תחנות התרבות של Sun Tailor
Sun Tailor הוא שם הבמה של ארנון נאור, מוזיקאי ויוצר שחזר לישראל לאחר שהות ארוכה באנגליה. במשך חמש שנים התגורר ארנון בלונדון, שם כתב והלחין את אלבום הבכורה שלו, ששוחרר בשנה שעברה לביקורות משבחות. ב-29 באוגוסט יופיעו סאן טיילור במועדון לבונטין 7 בתל אביב
כמו הרבה מילדי הניינטיז, גדלתי על הגראנג' הסיאטלי של נירוונה ואליס אין צ'יינס, אבל בדיעבד הלהקה האהובה עלי מהתקופה ההיא הייתה דווקא סטון טמפל פיילוטס, שהיו עם רגל אחת בגראנג' ורגל שניה בכל מיני עולמות אחרים (גלאם רוק, קצת אוונגרד). בכל מקרה משהו בהם לגמרי פרץ את חומת גיל ההתבגרות שלי, בעיקר בגלל השירים המעולים, וגם בגלל סקוט וויילנד, אחד מהדמויות המיוחדות של התקופה ההיא.
Nick Drake – From The Morning
קצת מוזר, אבל עד שעברתי ללונדון בגיל 23 כמעט ולא נחשפתי לעולם הסינגר-סונגרייטרז. ואז, כמעט בבום אחד, קיבלתי לאוזניים וללב אמנים כמו אליוט סמית', ג'ף באקלי, וגם את ניק דרייק האהוב והעצוב, עם הכמיהה הטהורה והשבורה הזאת בקול שלו.
Robert Johnson – Me and the Devil
באותה תקופה חייתי בבית גדול וישן בצפון לונדון, מזגתי לאנגלים בירות בבר אירי חשוך ולמדתי מוזיקה. זאת גם הייתה התקופה שבה התחלתי לכתוב שירים (או יותר נכון לסיים אותם), ואחד מהאמנים שליווה אותי אז היה רוברט ג'ונסון.
משהו בעירום של גיטרה וקול, של הקלטה פשוטה וישרה ושל השירים הקטנים גדולים האלו, פצע אותי יותר מכל דבר אחר. גם היום כשאני שומע את זה אני מרגיש את השריטה.
Anna Pavlova - Dying Swan
כמו רוח רפאים, צל של דמות מרחפת, חצי בעולם הגשמי וחצי עטופה בערפל. לפני כמה שנים מצאתי את עצמי בקיץ בפריז. ביום האחרון בחיפוש אחר מזכרות (אני אף פעם לא קונה מזכרות), נכנסתי לחנות פוסטרים (אני אף פעם לא נכנס לחנויות פוסטרים) והתחלתי לדפדף בשעמום בין תמונות של העיר בשחור לבן. פתאום הופיעה מולי דמות.
מעט מאוד פעמים בחיי יצא שראיתי משהו או מישהו וידעתי מייד שאנחנו מחוברים, זה קרה אז באותו רגע בחנות, עם הבלרינה אנה פבלובה. שנה לאחר מכן התמונה שלה הייתה על עטיפת האלבום שלי.
Bon Iver – Skinny Love
השירים של בון איבר ליוו אותי הרבה במהלך הקלטות האלבום. משהו בחוויה האישית שלו (הוא הסתגר במשך תקופה ארוכה בבקתת עץ ביערות ויסקונסין והקליט לבד את האלבום שלו), הזכיר לי את החוויה שלי בחדר שינה קטן שהפכתי לאולפן, בו הסתגרתי כמעט 5 חודשים. כל שיר פה הוא גלויה לאדם או לתקופה אחרת, כל גלויה היא בצבע אחר, ובכל זאת כל השירים צבועים בשלג ובחום הכהה של העצים.
Radiohead Live in Berlin 2012
את רדיוהד ראיתי שלוש פעמים פעמים בהופעה. פעם אחת באצטדיון רמת גן כשהייתי בן 15 (הם חיממו את REM, ואותם חימם, בשיא הרצינות, שלמה גרוניך). פעם נוספת בויקטוריה פארק בלונדון ב2007, ופעם שלישית ממש לפני שנה, בלילה קר מאוד בפאתי ברלין. כמעט ואין מכנה משותף בין ההופעות, מוזיקלית הם עברו כל כך מסעות ביחד ולחוד בשנים האלו, השירים שלהם השתנו וההגשה השתנתה אפילו יותר.
ובכל זאת בשלושת ההופעות קרה לי כמעט אותו דבר: עפתי למעלה וגבוה עם חבורה של אנגלים שאני לא באמת מכיר, והרגשתי שכל שיר מדבר אלי וכל תוו מתקשר לסיפור שלי. למה זה? אין לי מושג, אבל רדיוהד אני אוהב אתכם.
Sun Tailor – Don't Knock On My Door
קשה קצת להגיד מתי התחלתי את המסע האישי שלי בתור אמן יוצר. מה שבטוח הוא שמשהו קרה לי בשנת 2011, רגע שבו החלטתי סופית לצאת החוצה עם השירים שלי ולהתחיל איזו דרך, דרך שאני הולך בה עד היום. השיר הזה היה השיר הראשון שהוצאתי מתוך האלבום"Like The Tide" ואני תמיד אזכור לו את זה.
סאן טיילור יופיעו במועדון לבונטין 7 בתל אביב ב-29.8.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם