"יפה כלבנה": אביתר בנאי מוציא את השלדים מהארון
אביתר בנאי עבר דרך ארוכה מאז אלבום הבכורה המטלטל שלו. ב"יפה כלבנה" הוא חושף בכנות ובאומץ את הקשיים שבעולמו הרוחני החדש
כמי שמגדיר עצמו כחלק מהקהילה הנ"ל, גם לעבדכם הנאמן יש חוק קבוע שאומר שאלבום חדש חייב להיות מושמע קודם כל באוטו. כשאתה אחד על אחד עם המחשבות, אל מול הכביש המתפתל והשמיים שפרושים בפניך, הדרך לזקק את היומיום בפוטוסינתזה עם המוזיקה מגיעה לכדי מיצוי מקסימלי. זה הכבוד המינימלי שמגיע לאמן, שבישל במטבח שלו לאורך תקופה ארוכה את מיטב חוויות חייו ויצר מהן אלבום. לכן נשמרת הקפדה יתרה על המנהג, גם אם זה אומר דחיית סיפוקים של כמה שעות בין קבלת אלבום לשמיעה שלו בפועל.
קיימים מעט מאוד אמנים יוצאים מן הכלל, שהציפייה והנרקוטיות המוזיקלית תגבר על מנהג כזה או אחר במירוץ אל האזנת הבכורה. אביתר בנאי ללא ספק נמצא במקום גבוה ברשימה הזו. אי לכך ובהתאם לזאת לא היה ספק ש"יפה כלבנה" יופשט מאריזת הפלסטיק שלו ויוכנס אל המערכת בשנייה שבה הגיע אלינו.
לא בגלל שם המשפחה
מדינת ישראל הצליחה להעמיד לא מעט אמנים טובים ומרגשים: אריק איינשטיין, מאיר אריאל, זוהר ארגוב, ברי סחרוף, אריאל זילבר, רמי פורטיס ורבים נוספים. לאורך 65 שנות קיומה, יצאו תחת ידי אותם יוצרים לא מעט אלבומים ששינו למאזינים את דרך החשיבה ולא פעם שימשו כפסקול לרגעים האינטימיים ביותר בחייהם.
לא תהיה זו הפרזה לקבוע שאביתר בנאי חתום על האלבום הכי מטלטל שהדור הנוכחי של היוצרים הישראלים הוציא, וששם אותו במעמד שאף אחד מתחת לגיל 50 לא מתקרב אליו. בעזרת קול חוצה תדרים, עמל, יזע ובעיקר בהרבה מאוד דמעות, הוא מיצב את עצמו במעמד אמנותי כזה שגם אם יחליט לשיר את שיר הפתיחה של פרפר נחמד הוא יצליח להמיס לבבות של עשרות אלפים.
בניגוד ללא מעט טרוניות, שם המשפחה בנאי לא באמת מספיק כדי להגיע למעמד הזה, של "לא עוד זמר". רק תשאלו את אורי, אלישע, בועז וכל היתר. הדלתות אולי נפתחות לך מעצמן, אבל בלי הערך המוסף, הקהל הישראלי לא נשבה בקסם באופן טוטלי ולא משאיר אותך נוכח בחייו לכל כך הרבה שנים ותקופות.
באלבומו הראשון, אביתר בנאי השיל מעליו את עורו, הביא את האני האמיתי שלו והתקרב ברמות הכי גבוהות שבן אנוש מסוגל להן טקסטואלית ללשחוט את עצמו על המזבח. מי שנחשף לטקסטים שאביתר בנאי כתב לחברתו לשעבר בשירים כמו "תיאטרון רוסי" ו"תתחנני אליי", לא יכול שלא לגחך מול המרקע כשדחליל ריאליטי מפזם אמירות של "ללכת עם האמת שלך" אחרי קאוור שהוא עושה לשיר של שינייד אוקונור ב"דה וויס". זה כל ההבדל בין חיקוי למקור.
כל אחד מאיתנו חווה רגעים של שפל ומחשבות נוראיות. רגעים שבהם אתה בטוח שרק אתה מגיע לכאלו תחתיות. בנאי היה אמיץ מספיק כדי לשים את הרגעים האלו על השולחן ולתת להם את הפירושים המוזיקליים שלו, גם אם הם משאירים אותו עירום בפינת החדר. הוא עבר את הטיפול הפסיכולוגי שלו דרך האוזניים של כל מי שהקשיב ליצירתו. אינטימיות שכזו אי אפשר לזייף, והפרס הטמון בחובה הוא להרוויח קהל ששומר לך אמונים לאורך כל הדרך.
הטוויסט הדתי בחייו של בנאי אולי הפתיע ברמה החזותית אבל לא באמת הפיל מהכיסא אף אחד. כמי שהחומרים שלו עוסקים בהרבה חיפוש ותהייה, הכתובת הייתה על הקיר. בקרב לא מעט מהקהל שלו, גם זה החובש כיפה, נוצר החשש שבנאי בגלגולו החדש ינטוש את הכתיבה וההגשה האישית לטובת השתעבדות מוחלטת לטקסטים מן הכתובים, כפי שלא מעט חוזרים בתשובה מחליטים לעשות.
לשמחתה של המוזיקה הישראלית, הנפש האביתר–בנאית מורכבת מכל כך הרבה רבדים ומפעילות ערה של גלגלי המוח, שלא באמת ייתנו לו מנוח אם לא יוציא אותם בעזרת הפסנתר ועל גבי מחברת הכתיבה. ב"עומד על נייר" הארומה הדיפה ניחוחות תשובה, אבל הבשר והתאווה עדיין כיכבו בטקסטים. "לילה כיום יאיר" היה כבר פסקול של חייו החדשים. שירים כמו "אבא" הנהדר ו"אורייתא" שיקפו אדם עם רצונות וכוונות ברורות מאוד, שאמנם חווה קשיים, אך דרכו נראית סלולה קדימה.
באלבומו החדש של בנאי, "יפה כלבנה", יש התכתבות מעניינת עם שני אלבומיו הקודמים, אך לא פחות חשוב ומרתק — גם עם תהליך ההפשטה שעבר באלבום הראשון. ההתכתבות הזו מייצרת עבור המאזין לא מעט רגעים של עומק ושל כנות שיוצאים מתוך המוזיקה עצמה. שלא תטעו, בנאי נטוע עמוק בתוך העולם הרוחני שבו בחר, אך הוא מציף מחדש ובצורה גלויה ונטולת פילטרים לא מעט מהקשיים, ההתלבטויות והפחדים שהוא נושא כתוצאה מהשינויים והתהליכים שעבר.
"כנראה שאני עדיין לא לגמרי מאמין שהשתניתי, השינוי היה מהיר מדי וחיצוני", מתוודה בנאי ב"תל אביב", שהיה גם הסינגל הראשון מתוך האלבום ומציג כמה אמיר צורף, שהפיק את האלבום, הוא חוליה חשובה בהשארתו של בנאי מעודכן מוזיקלית, גם כשהוא חי את חייו בתוך עולם התורה. בנאי גם לא מהסס להצליף בעצמו, כמו בשיר בעל השם המאשים "גנב": "תמיד אני צריך להיות הכי חשוב בכיתה, כל הענווה הזאת זה רק להוסיף כבוד".
בעזרת קולו והעיבוד הנפלא לשיר, המאזין יכול לראות ממש את הילד המבויש עם רגשות האשם אל מול המורה או האב (מושג אהוב על בנאי שמרבה לעסוק בו), או כל מי שמטיל עליו מורא בעולם הזה, עד כדי כך שבא לך לחבק אותו ולהרגיע שאבא בסוף אמור לאהוב את כולם, לפחות ככה הסבירו לנו.
אחת ההפתעות הכי גדולות באלבום נמצאת בשיר "I Love You", שבו בנאי מסיר את הלוט מעל אשתו שהגיעה מדנמרק, וככל הנראה כמחווה לשפת ההיכרות ביניהם הוא שר לה בין הבתים בעברית את מילות הקסם באנגלית. יש משהו יפה ומפתיע בלראות אדם שמבלה את רוב זמנו כשהוא רוכן על סטנדרים ומתפלפל בעברית ובארמית, אך לא שוכח ולא בועט בעברו וברגעים הקטנים הללו של אהבה ואכזבה.
מציף מחדש התלבטויות ופחדים. הקליפ ל"תל אביב"
אלו בדיוק הרגעים שהקסם שלו פועל במלוא עוזו. במחי קול וטקסט בנאי הופך להיות התרגום הסימולטני של כל אחד מאיתנו — המאזינים שלו — אל מול המציאות הלא תמיד קלה שלתוכה אנחנו גדלים ושמתוכה אנחנו רוצים לצמוח.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם