סולן אנתרקס: "הייתי משנה דברים בקריירה שלנו"
בהתחלה הם היו ענקיים, ואז צנחו אל תהומות הכישלון. לפני כמעט עשור הם קמו לתחייה בקול תרועה, ומאז נראה שאנתרקס ביססה עצמה שוב כאחת הלהקות הגדולות של המטאל. רגע לפני שהם מופיעים בישראל, סולן הלהקה החוזר ג'ואי בלאדונה מספר לדיויד פרידמן איך זה לחזור מהמתים, מה היה משנה בדרך שעבר, ומה קורה לו כשהוא מתנגש בקיר עם הרכב שלו. רוק און
מעבר להצלחה בתוך עולם המטאל, שבו הם כבר נודעו בתור אחת מ"ארבע הגדולות" של הטראש, הלהקה הצליחה גם במיינסטרים: שיתוף הפעולה המוצלח עם הרכב הראפ החלוצי פאבליק אנמי בשירם "Bring the Noise" הביא לסיבוב הופעות משותף ומאד רווח, ויש אפילו שזוכרים להם את הופעת האורח הבלתי נשכחת בפרק של "נשואים פלוס". פרט לעובדה שהם היו ממייסדי הז'אנר שמשלב בין ראפ למטאל (לימפ ביזקיט וחבריהם לז'אנר הנו-מטאל חייבים להם הרבה), אנתרקס הפכו לשם שגור בכל בית. ובאמריקה כמו באמריקה - ברגע שאתה כוכב, ההרגשה היא שאתה מלך העולם.
ואז באה הנפילה. בלאדונה פוטר מאנתרקס בתואנה שהם "מחפשים צליל אחר", ונשאר לבדו. בהמשך הוא הוציא עוד כמה אלבומים בלהקה הנושאת את שמו, אולם אף אחד מאלו לא היכה גלים בעולם המוזיקה, ואולי טוב שכך: אלבומו השני, ששוחר בשנת 1998, היה נפילה אמנותית, מסחרית, הפקתית ומה לא. עם הזמן היה ברור לכל שג'ואי כבר לא אותו כוכב שהיה רק שנים ספורות לפני כן.
אנתרקס המשיכו בשלהם, התמודדו עם שינויים בעולם המוזיקה, עם הצלחה בסדר גודל קטן יותר ועם שני סולנים נוספים, אולם שום דבר לא התקרב להצלחה לה זכו בסוף שנות השמונים ותחילת התשעים. בשנת 2005 ניסו להצית את הלהבה מחדש עם בלאדונה והודיעו על חזרתו של ה"הרכב הקלאסי", אולם גם הצעד הזה לא עזר ממש והאיחוד המחודש לא החזיק מעמד.
בהמשך הקליטה הלהקה אלבום עם סולנם הבא - דן נלסון, אולם הוא נגנז בטרם יצא לאור. ג'ון בוש חזר להרכב וחשבו שהנה סוף-סוף האלבום המדובר ייצא תחת שרביטו של בוש, אולם גם תכנית זו לא יצאה אל הפועל. נראה היה שאנתרקס בדרך הבטוחה לדעיכה והפסקת פעילות.
עד שהגיעו מטאליקה וטרפו את הקלפים מחדש עם סיבוב ההופעות המצליח - "The Big Four", שהחזיר את אנתרקס לקדמת הבמה יחד עם הלהקות מגאדת' וסלייר. זמן קצר לאחר מכן גם בלאדונה חזר להרכב, הקליט את קטעי השירה מחדש לאלבום המדובר "Worship Music", שסופסוף ראה אור ונראה שהחזיר את אנתרקס, אחרי לא מעט שנים, לדרך הנכונה.
אנתרקס בימיה הגדולים. מתארחים בפרק של "נשואים פלוס".
את ג'ואי תפסנו בעודו שוהה בחדר מלון בפולין. עכשיו, לאחר יותר משלושה עשורים של קריירה מוזיקלית ובסיבוב השלישי שלו באנתרקס, בלאדונה נשמע מפוכח יותר מתמיד. הוא לא מרבה להתראיין ושוקל היטב את מילותיו. הוא שומר בקנאות על פרטיותו ומשתדל לא לפגוע באף אחד. לא רוצה להכעיס או לעורר פרובוקציה. נראה שאת ההזדמנות הנוספת שניתנה לו הוא לא מתכוון לפספס.
נראה שאפילו הוא מתקשה להפנים את חזרתו לעניינים בשלב כה מאוחר בקריירה שלו.
"אנחנו טובים כמו שתמיד היינו", הוא עונה בתשובה לשאלה איך זה לחזור לנגן עם חבריו הותיקים. "יש אנשים שלא היו מסוגלים לעשות את זה - לעלות על הבמה, לשיר ולנגן בכזו יעילות וכזו מקצועיות, זה לא קל. אנשים שמחים לראות אותנו בהרכב הזה. מעריצים שמעולם לא ראו אותנו כך שמחים הרבה יותר ממה שציפיתי".
בסופו של דבר אתה מנהל שתי קרירות מקבילות - האחת כחלק מאנתרקס והשניה כאומן סולו.איזה כובע אתה מעדיף יותר - להיות אדון לגורלך או לחלוק אחריות עם יתר חברי הלהקה?
"אני מנסה להיות מעורב בהכל, תמיד מנסה להיות יעיל, ליהנות מהכל. לא הייתי רוצה להישען אחורה ולראות איך הדברים מתנהלים בלעדיי. אבל אני אוהב להיות בלהקה. אני אוהב לעשות מוזיקה, כל הוויב של זה. גם כשאני לא עם אנתרקס יש לי את הלהקה שלי בבית בה אני מתופף ושר. הכל חלק מהמוזיקה".
נראה שאתה נהנה לשתף פעולה גם עם אומנים אחרים, מחוץ ללהקה.למשל, שיתופי הפעולה שלך עם Steel Panther, Sevendust...עם איזו עוד להקה היית רוצה לשתף פעולה?
"זו יותר שאלה משפטית, פחות עם מי היינו רוצים לנגן ויותר אם זה אפשרי בכלל. זה עניין של לוח זמנים. האם נוכל, פחות אם נרצה. אני משאיר את ההחלטות האלו למי שמחליט על כך. בדרך כלל הדברים האלה מאוד ספונטניים, אין כאן מקום לתכנון. מישהו מרים טלפון ואומר 'היי, אתה באיזור? בא לך לשיר?', דברים כאלה. הכל תלוי במה אני עושה באותו הרגע. אלו פשוט חיי היום-יום שלי. אני פשוט חי את זה ואיכשהו זה קורה".
החיים בלהקה מזמנים גם לא מעט חוויות...ביזאריות. במיוחד במטאל. תוכל לספר על איזו חווי זכורה במיוחד שהחיים האלו סיפקו לך?
"אני לא יודע אפילו מאיפה להתחיל לספר לך, אני לא בראש הזה בכלל. שאגיד לך שלפני כמה זמן נכנסתי עם אוטו בקיר, יצאתי מהרכב, צחקתי והמשכתי בדרכי? יש לנו דברים שאני מדברים עליהם, אבל אני פשוט שמח שאני לא צריך להיות תקוע באיזה שדה תעופה במשך שעות מבלי שמישהו יבוא לאסוף אותי. הרבה דברים קטנים כאלו... "מה? אין אינטרנט היום"? מה? אין אוכל היום? מה לעזאזל..." כל מני דברים קטנים כאלה שאנשים לא יחשבו שהם ראויים לציון".
ובכל זאת, מה אתה לוקח איתך מכל השנים בתחום? לא ייתכן שאתה אדיש להכל.
"להיות בעולם המוזיקה, להיות חלק מאנתרקס, להיות בסיבובי הופעות, להיות יעיל. כל ההישגים שהגענו אליהם... שם הכל מתחיל, אלו הזכורים ביותר. אם הייתי צריך לחיות את זה מחדש הייתי רוצה לשנות כמה דברים. למשל, לראות את הלהקה ממשיכה עם אותם חברים היה יכול להיות נחמד..."
לפחות בסוף כולכם ביחד, ועוד מגיעים למקומות כמו ישראל.
"נכון. אחד היתרונות הגדולים של להכיר אחד את השני כל כך הרבה שנים זה היכולת להבין באמת אחד את השני ולדעת לעשות חגיגה על הבמה ולשמור על האיזון הנכון. אתם הולכים לחזות בהופעה היעילה והמקצועית ביותר שתראו כאן".
ג'ואי וחבריו לאנתרקס יופיעו ב-13 באוגוסט במועדון הבארבי בתל אביב.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם