי הַשִּׁירָה
וְאָנוּ עִיר מְבֻצֶּרֶת שֶׁכָּעֵת חוֹמוֹתֶיהָ נָפְלוּ
כִּי הִנַּחְתִּי לַזַּעַם לִפְרֹץ וּלְקַלֵּל אֶת שֶׁהָיָה.
וְהַמַּשְׁקִיפִים בַּעֲלֵי הַמַּבָּט הָרֵאָלִי
אָמְרוּ שֶׁהֵם בָּאִים בְּאַהֲבָה
וְהוֹדוּ שֶׁהִנַּחְנוּ בְּיָדָם כֹּחַ רַב
לְהַחֲרִיב עָרִים מְקֻדָּשׁוֹת
וּכְבָר לֹא הִבַּטְתָּ בְּעֵינַי וְהָיִיתָ רָחוֹק,
כִּבִּיתָ אֶת הָאוֹר וְהָלַכְתָּ לִישֹׁן.
נוֹתַרְתִּי לְיָדְךָ בַּחשֶׁךְ
לָחַשְׁתִּי שִׁמְךָ וְלֹא עָנִיתָ
רָצִיתִי לְהִצְטַעֵר מְאֹד וּלְהִתְחַנֵּן לִמְחִילָה
וְנָגַעְתִּי בְּגוּפְךָ הַחַם וְלֹא נָגַעְתָּ בִּי בַּחֲזָרָה.
אופניים
הַקֶּשֶׁר הָיָה מְהֻדָּק כְּמוֹ שַׁרְשֶׁרֶת אוֹפַנַּיִם מִתְקַדֶּמֶת בָּעֲלִיָּה
אֶל עֵבֶר הִתְגַּשְּׁמוּת הַמַּחֲשָׁבָה עַל אָמָּנוּת.
אוֹ בַּמּוֹרָד, אֶל עֵבֶר הַשְּׁתִיקָה.
בַּמִּישׁוֹר מָצָאנוּ אֶת אֲבַק הַפֵיוֹת עַל הַכָּרִים.
בַּמִּישׁוֹר הָיִינוּ נִזְכָּרִים בְּאַהֲבָתֵנוּ
וְהַקֶּשֶׁר הִמְשִׁיךְ לְגַלְגֵּל אֶת הָאוֹפַנַּיִם בִּשְׁבִילֵי הַשָּׁעוֹת
לְלֹא הֲפוּגָה אוֹ תַּחֲנַת מְנוּחָה
בַּלַּיְלָה נֶהֱפַכְנוּ לְדָגִים שְׁחֹרִים
הָאוֹפַנַּיִם נוֹתְרוּ עַל הַחוֹף
צָלַלְנוּ יַחַד לַמַּעֲמַקִּים
שָׁם דִּבַּרְנוּ אֶת שֶׁרַק אֲנַחְנוּ נֵדַע.
מוֹכֶרֶת הגבינות
בְּגִיל חֲמִשִּׁים וְחָמֵשׁ הִיא עָבְדָה בַּחֲנוּת גְּבִינוֹת
מִן הַשַּׁחַר וְעַד הַחֲשֵׁכָה
בִּשְׁבִיל עֶשְׂרִים וּשְׁלשָׁה שְׁקָלִים לְשָׁעָה.
בִּלְחָיֶיהָ הַשְּׁקוּפוֹת צָמְחוּ שִׂיחֵי וְרָדִים עוֹקְצָנִיִּים
מִתַּחַת לְמַבָּט צוֹנֵן שֶׁל אִשָּׁה שֶׁנָּשְׁרוּ מִפָּנֶיהָ עֲלֵי יָפְיָהּ
שֶׁלֹּא נֶאֶמְרָה לָהּ מִלָּה טוֹבָה
שֶׁדְּמָעוֹת נֶעֶצְרוּ בְּעֵינֶיהָ וְסֵרְבוּ לְהָקֵל אֶת הַמַּשָּׂא
הָיָה לָהּ מַבָּט שֶׁל מִי שֶׁוִּתְּרָה.
נָשִׁים צְעִירוֹת לָחֲשׁוּ שֶׁיֵּשׁ לָהּ פַּרְצוּף מְרֻשָּׁע
הֵן לֹא הֵבִינוּ אֶת פֵּשֶׁר הֱיוֹתָהּ לְעַצְמָהּ
לַעֲבֹד לְפַרְנָסַת הַגּוּף שֶׁדּוֹרֵשׁ מָזוֹן
אַךְ הַנֶּפֶשׁ שֶׁבּוֹ הִשְׁתַּתְּקָה.
בַּעְלָהּ הָיָה אִישׁ קָשֶׁה שֶׁסֵּרֵב לִנְשִׁיקָתָהּ
הֵסִיר מֵעָלָיו זְרוֹעוֹתֶיהָ וְלֹא לָחַשׁ לָהּ אַהֲבָה
לְאַחַר שֶׁהוּא עָזַב הִיא מָצְאָה אֶת הָעֲבוֹדָה הַזֹּאת
בַּחֲנוּת הַגְּבִינוֹת. בֶּחָצֵר הָאֲחוֹרִית נוֹבֵחַ כֶּלֶב שָׁחֹר.
בְּכָל בֹּקֶר הִיא מַגִּישָׁה לוֹ גְּבִינָה וְחָלָב
וְלוֹחֶשֶׁת אֵלָיו:
אֲהוּבִי, אֲהוּבִי.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם