עידן רייכל בקיסריה: חגיגה טרנסאטלנטית גדולה
גם אם הראסטות הארוכות כבר לא שם ועל אף מיקומו בצידי הבמה, עידן רייכל ניצח בגאון על הבמה בקיסריה והוכיח שעשר שנים אחרי הפריצה הגדולה שלו, הוא כאן לא רק כדי להשאר -אלא גם כדי להוביל
אז נכון, לא תראו אותו מתרוצץ על הבמה א-לה דייב גהאן, או קופץ על הקהל סטייל קניה. גם ללאפ דאנס לא תזכו ממנו (ולא בטוח שזה מה שאתם רוצים). הגאונות של ההופעה של רייכל טמונה דווקא בסינרגיה שלה, בעשרות אלמנטים שמצטרפים להם יחדיו כדי ליצור את אחת ההופעות המרגשות שנראו כאן, ואומר זאת אדם שצפה בהופעות של אומנים בסדר גודל של מארי ג'יי בלייג', איימי ווינהאוס וג'יי זי.
רייכל ממקם את עצמו דווקא בצד. הוא אמנם עומד בחזית הבמה, אבל את מרכזה הוא משאיר דווקא לאחרים, ובמיוחד לכברה קסאיי המהפנטת - ללא ספק הישראלית עם חוש הקצב הטוב ביותר שיש לנו כאן, כזו שיודעת להזיז את הגוף שלה לא פחות טוב מביונסה או שקירה. אבל עזבו את זה, על הקול של האמזונה הזו כבר דובר הרבה, רק תעשו לעצמכם טובה ותקשיבו לאלבום הסולו החדש שלה. לצידה מאיה אברהם המצוינת, כשלפעמים קשה להאמין שקול כל כך גדול יוצא מבחורה כל כך קטנה. גם היא יודעת להזיז את הגוף היטב בצורה מדבקת ומעוררת קנאה בו זמנית.
את התזזיתיות האנרגטית על הבמה מספק אבי וואסה, שלא נח לרגע ומרים את הקהל כמו מדריך נחוש במיוחד בקלאב מד. ולבסוף יש גם את אילן דמתי, שמספק את אחד מהשיאים המרגשים של הערב, כשרייכל מקדיש את השיר "מכל האהבות" בליווי שפת הסימנים להוריו החרשים, שיושבים בקהל בפעם הראשונה ורואים את הבן שלהם (שהיה בכלל איש התאורה של המופע בראשית דרכו), כובש את הבמה ואת לבות כל הנוכחים במקום.
בכלל, רייכל במצב רוח לדבר. הוא מספר על סיבוב ההופעות הבינלאומי שלו ושל להקתו, שכלל את גאנה ואתיופיה מצד אחד - ואת פינלנד ולפלנד מצד שני, מקום שחשב שקיים בעיקר בסדרה המצוירת על נילס הולגרסון. במובן זה, ההופעה קצת מזכירה מסע מסביב לעולם, עם תחנות באתיופיה, ברזיל, ספרד וניגריה בין היתר. הוא מזיל דמעה כשהוא מספר על חייל פצוע קשה אותו ליווה בדרכו להחלמה ומשעשע את הקהל כאשר הוא נותן טיפים בהסוואה לקבוצת חיילים קרביים: "אני ממליץ לכם לגדל ראסטות, לגלח אותם בבת אחת, ואז פתאום תגלו שאף אחד לא מזהה אתכם ברחוב".
נקודת החולשה של ההופעה החדשה, שלמעשה מלווה את אלבומו החדש והחמישי של רייכל "רבע לשש", היא באופן מעניין דווקא השירים מהאלבום הטרי. יש תחושה שפרט לשני הסינגלים המצוינים "בלילה" של עידן חביב ו"עכשיו קרוב" של תמיר נחשון, אין כאן הרבה שירים בעוצמות הרגשיות שהתרגלנו לקבל מרייכל לאורך השנים. "אם היית רואה" הוא שיר ממוצע ולא יותר, ו"עד שאין יותר לאן" כתוב היטב אבל קצת משעמם. "יורד הערב" המצוין מפצה עליהם מעט.
אבל גם בהתשב בכך, ההופעה החדשה של רייכל היא חגיגה טרנסאטלנטית אחת גדולה. עד סופה הקהל כבר כולו על הרגליים, רוקד כאילו היה שבט אפריקני מגובש. על התזמורת המגוונת, שכוללת אינספור כלי הקשה, כלי מיתר ונשיפה, מנצח הזובין מהטה של מוזיקת העולם, הלוא הוא רייכל עצמו.
עם או בלי ראסטות, ההופעה של עידן רייכל היא אחד הכרטיסים החמים ביותר בארץ כרגע. אתם יודעים מה? אחד הכרטיסים החמים בעולם. ערב טוב קיסריה ולהתראות שלמה ארצי, יש בעיר הזאת מלך חדש.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם