בוצר חדש
הוא לא מוכן שיתייגו אותו, מאמין שצריך לטשטש את גבולות המגזר ורואה במוזיקה שליחות. גם עם זקן, פאות ושישה ילדים, המוזיקאי אליעזר בוצר ממשיך לבעוט ולחפש תשובות
כבר הרבה זמן שסצנת המוזיקה בארץ מחכה למישהו חדש ומעניין שיצוץ מעל פני השטח. אליעזר בוצר, המכונה בפשטות "בוצר", עשוי להיות האדם. זקן ג'ינג'י ארוך, פאות חלקות בסגנון הרב פרומן ז"ל, כיפה שחורה גדולה, שישה ילדים שמחכים בבית, הפקה של גיל סמטנה והמלצות חמות מאביתר ואהוד בנאי — כל אלו מפיחים לא מעט תקוות גם באגף המזוקנים, שמאז "נקודה טובה" של שולי רנד, לא באמת חווה אלבום מטלטל.
אנחנו נפגשים רגע לפני השקת האלבום המדובר, "הפרעת קשב". בוצר, שגדל בבית דתי–לאומי מהזן המיינסטרימי, החל להסתובב כבר בגיל 14 במקומות הקלאסיים של הילדים האובדים כמו כיכר החתולות בירושלים וסמטאות צפת, העיר שבה נולד. כשהיה בן 17 החל בתהליך מחודש של חזרה בתשובה, לאחר מכן שירת בסיירת נח"ל ומשם המשיך הלאה לחיים דתיים, אך הס מלהזכיר לידו סוג של תיוג כזה או אחר.
לחסל את הנגיף הגלותי
אז המרידה שלך הלכה קצת יותר רחוק מלבחור בין ירדנה ארזי לעפרה חזה, אני מנסה לקנטר את בוצר בתחילת הראיון. "גדלתי בהארד–קור של 'המזרחי'", הוא עונה בחיוך. "תשמע, בגיל צעיר מאוד עזבתי הכל: בתי ספר, דת, מסגרות חברתיות — ותזכור שמדובר בתקופה שונה. כיום יש לא מעט שעושים זאת ובעזרת השם יהיו יותר ויותר, וכל אחד יוכל לבנות את המסגרת האישית שלו לפי דרכו, כמו שאמר שלמה המלך".
יחסית למי שבעט בגיל מאוד צעיר, התיישרת מהר בחזרה לעולם הדתי.
"איך שאני רואה את התשובה, זה המקום שבו מבחינתי האקסטרים לא נגמר ולכן גם לא סיימתי לבעוט עד היום. העובדה שיש סיבה ומשמעות עמוקה לדברים לא הופכת אותם לסטטיים. זה בטח לא יפתיע אותך, אבל אני לא אוהב את המינוח 'חזרתי בתשובה', הרבה יותר נכון לומר שהמרתי את תהליך החיפוש שלי. מבחינתי אני ממשיך לשאול שאלות, רק שבמקום לשאול 'מה העבודה הזאת לכם?' עברתי לשאול 'מה העבודה הזו לנו?'".
ומה באמת העבודה הזאת לנו? מה לדעתך אמור לקרות כאן?
"למרות שהתקבצנו פה מכל העולם, באדמה שלנו, אנחנו לא מפסיקים לצערי לסחוב נגיף גלותי שמסרב להרפות. כל הקטע הזה של הגדרת מסגרת דתית ומגזרית נוגד את המהות היהודית, שהיא ביסודה אינדיבידואלית לחלוטין ומאמינה ב'חנוך לנער על פי דרכו'. כל העניין המגזרי הוא תולדה של זהות כלואה בגטו, מכך שאנשים בנו את עצמם סביב חסידויות. לכולנו יש רצון להגן על האינטרס שלנו במינון כזה או אחר, וצריך לפרוץ את מנגנון הפחד".
לא סיים לבעוט עדיין. בוצר בקליפ ל"ציון"
"ברמה האישית אני שומר מצוות ומנסה לגדול בתורה, אבל לא מרגיש שייך לאף ציבור כזה או אחר שיכול לקחת עליי בעלות. ברור שיש קהילות, בסופו של דבר בן אדם חייב לחיות בסביבה שנוחה לו ומתאימה לו, אבל ההשתייכות שלנו צריכה להיות גלובלית, תפקידנו להביא את התרבות והשפה שלנו לעולם כולו".
אז יום אחד קמת בבוקר ואמרת "יש לי שליחות, בוא נעשה את זה על גיטרה"?
"מוזיקה היא שפה בינלאומית", אומר בוצר בטון מאוד לא מתפשר. "היא כוללת תובנות, רגשות, אידיאלים, וחייבת להגיע ממקום של התמודדות אמיתית, אחרת זה ניכר לעין. אני מאמין שאצלי זה ככה, המוזיקה מלווה אותי כל החיים. מאז היותי ילד אני כותב ומלחין. גדלתי בצפת, כך שפסטיבל הכליזמרים תמיד היה משהו מרכזי בחיי. יש לי זיכרונות מגיל שש עומד מול באלאנס של הרב קרליבך, זיכרונות מתקופת הנעורים כשהייתי עמוק בתוך החומרים של נירוונה או אביב גפן, והיום אני מחובר מאוד לדברים שמאיר אריאל עשה. בשלב מסוים הבנתי, מהמקום הפנימי שלי, שאני מרגיש רצון להיכנס אל העיבוד, הלחן והטקסטים ולא להשאיר במגירה".
מרגיש כמו ג'ים מוריסון
איך בררת מבין כל החומרים את הבוצר שאתה רוצה להיות באלבום הראשון שלך?
"כל אמן מגיע לנקודה שבה הקהל שלו מתחבר לסגנון מסוים והוא מרגיש מחויב להמשיך איתו, גם אם הוא כבר לא שם. באופן אישי אני תמיד מחפש את השינוי ואת החיפוש ואת החופש, אז חששתי מרגעים כאלו. מהבחינה הזו העובדה שאני יחסית חדש בעולם המוזיקה אפשרה לי מרחב פעולה ויכולתי לוותר על יצירה שלי משנים קודמות, כי אני נמצא כבר במקום אחר ואני חייב להיות טוטלי למקום שבו אני נמצא היום".
אתה מרגיש מספיק פתוח בשביל להיות טוטלי גם על במה?
"הבמה בשבילי היא השליחות הכי גדולה. מבחינתי אני כמו קורבן בדרך למזבח, נותן מעצמי ועושה כל מה שביכולתי כדי לנסות לעורר את הנקודות הטובות ואת התקווה אצל הקהל. אני לא מאמין בחיקויים, אבל אם תרצה, ההקבלה הכי טובה שיש לי לעניין הזה הוא ג'ים מוריסון (סולן להקת הדלתות) שלמרות שדיבר והאמין בדברים אחרים לגמרי ממה שאני מאמין בהם, מדהים אותי עד היום לראות את ההתמסרות שלו על הבמה, את המחויבות שלו לרעיון מסוים ואת הדבק שזה מצליח לייצר. אני גם לא לבד שם. איתי נמצאים דוד ליפשיץ, אלכס הולינס, עמית יצחק ושרון פטרובר ואנחנו להקה לכל דבר. מנגנים ביחד, יוצרים ביחד ומעל לכל גם חברים מעולים, מה שהופך את כל חוויית הבמה לכזו שאני מקווה שאנחנו מצליחים להעביר הלאה".
אם הבן שלך יעבור בעתיד את המסע שאתה עובר, תבין אותו?
כאן, לראשונה בשיחתנו, בוצר לוקח אוויר ומוציא נשיפה שטומנת בחובה מסע אינסופי: "אני מקווה בשבילו שלא יצטרך לעבור את המסע שאני עברתי. לטוב ולרע, הוא ילך בדרך שלו, ואני מאחל לו שהיא תהיה הכי טובה שאפשר".
הופעות קרובות של בוצר:
11.9 – סינקופה בר חיפה
23.9 – צוללת צהובה ירושלים
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם