מארז תרבות 14: אביב גדג' שוב מושיע את הרוק הישראלי
הקיץ שהגיע עלינו לקח את המארז למקומות החמים והזועמים שבנבכי נפשו הדואבת. האלבומים של אביב גדג' והפליינג בייבי הזכירו לו איך רוק ישראלי כואב ובוער היה נשמע פעם, לפני שידענו מה זה בכלל "דה וויס"
בארבע מילים: רוק ישראלי איכותי בעברית. בעשרים ושבע מילים: רוק אמיתי, ישראלי אבל לא זול, איכותי עד כמה שאמנות שיוצאת מחלל הבטן ונכתבת בתווים יכולה להיות, בעברית שלא מביישת את הבנתך את הנאמר ואף גורמת להתפעלות.
מוקדם להספיד את הרוק הישראלי, בטח כשאנשים כמו אביב גדג' עודם פועלים בשטח. אלו לא רק הגיטרות הבלתי מתפשרות, האווירה הבלתי אמצעית בין כאב להטפה, ההפקה המלוכלכת, העמוסה והמדוייקת כאחת, שמקנים ל"ילדים של מהגרים" מקום של כבוד בשרשרת מקוטעת מאוד אלבומי של רוק מקומי. זו נשמת היוצר המסוכסכת, שמגישה את היצירה הזו כמו לב מדמם בקופסת תכשיטים.
להאזנה לאלבום המלא.
סינגל: נצ'י נצ' – "בור ועם הארץ"
גם אם יש מי שיגיד שהסגנון חווה תחייה מחודשת בשנים האחרונות, ההיפ-הופ הישראלי עודנו מקרטע כתמיד וממילא רובו ככולו פונה למתבגר ולטף. אבל אם יש מישהו שבאמת מחזיר את הצבע ללחיים של השחור הישראלי הרי זהו נצ'י נצ'. אין מה להגיד, הבחור יורה ביקורת ישירה אולדסקול סטייל במוטיבים של ראפ מודרני, בערך מה שהיה מתקבל מאלבום חדש של שבק ס' אם קנייה ווסט היה מפיק אותו.
השיר מבטא ביעילות כל מה שטוב בהיפ-הופ של שנות האלפיים, ריף הגיטרה חריף וכל מילה רוויית זעם. ושימו לב לזה: הביטוי "עובד בפרך" שנשמע בשיר, מושר כאן בפ"ה רפה. ובימינו, אפילו זה מאוד מרשים.
הוצאה מחודשת: "The Flying Baby – "Inner World
עשור עבר מאז יום יציאתו המקורי של אלבום הבכורה של The Flying Baby, להקתם של גבע אלון, גדי אלטמן (בוטן מתוק בקרקס) ואיסר טננבאום (רוקפור). למרות כל התשבוחות שקיבלו, האלבום, שיצא בהוצאה עצמית, לא היה זמין שנים רבות לרכישה. כעת הוא יוצא במהדורה מורחבת, ומעריצי ההרכב המיתולוגי אף יזכו לצ'אנס נדיר לשמוע את ההרכב בשתי הופעות חגיגיות במועדון הבארבי ב-5-6.7.13.
"היינו ילדים מוזרים שלא ידעו מה חסר בעולמם, עד שמצאנו אחד את השני ונהיינו למשפחה", נזכר אלון. "תמיד הרגשנו חזקים ביחד, מיוחדים. כאילו עלינו על משהו שאף אחד אחר לא רואה, ולתקופות הרגשנו שהיינו היחידים בעולם. לבדנו באטמוספירה של חלומות, שאיפות, הגשמות והמון מוזיקה. ביחד למדנו מה זה לנגן בלהקה, להיות שותפים, עצמאיים ומיוחדים. למדנו לא לפחד מהעולם ובעיקר למדנו שאין זמן אחר בחיים האלה לעשות את מה שעשינו".
כך גם נשמע הסינגל החדש של ההרכב, שמצורף כרצועת בונוס לאלבום הבכורה המצוין ממילא. רוח נעורים תמימה משתוללת בו, כמו מזכרת עוצמתית מהימים שלפני הילדים והמשכנתא, מהימים שלפני אלבומי סולו מופקים בתשומת לב גרנדיוזית. מהימים שלפני "דה ווייס".
תערוכה: "Untay - "Wake Up
למוזיקה ולאמנות פלסטית היה בעשורים הגדולים של המאה הקודמת קשר סימביוטי הדוק של סובלימציה פורצת גבולות. בועז סידס, שמוכר יותר כאמן הרחוב התל אביבי Untay, חזר למה שחיבר ציירים, צלמים, קולנוענים וכוריאוגרפים למוזיקאים הגדולים של התקופה, בעודו יוצר תערוכת אמנות שלמה בת עשרים עבודות, דרך האוזניים.
העבודה של סידס אינטרפרטיבית מראשיתה ועד סופה. הוא מעכל את המוזיקה שמסחררת סביבו חפצים, מקומות וצבעים, ומקיא אותה על משטחים לא קונבנציונלים (במקרה זה עטיפות של תקליטים ישנים), להם סיפור חיים משל עצמם. הטכניקות שלו מיידיות ומגוונות כמתבקש, מחברות מוטיבים שקופים, אטומים, סמליים ונוזליים שיחד מהווים מוצר מטורף למשעי.
כמו אנדי וורהול מודרני, נותן האמן פרשנות פלסטית לצלילים שהשתלטו זה מכבר על חלומותיו. הראשוני והמוגמר דרים בכפיפה אחת ביצירתו ומאפשרים לצופה פרשנות מלאה משלו להתרחשויות הדוממות, על אף מלאכת התרגום של האמן שבבסיס היצירה עצמה.
תערוכת היחיד "Wake Up" תושק בגלרייה צ'יטה, רחוב החשמל 33 תל אביב בתאריך ה-22 ביוני ותרוץ למשך שבועיים בדיוק.
קליפ: "Pablo Nouvelle – "You Do Me Wrong
קולות רדיפה. סאונד אלקטרוני חם שמחבר וינילים ישנים עם אייפדים. "את פוגעת בי", מתייסרת דמותו האמיצה של הדובר המסומפל, "אבל אני עדיין משוגע עלייך", הוא מודה.
הקליפ ערוך מסרט צרפתי בשחור-לבן, כי אין יותר גס ושיקי מזה. הצלילים בוראים את נשמתו הטכנולוגית של סרג' גינסבורג. הטקסט, כמתבקש מהסגנון, מצומצם למספר מילים הכרחיות. העלילה חושפת פצעים שכבר הגלידו.
"את פוגעת בי", הוא חוזר ואומר בידיעה שכלום לא עתיד להשתנות. "אבל כל כאב מחזק עוד יותר את אהבתי אלייך". כל צליל מוביל למוות ידוע מראש באלגנטיות דואבת ולמרות הכל, "אני לא יכול בלעדייך".
תרומה להזנקה: The Angelcy
אולי לא יצא לכם עדיין לשמוע על The Angelcy, אבל תאמינו למארז ששחרור אלבום הבכורה של ההרכב ישתלם לכל העולם. רק מה? אתם יודעים איך זה: הכל עולה ים כסף, ואם אתה לא כוכב נולד או הסטודנט (עלק) של אביב גפן, המשקיעים לא בדיוק רצים אחריך. וה נכון על אחת כמה וכמה אם אתה נשמע שונה ומיוחד, כמו פסיפס פולקי, צבעוני ובוהק של ויולה, קלרינט, קונטרבס ותופים, למשל.
אם נעבור מריאליטי למציאות, לסולן רותם בר אור יש אחד הקולות המרתקים שייצא לכם לשמוע (באחריות), וחברי הלהקה נולדו עם ה"אקס פקטור" עמוק בתוך הבטן. לראייה – הלהקה כבר מבוקשת בפסטיבלים ברחבי אירופה. לא שזה אמור להפתיע את מי שכבר יצא לו לשמוע אותם.
ההרכב המיוחד הזה זכה להרבה מזל ותמיכה לאורך רוב הדרך, ולא בכדי, אבל בינתיים הצליחו חברי הלהקה לגייס רק כמחצית מהסכום הנדרש להפקת אלבום בכורה. כאן אתם נכנסים לתמונה: תרומה תקנה למשקיע זכות ראשונים להאזין לו כשיושלם, כרטיס כניסה לגן עדן וכנפיים. תקשיבו ל-"My Baby Boy" הנפלא ותבינו למה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם