לא סופרים אותנו: האם סטימצקי מכרה לסופריה תקוות שווא?
כמה הייתם משלמים כדי לראות את הספר שכתבתם על מדפי החנויות? סופרי "החממה הספרותית" של סטימצקי נפרדו מעשרות אלפי שקלים עבור התענוג, אבל חלקם טוענים להוצאה רשלנית, שיווק לוקה בחסר וחלום שהתנפץ. סטימצקי: "הרשת ממלאת בדקדקנות את תנאי החוזה"
אולם נראה כי הכרזות לחוד ומציאות לחוד. בשבוע שעבר התכנסו 15 מכותבי "החממה הספרותית" בבית קפה תל-אביבי. בין היושבים סביב השולחן ניתן למצוא אנשי הוראה, אנשי עסקים, מהנדסים, אנשי שיווק ומכירות, עורכי דין ואמנים. כולם ראו דבר או שניים בחייהם ועכשיו הם מתוסכלים. חלקם מבקשים לא להזדהות בשמותיהם. המפגש הזה נקבע לאחר השתלשלות דואר אלקטרוני שהחלה באדיבות יד המקרה. ההודעה המקורית, שכללה בטעות כתובת של כותבים נוספים ב"חממה", חשפה בפני היתר את כעסו של אחד הכותבים. משם החלו העניינים להתגלגל: קבוצה בפייסבוק, הקמת ועד פעולה מתנדב הכולל את עו"ד חוה קליין, מחברת "מתיר העגונות", ורונן דוד, מחבר "מחלת נפש - המדריך להתמודדות ולהחלמה", ובעיקר מחשבות על הצעדים הבאים ועל הצורך להשמיע את קולם.
נכון להיום, בישראל 2013, קיימות ארבע דרכים עיקריות להוציא ספר: האחת באמצעות הוצאה מסחרית, השנייה בהוצאה פרטית, השלישית בהוצאה הגובה תשלום מהכותב והרביעית בפורמט אלקטרוני שעדיין לא נפוץ במיוחד. "החממה" של סטימצקי פועלת על פי המודל השלישי, עם חוזה המציע 50 אחוז מהתמלוגים. לכך מצטרפת העובדה שלרשת 142 חנויות בפריסה ארצית. לכאורה - זה נהנה וגם זה נהנה. אז מה קרה בדרך?
ברשימת הטענות שגובשה על ידי כותבי "החממה הספרותית" מופיעים סעיפים רבים: כמעט שלא התקיימו מאמצים שיווקיים פרטניים לספרים שיצאו לאור; המאמצים השיווקיים היו לכלל ספרי ההוצאה, ורק אחת לכמה חודשים הופיעה הודעה כתמונה עם ברכה באחד העיתונים היומיים; רוב הספרים היו ממוקמים בחנויות במקומות שהגישה אליהם קשה עד בלתי אפשרית, ונדיר היה למצוא ספרי "חממה" בדוכנים שבמרכז החנות. "היו חנויות שאמרו לי שהספר בדיוק אזל", מספרת קלייר קידר, מחברת "חבוי בצלה", ואילו דניאל פיינגולד, מחבר "זווית אחרת", מספר על העזרה שהגיש למוכרת בסניף סטימצקי, בעת שטיפסה על סולם אל על בניסיון לאתר עותק מספרו.
"בניגוד למו"לים אחרים, סטימצקי אינה שולחת עותקים מהספרים לגורמים בתקשורת, תחרויות, ביקורות, הוצאת'עברית' וכדומה", אומרים הכותבים. עוד הם טוענים כי הספרים הופיעו בכל המבצעים, ולאלו שלא רצו בכך, הובהר כי ספרם לא יימכר כלל. "סטימצקי מסתירה מהסופר ואיננה חושפת בפניו טרם ההתקשרות כי בעת שספרו יגיע למכירה, תיערך מכירה אינטנסיבית של ספרים במחיר 25 שקל, מחיר אשר על פי תנאי ההתקשרות אינו מכסה עלויות הפקה, וכי לא קיים סיכוי כי ספרו יימכר במחירו הקטלוגי - דבר המציב אותו בעמדת הפסד ברורה עוד טרם ההתקשרות", אומר פיינגולד.
לשותפות עם אורנג' מוקדשת התייחסות נפרדת. "כמעט לא נעשו פעולות לקידום מכירות הספרים בפורמט האלקטרוני", הם טוענים. "שילמנו כ-4,000 שקל עבור הגרסה האלקטרונית המתאימה לאורנג' בלבד, שהפכה לאבן שאין לה הופכין שכן לא ניתן להמירה לגרסה אחרת. מעט מאוד עותקים נמכרו דרך אורנג', ובמקרים מסוימים התמלוגים על מכירה דרך אורנג' לא הועברו כמסוכם".
"נדרשתי ושילמתי 4,500 שקל על' הפקה והתאמות'", מוסיף פיינגולד. התבשרתי כי סך התמלוגים שאני זכאי להם לאחר למעלה משתי שנות מכירה עומד על סך 27 שקל. במרוצת הזמן נשלחו אליי דוחות מכירות אשר סתרו זה את זה. התקבל הרושם כי יד ימין אינה יודעת מה יד שמאל עושה".
בתחום העריכה קובלים הכותבים על רשלנות. "חלק מהכותרים פורסמו עם טעויות רבות בגלל התרשלות בתהליך ההוצאה, אף שהכותבים התריעו עליהן לפני הוצאתם לאור ובמשך תהליך ההפקה", הם טוענים.
"הציפיות מסטימצקי היו גדולות והתאכזבנו. לא כך ציפינו מארגון שמציג את עצמו כדואג לספרות, מעבר לערך העסקי", אומר בני רוכברגר, אביו של גל רוכברגר שפרסם לפני שנתיים, בהיותו בן 14, את הספר "ג'ק הרלנסון ושפת השטן". "בין מה שהבטיחו לנו לבין מה שנתנו לנו - הפער ענק. מה ששבר אותי היה אירוע החתמת הספרים בשבוע הספר. היו לסטימצקי כוונות טובות. הזמינו אותנו להשתתף בשבוע הספר, הציעו לנו תאריכים ואני נרשמתי להרבה מקומות כדי לחשוף את גל להרבה מקומות בארץ. חוץ מהדוכן בהוד השרון, שם התייחסו אלינו מאוד יפה, בדוכנים לא ידעו שאנחנו אמורים להגיע ולא שמעו על הספר. גל מצא את עצמו מוכר ספרים. לא כך תיארתי לעצמי. לי זה כאב כי הוא מאוד ציפה לזה".
"זה היה המשך ישיר לדברים נוספים: הפרסום שהבטיחו לנו ולא קיימו; נושא הגרסה הדיגיטלית - חברים שלי קנו והורידו את הגרסה, אבל לא ראינו תמלוגים ממנה; לא מצאנו את הספר בחלק גדול מהחנויות ופעם אחר פעם אמרו לנו:'זו בעיה נקודתית'. בדף הפייסבוק של הספר יש תגובות כמו: 'גבר, אחלה ספר, אבל יש בו המון שגיאות כתיב', אף שהבטיחו לנו עריכה לשונית בחוזה ושילמנו עבורה ".
לא רק רוכברגר חיכה לקונים שיצבאו על דוכן "החממה הספרותית", המהודר שבדוכנים. בין אדניות הפרחים ופינת הקפה עמד צלם "מעריב" לשעבר, מקס ילינסון, שהוציא את הספר "ישראל. בקטנה" עבור 30 אלף שקל וחיכה לקהל. אף אחד לא בא. "אתה יודע, זה מיועד לאנשים שרוצים להוציא ספר. לא בשביל למכור", אמרה לו נציגת הרשת שנכחה במקום. "הייתי מופתע", אומר ילינסון, "אבל זו לא הייתה ההפתעה היחידה. את הספר שלי אי אפשר למצוא במדף של 'החממה הספרותית'. במשך חודש הוא היה על המדף ואחרי זה הוא נעלם למרות ההבטחה שלהם, על פי החוזה, שהספר יהיה על מדף פרונטלי במהלך החודש הראשון, ו-11 חודשים אחרי כן הוא יהיה מונח על המדפים. במציאות זה לא עובד כך".
מה היו תנאי הקבלה?
"שום תנאי קבלה. הארנק".
למה בעצם חברת לסטימצקי?
"כי חשבתי שגוף כמו סטימצקי יכול להתעסק בשיווק ולצאת לסוג של מהלך שאף הוצאה לא יכולה להרשות לעצמה".
חלק מהכותבים מספרים על תכתובות ערות מול הרשת מאז יצאו ספריהם. "נכון", אומר הרצל פרנקל, מחבר המותחן "מאה עשרים פחות אחד", "התלהבתי מזה שיש לי ספר ביד ויצאתי מנקודת הנחה ש' החממה' היא מקום נוח ואוהב, אבל אני מאוכזב. במפגש עם גב' איריס בראל, בנוכחות מי שהייתה באותה תקופה מנהלת המיזם, הצגתי את טענותיי והצבעתי על תיקונים מתבקשים", אומר פיינגולד.
"העליתי בקשות לעמידה בהבטחות ולעמידה בקיום מצגות המיזם. הצבעתי על ליקויים במישור הציבורי ובמישור המשפטי, עד כדי עבירה ברורה על החוק. משהבהרתי כי אם לא יתוקנו הליקויים בכוונתי להביא זאת לידיעת הציבור, איריס בראל הציעה לי ביטול עסקה והשבת כספי: 'מחר בבוקר אני חותמת לך על צ'ק, איני מעוניינת בלקוחות לא מרוצים'. ואכן , נשלח אליי חוזה ביטול עסקה. עיקרו של ההסכם הוא חובתי לסתום את הפה. לכך לא הסכמתי".
"סטימצקי מכבדת כל סעיף בהסכם שנחתם עם מר פיינגולד ואף ערכה עמו, לבקשתו, כמה פגישות", נמסר מההוצאה. "צר לנו שספרו לא זכה לרמת המכר שלה ציפה. לעצם טענותיו - כל מי שקורא את ההסכם שנחתם עם הסופרים ייווכח כי אין חובה להשתתף במבצעים, וכי סטימצקי כיבדה כל סעיף וסעיף בהסכם עמו. אנו מכבדים את מר פיינגולד ומאחלים לו המשך שנות יצירה פורות".
אבל בין שלל הקולות, ישנם גם כאלה שדווקא מרוצים. "מכרתי 800 ספרים, היה נפלא ואני עדיין מוכרת", אומרת דוברת אגודת הסופרים העברים, נירה תובל. "יש לי רק עניין אחד: מה אני אמורה לעשות עם יתרת הספרים שהם מבקשים ממני לבוא ולאסוף? מצד שני, אין לי מה לבוא בטענות. חתמתי על החוזה בהכרה מלאה".
תובל היא סופרת "חממה" מרוצה. ספרה "מכתבים לאשכול" ראה אור ב"חממה הספרותית" לפני כשנתיים. "כמי שמכירה הרבה מאוד סופרים, אני יודעת שהמצב קשה. אדם שרוצה להוציא ספר הוא אחד מ-6,000 אנשים שעושים את זה באותה שנה, כך שגם סופרים ידועי שם נתקלים בחומה. ב' חממה' זכיתי לצוות קשוב, מסור ומקצועי שהיה איתי בקשר כל הזמן. כשהתגלו ליקויים הם תיקנו מיד. בנוסף, פרט לעובדה שסטימצקי גובה מחיר שהוא לעתים נמוך ב-50 אחוז מהוצאות מקבילות, היא מבטיחה משהו שאף אחד מהמו"לים שמוציאים ספרים תמורת השתתפות של הסופרים אינו מבטיח: שהספר יהיה בחנויות. הטעות שהם עשו היא שהם הניחו את הספרים על מדף של ספרי ביכורים שעומדים בצד והציגו את העריכה כעניין הכרוך בתשלום נוסף, כך שחלק מהספרים יצאו לא מוקפדים. זה דבר שאסור היה להתפשר עליו".
ליאור גל-כהן פרסמה ב"חממה" את ספרה "המתנה שקיבלתי מאבא". "אני לא סופרת. אני פועלת ליצירת תרבות של מניעת אלימות מינית, והספר שהוצאתי משתמש בחומרים ביוגרפיים, אבל מבחינתי זה עוד כלי במאבק", היא מבקשת להדגיש. "נכון שניסיתי להגיש את כתב היד לכמה הוצאות ספרים ונדחיתי, בחלקן על הסף ובחלק אחר אחרי הסף, אבל התוצאה היא אותה תוצאה. בסטימצקי היה לי סוג של הזדמנות. יש פה עניין של תיאום ציפיות. השאלה היא מה רציתי ומה חשבתי שיהיה. יש עוד הוצאות שהן למעשה בתי דפוס, ואין להן בעיה להוציא כל ספר תמורת כסף. כולם פחות או יותר מדברים על אותם מחירים, ובחרתי בסופו של דבר בסטימצקי מפני ששם יש לי את הגב השיווקי. בגדול, הם עמדו בציפיות וכששואלים איפה אפשר לרכוש את הספר, אני יכולה להגיד שבכל סניפי סטימצקי וגם אצלי באתר. סטימצקי נותנת לי נראות, וזה מה שאני מחפשת".
יעקב גבל, מחבר "נוצרי הגחלת", מגדיר את עצמו כ"מאוד שבע רצון". " כאשר 500 הספרים שהוצאתי הופיעו לראשונה לפני חודשיים וחצי, הייתה טעות על כריכת הספר. לא צוינו עליה שם הספר ושם המחבר", הוא מספר. "הם לא התביישו לאסוף את כל הספרים מכל החנויות, לגרוס אותם ולהפיק 500 חדשים. כרגע הם נמצאים בחנויות שוב כספרים חדשים. זימנו אותי ליריד בכיכר רבין וחתמתי שם על ספרים".
ייתכן כי יש צורך להבדיל בין החלום שנתקל במשוכות המציאות - חלום שממדיו משתנים מאדם לאדם - לבין הבטחות, שעל פי חלק מן הכותבים לא קוימו. י', עו"ד שהוציא ספר ב"חממה" ומבקש לשמור על עילום שם, מנסה להניח את האצבע על לב העניין. "הבעיה הגדולה היא שאנשים לא מבינים שסטימצקי היא לא הוצאה לאור אלא חברת נדל"ן", הוא אומר. "במה סטימצקי טובה? בחנויות שלה. מה היא עשתה? זיהתה שהבעיה של הספרים היום היא המקום ולא האיכות. המלחמה הגדולה של הסופרים היום היא שספרם יישאר על המדף. אם אתה מוציא בהוצאה רגילה, הספר שלך נשאר על המדף שבוע-שבועיים ואתה הולך הביתה. באה סטימצקי ואמרה: נעשה מהלך גאוני. נקצה בחנות שלנו מטר רבוע ונמכור אותו בסנטימטרים. זה אומר שנשכיר שטח לכל ספר שגודלו בממוצע 17 על 20 ס"מ, ועוביו בממוצע שני מ"מ, תמורת כ-20 אלף שקל לתקופה של כמה חודשים, ואחר כך נוריד אותו".
"זו עסקת הנדל"ן הכי טובה במדינה. מה היופי כאן? שבעצם הם לא מתחייבים לשום דבר מלבד השכירות. אם אתה רוצה להאריך את השכירות, אתה משלם עוד. מה שאני מנסה לומר הוא שכל הניסיון שלהם להציג את עצמם כחברה שדואגת לסופרים, זה שטויות במיץ. במידה רבה החוזה שלהם הוא הכי טוב בשוק. אם תלך להוצאה פרטית בלעדיהם, תשלם 20 אלף שקל או יותר, ואף אחד לא מבטיח לך שזה יישאר אפילו יום על המדף. הבעיה היא שהם לא אמרו אמת עד הסוף. הם נתנו תחושה שהם מו"ל שיעזור, ידחף ויתמוך, ופה נוצר הפער".
"צריך לומר את האמת: עם כל הכבוד לספרי 'החממה הספרותית', אני בספק אם אחוזים גבוהים מהם היו נלקחים על ידי הוצאות מוכרות. כל אחד חושב שהוא סופר, כשהאמת היא שמעט מאוד ספרים זוכים להצלחה ומעט מאוד ספרים נמכרים. מה שחמור בסיפור הזה הוא שסטימצקי מוכרת חלומות. אתה משכיר לאנשים פינה ותמורת זה קורא להם'סופרים'. הגאונות שלהם היא שהם נותנים לכל אחד תחושה שהוא סופר. בחייך, כל אחד שכתב משהו הוא סופר? זו תעשיית חלומות".
מנכ"לית הרשת איריס בראל מתרעמת נוכח ההשוואה. "אנחנו עושים אותה עבודה בדיוק כמו כל מו"ל אחר ומאפשרים למי שרוצה עריכה ספרותית", היא אומרת. "ההבדל היחיד הוא שאנחנו נותנים בחינם שטחים בסטימצקי לתקופה של שנתיים ונותנים לסופרי 'החממה' את הצ' אנס הארוך ביותר שלא ניתן אצל אף מו"ל אחר. אם יש סיכוי לספר של סופר לא מוכר, זה רק ב'חממה'. אצל כל מו"ל אחר, הספר יוצא מהחנות אחרי כמה חודשים".
רונית סלינס גולן, מחברת "אל אופק אחר - מסע שורשים רומני", מספרת :"אצלנו בבית לא דיברו על השואה. הייתה שתיקה. בכל פעם ששאלתי את סבתא שלי מה עברה, היא היסתה אותי. הבטחתי לעצמי שאברר מה היה שם בדיוק. עבדתי על מחקר במשך שנה: הלכתי לדייטים עם חבר'ה בני 90 בבתי אבות, ששמו לכבודי פרפיום וחיכו קצרי סבלנות לספר לי מה עבר עליהם, ישבתי שעות ארוכות במחלקת חסידי אומות עולם ב'יד ושם' עם חומרים אקסקלוסיביים מרופטים, ראיינתי אנשים וכתבתי. אחרי מסע פידבקים שכלל איסוף של הערות מאנשים שקראו את מה שכתבתי, התחלתי להתדפק על דלתות הוצאות הספרים בעמדה של מוכרת. אני מורה להיסטוריה, תנ"ך וספרות. להיות מוכרת זה לא בטבע שלי. התגובות נעו בין 'מי את' ל' תזרקי את הספר שם, בדלפק מאחור'. כשנואשתי וחשבתי שאולי הספר לא נועד לצאת, הבן שלי אמר: ראיתי בקניון פרסומת של מיזם בשם'החממה הספרותית'. כדאי שתנסי לפני שאת מוותרת לגמרי".
"התלבשתי יפה והגעתי למשרדים של סטימצקי. פגשתי שם אישה מקסימה, הצגתי את עצמי, והיא קיבלה אותי בחמימות. הבנתי שזה המקום למי שרוצה להוציא את ספרו הראשון. יהיה לי מקום בחנות, אקבל חשיפה. הנה, יש בית חם לספר שלי. בסוף השיחה נאמר לי שהוצאת הספר כרוכה בתשלום של 20 אלף שקל. אחרי התייעצות עם בעלי החלטתי שאני הולכת על זה. חלום של ילדה קטנה שסופסוף מתגשם. הודיעו לי שהלקטורה אישרה את הספר בן לילה ויצאתי לדרך. היום אני יודעת שהדבר היחיד שיצא מזה הוא העובדה שהייתה לי הזכות להשמיע את קולם של נספי השואה ברומניה. עשיתי מעשה טוב לעולם".
"זוהי סקיצה נפלאה ל'שלטון הרוחות', ספר שאני כותבת בימים אלו. סקיצה יקרה", אומרת שרה כהן, ביולוגית ימית ומנהלת שיווק ומכירות שאוחזת בידה את ספר הפנטזיה "בן לורדוויל", שאותו פרסמה במסגרת "החממה". "אני לא סופרת. יש לי סיפור טוב ואני אוהבת את הספר כמו ילד רביעי", אומרת כהן. לפני שהגיעה ל"חממה" שלחה את כתב היד שלה לכעשר הוצאות לאור. "בכל פעם שהגיע מכתב - נשמתי, אמרתי לעצמי: שוב גלגלו אותך מהמדרגות, אבל זה רב המכר הבא. חוץ מזה, האמנתי בכל לבי שזה ספר יפהפה, עם תום וחומר בסיסי של פיות, דרקונים ומכשפות. לסטימצקי הגעתי דרך חברה שהסבה את תשומת לבי. זה נראה לי כמו אגדה. בשלב מתקדם, אחרי שהחלטתי ללכת על זה, אמר לי חבר שהוא עורך דין שזה חוזה דרקוני לחלוטין. אמרתי לו שאני יודעת, אני הרי אשת שיווק, אבל מה שאני צריכה זו במה. החלטתי לבנות על החשיפה ועל התצוגה הפרונטלית שבאות לצד היכולת המסיבית שלהם לשווק את הספר. היה ברור לי לגמרי שאני קונה מדף".
אז מאיפה נובע התסכול?
"מזה שגם המעט שבניתי עליו לא קרה. הם הבטיחו פרסום ולא היה, לא הייתה תצוגה פרונטלית והספר לא קוטלג במדור הנכון. היו מקומות שבהם הספר היה קיים בעותק אחד או שניים, והרבה פעמים הוא היה מוסתר תחת ספרים אחרים. תצוגה מרהיבה, כפי שמובטח באתר שלהם, לא הייתה. המוכרים לא ידעו על הספרים האלה מה שהם צריכים לדעת, לא הכירו את הספרים שלנו. אם הם הבטיחו לנו פרסום, הם פטרו את עצמם בכך שהייתה כתבה על 'החממה הספרותית'. השתמשו בכסף שלנו ובתמימות שלנו כסופרים מתחילים כדי לקדם את האינקובטור הנדל"ניסטי שלהם. אני יכולה לספר את זה בהרצאה בבית ספר לשיווק על דרכים אתיות, יותר או פחות, להגדיל את פלח השוק שאליו אתה פונה. מצאנו את עצמנו, הכותבים, בתפקיד הצרכן הסופי. שאפו על האסטרטגיה, אבל לא על חשבוני".
"'החממה הספרותית' היא המקום היחיד המאפשר לאדם להוציא ספר ביכורים ראשון ולהבטיח לו מקום של כבוד ברשת סטימצקי, על הבמה המרכזית, וכן להיות בחנות לאורך שנתיים. כל מי שנכח בשבוע הספר בכיכר רבין היה יכול לצפות בעשרות סופרים מאושרים ושמחים חותמים על ספרם לראשונה בחייהם".
"תהליך הוצאת ספר בהוצאת 'החממה הספרותית' הינו ארוך, יסודי ומורכב, וכולל חבילה של לקטורה ראשונית הבוחנת אם הספר ראוי להוצאה, ייעוץ, הגהה ועריכה לשונית, עימוד, עיצוב והדפסה וכן יח"צ. זאת ועוד, ספרי הוצאת'החממה הספרותית' מוצגים במיקומים מרכזיים בחנויות רשת סטימצקי, מקבלים מקום של כבוד על בימת המבצעים המרכזית, בהתאם לתנאי ההסכם וההתקשרות שלנו עם הסופרים. רשת סטימצקי ממלאת בדקדקנות את כל תנאי החוזה אשר נחתם עם הסופרים."
"החממה הספרותית' נותנת שירות והזדמנות אדירים לכותבים, בלב גדול ורחב, תוך ליווי וטיפול אישי וצמוד. לאורך הדרך סופרי' החממה' לא פנו לסטימצקי בכל תלונה שהיא. נהפוך הוא, אנו מקבלים משוב חיובי וגאים על כך שרבים מסופרי 'החממה' זוכים מדי יום לביקורות נלהבות בעיתונות, ברדיו, באינטרנט ובטלוויזיה. לא בכדי הכפילה סטימצקי את הפעילות בתוך שנה, וממשיכה לגדול, כאשר מרגע השקת הוצאת 'החממה הספרותית' ועד היום יצאו לאור 200 ספרים (170 בחנויות ו-30 כרגע בהפקה). חברת סטימצקי מעסיקה אשת יחסי ציבור מיוחדת עבור סופרי 'החממה'. בנוסף, קיים פרסום מפעם לפעם באתר החברה ולחברי המועדון המונים כיום 450 אלף בתי אב. סטימצקי גם מגישה את סופריה כמועמדים לפרסים ספרותיים שונים".
"בעניין היעדרותם של ספרים: בסטימצקי קיימת חובת בדיקה המוודאת ומאשרת שכל ספרי 'החממה' קיימים תמידית בכל חנויות הרשת. כפי שנאמר, אנו עושים פעולות רבות בתחום השיווק, וכן העברנו את כל הספרים שיצאו לאור ב'חממה הספרותית' אל הספרייה הלאומית כנדרש. הספרים נמצאים על הבמה המרכזית במבצעים ו/או במקומות מובלטים בחנויות, כאשר מתנוססת הכותרת 'החממה הספרותית' מעל. לאחר תקופה ראשונה מועברים הספרים, כיתר ספרי ההוצאות האחרות, אל ארונות הספרים על פי הסוגה ותחום העניין. נדגיש כי ספרי 'החממה הספרותית' מוצגים לאורך כל השנה בחנויות, תקופה ארוכה מאוד שכמעט אף ספר אינו זוכה לה".
"יש להדגיש כי כיום סכום התמלוגים המשולם לסופר בכלל ההוצאות האחרות הינו נמוך מאשר זה המשולם לסופרי החממה.'החממה הספרותית' נותנת את אחוז התמלוגים הגבוה בארץ. העמלה הינה 50 אחוז לספרים מודפסים ו-30 אחוז לספרים מודפסים שיוצאים גם בפורמט דיגיטלי, עקב השותפות עם חברת פרטנר, אשר מקבלת עמלה גם כן. אנו מאפשרים לסופרים לקבל את ספריהם לביתם. אורנג' פרסמה ומפרסמת את הספרים במדור הספרים באתר שלה. הגרסה האלקטרונית היא בהתאם לכתוב בחוזה".
"בעניין המכירה: סטימצקי עומדת בכל תנאי החוזה בכל מה שנוגע למחיר המכירה. בעניין התקלות: שני ספרים יצאו עם תקלות (כפי שקורה מפעם לפעם גם בהוצאות אחרות). הספרים הודפסו מחדש על חשבוננו. החוזה הינו לשנה. יחד עם זאת, אנו מאפשרים לסופרים כיום להישאר לשנה נוספת בחנויות החברה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם