השירה כסקופ: מנחם בן בעקבות הסודות שבשירים הגדולים
אחרי שאהובו הקתולי נטש אותו, צנח המשורר רמי סערי מן הקומה השמינית של בית הדירות שבו גרו. הוא ניצל בנס, לא לפני שסיפר את חוויית הנפילה והפציעה, כפי שרק משורר שחווה נפילה מן הקומה השמינית יכול לספר. מנחם בן מסביר את גדולת השיר
ארבעה צעדים מהמוות 15.7.1992- 12.3.1992
א. גֹּבַהּ הָאַהֲבָה
גֹּבַהּ אַהֲבָתִי הָיָה תֵּשַׁע קוֹמוֹת. לָרֹב
הִשְׂתָּרַכְתָּ בַּעֲצַלְתַּיִם מֵאֲחוֹרַי, חֵלֶק מֵהַדֶּרֶךְ
טִפַּסְנוּ יַחְדָּו. אֵינֶנִּי מְדַבֵּר עַכְשָׁו
עַל דְּבַשׁ שְׂפָתֶיךָ, עַל יֵין דָּמְךָ, עַל מֶלַח רַגְלֶיךָ:
כִּמְעַט כָּל מַה שֶּׁשִּׁכֵּר – שִׁקֵּר. וּכְשֶׁצָּנַחְתִּי
מֵהַקּוֹמָה הַשְּׁמִינִית שֶׁל בֵּיתְךָ
אֶל מַרְגְּלוֹת זְכוּכִיּוֹתֶיךָ, רָאִיתִי אֶת הַקּוֹמוֹת
מִסְתַּחְרְרוֹת בִּמְהִירוּת זֹאת מִתַּחַת לְזֹאת,
וְהֵבַנְתִּי שֶׁתּוֹר הַחֲבָטָה אָכֵן קָרֵב וּבָא.
ב. בַּמָּקוֹם
שְׁתֵּי רַגְלַי שְׁבוּרוֹת, אַחַת-עֶשְׂרֵה צְלָעוֹת וְיָדִי הַיְמָנִית.
הָעֵשֶׂב מוֹרִיק לְאִטּוֹ בַּחֲצַר בֵּית-הַחוֹלִים.
הַנַּדְנֵדָה אֵינָהּ מִתְנַדְנֶדֶת, וְהַדֶּגֶל תָּמִיד בַּתֹּרֶן.
מַה נָּעִים לִי לַחְשֹׁב בְּעַל כָּרְחִי עַל הָאַהֲבָה הַקָּשָׁה שֶׁל חַיַּי.
חֲמֵשׁ-מֵאוֹת שָׁנָה אַחֲרֵי גֵּרוּשׁ יְהוּדֵי סְפָרַד
הֵעִיף אוֹתִי הַמֶּלֶךְ הַקָּתוֹלִי מֵעָלָיו, וְהַזְּמַן הוֹסִיף לַחֲלֹף.
הַשֶּׁלֶג הָלַךְ, וְהַקַּיִץ בָּא.
אֲנִי אֵינִי הוֹלֵךְ וְאֵינֶנִּי בָּא.
פָּרַת-מֹשֶה-רַבֵּנוּ עַל הַגֶּבֶס הַשְּׂמָאלִי,
אֵי פָּנַיִךְ מוּעָדוֹת?
זהו הפרק הראשון והשני במחזור שירים (הלקוח מתוך הספר "מסלול הכאב הנועז", הוצאת שוקן, 1997) שבו מתאר רמי סערי את מה שנראה כנסיון התאבדות בצניחה מן הקומה השמינית בבית דירות שבו גר עם אהובו הקתולי שנטש אותו. והנה, למרבה הנס הבל-ייאמן , יצא רמי סערי בחיים מתוך הנפילה הזאת (אמנם "עם שתי רגליים שבורות, אחת עשרה צלעות וידי הימנית", ככתוב בהמשך השיר). ועצם ההחלטה הפנימית שסיפור הנפילה הזה הוא השיר שצריך להיכתב - ואכן נכתב להפליא - עושה אותו למה שהוא: שיר גדול.
שימו לב למשל לשורות החותמות את הבית הראשון:""ראיתי את הקומות/ מסתחררות במהירות זאת מתחת לזאת / והבנתי שתור החבטה אכן קרב ובא". רק מי שצנח מן הקומה השמינית יודע כנראה שכל מה שאפשר להספיק לחשוב בשניית הנפילה הוא שעוד מעט תגיע החבטה. לכן זה שיר מתוך התרחשות נדירה. לכן זה שיר גדול.
בפרק השני של השיר מתאר רמי סערי את ימי שהותו הממושכת בבית החולים , גם זה תיאור נפלא בפשטותו המעודנת:" הַשֶּׁלֶג הָלַךְ, וְהַקַּיִץ בָּא./אֲנִי אֵינִי הוֹלֵךְ וְאֵינֶנִּי בָּא./פָּרַת-מֹשֶה-רַבֵּנוּ עַל הַגֶּבֶס הַשְּׂמָאלִי,/אֵי פָּנַיִךְ מוּעָדוֹת?".
מתוך "השירים הכי יפים בעברית/ מאה שנות שירה ישראלית".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם