מי סופר: הרצל כהן מאיר את פרדס חנה
הרצל כהן (53). לאחר שמונה שנות עבודה בעריכת דין, בעיקר בפלילים, התחיל מחדש. התוצאה: הספר "אבני שיש טהור" (עם עובד), "לא עלינו" (נהר ספרים) והספר החדש "פרדס-חנה מוארת", גם הוא בהוצאת נהר ספרים
ב"פרדס חנה מוארת" מספר כהן על מיקה ואסף, הגרים עם שני ילדיהם בפרדס חנה. בתום העשור השלישי לחייהם הם מתאמצים לברר מה נותר להם ממשמעות חייהם; מיחסם אל הזוגיות הנחלשת והמחווירה, מיחסם אל המקום בו הם חיים ואל השנים החולפות על פניהם והנוטלות איתן את התוחלת הרוחנית. על ספו של הייאוש יתאזרח אסף במדינה וירטואלית העונה לשם "ריאליטי סטייט", המבטיחה לאזרחיה מקום חדש, חיים חדשים והמראה ליעד סופי, אוטופי. מיקה תפנה לקחת חלק בהפקת אירוע רוחני ענק שאליו יוזמן גדול המתקשרים כדי לחולל בשיאו של האירוע את המהלך הקוסמי שסוף סוף ייתן משמעות לחיים על 'הכדור המפויח והחורק על צירו'".
איך נולד הספר?
"פרדס חנה ידועה זה לא מכבר כאבן שואבת למי שכבר איבד את אלוהיו ואיבד את האמונה היוקדת באידיאולוגיות הגדולות והמכזיבות. עשר שנים התגוררתי במושבה, קשוב לרחשים, להמיה הגדולה, לאנקה העולה מקירות הלב, משתוקקת למצוא איזו אמת רוחנית, משמעות לקיום המתפתל בין ייסורי החיים והקורס תחת עייפות החומר. משסיימתי את כתיבת 'לא עלינו', שהתאמץ להבין את מרכיביה של המשיחיות הדתית, מצאתי את עצמי מתאווה להבין ממה עשויה המשיחיות החילונית, הרוחשת וגועשת בחצרות המושבה הכביכול פסטורלית ושלווה מכל שלווה".
מהו הספר האהוב עליך?
"השאלה הזאת לא חוקית! ואני ידוע בעקרונות הברזל שלי, אלא שאם הם לא מוצאים חן בעינייך – יש לי אחרים. נגיד, רק נגיד לטובת השאלה, שהספר האהוב עליי הוא 'סיפור פשוט'... וגם 'אהבה בימי כולרה'. ועוד אחד אחרון חביב, 'בגוף אני מבינה' ואחרון אחרון ודי, 'בושם'".
איזה קטע מספר אתה מצטער שלא אתה כתבת?
"ב'הבשורה על פי ישו', אלוהים מצווה על ישו לקצוץ את אוזנו של הטלה, וכשישו עושה את זה, אלוהים גונח מעונג. סרמאגו לכד כאן על קצה מחט דקיקה, את האירוניה האלילית האוכלת את מרבית מרחביהם של הדתות המונותאיסטיו".
איזה ספר מונח כרגע ליד המיטה שלך?
"סיימתי זה לא מכבר את "נפשות מתות". הכסילות השלטונית פולחת מראש הפירמידה ומחלחלת אל אחרוני האזרחים והפקידים הנידחים. הדוקומנטריה הלכאורית הזאת מוגשת כלאחר יד, תוך חיוכים, קריצות ומבעים ערמומיים. ממש לקנא. לו יכולנו גם אנחנו להביט כך על ההשתרכות השלטונית שלנו...".
איזה ספר לא קראת ומעולם לא העזת להודות בכך?
"'מלחמה ושלום'. ניסיתי כמה פעמים ושאלוהים יסלח לי, אבל לא הצלחתי לעמוד בזה. לעומת זאת קראתי את רוב כתבי ז'בוטינסקי. ולא תאמיני - התחלתי וסיימתי את 'ימי צקלג'".
איזה ספר ילדים הכי נצרב בך?
"'הנסיך הקטן', אם הוא נחשב לספר ילדים. קראתי אותו שוב ושוב עם השנים, וכל פעם גיליתי בו שכבה נוספת. ככלל, אני בוגר הממלכתי דתי. ספרות ילדים לא הייתה בתפריט. לעומת זאת זכיתי לפגוש כבר בילדותי שפע טקסטים משובחים ביותר מאוצר המקורות. אין לי ספק שהמפגש הזה שהיווה את גרסת הינקות שלי, השפיע על תוכי ההכרה שלי, על עולם הדימויים שלי, הסמלים והעושר הלשוני".
עם איזו דמות בדיונית היית מתחלף ל-24 שעות? ולשנה?
"אה, זה קל. עם הדוב בלו מ"ספר הג'ונגל". בעדיפות שנייה 'דוקטור דוליטל'. בלו רוקד סטפס מצוין, הוא מתוק, נוגע מאוד. ודוליטל כי אני מאוד מאוד אוהב חיות, אוהב ים, אוהב להפליג. ואם כבר לפנטז, אז נראה לי שזה ממש בזבוז להתחלף עם דמות אנושית".
"ולשנה? טוב, שנה זה כבר הרבה בשביל לחיות ביער או על הים. אפשר שהייתי מתחלף עם אנה קרנינה. היום איני רואה, אבל לפני כמה שנים הספקתי לראות את הסדרה ובעקבותיה קראתי את הספר. ממש התאהבתי בה. בשנים העליזות ההן, התאהבתי דווקא בנשים מלנכוליות, יפות ומניפולטיביות. זאת הייתה השריטה שלי. איזה מן יצר כיבוש, לכבוש דווקא את מה שלא ניתן לכיבוש".
מי האדם שהכי השפיע על הרגלי קריאה שלך?
"אחי הבכור היה הראשון שהביא הביתה ספרים ומוזיקה. ביחד עם זאת, המפגש רב השנים עם מקורות היהדות היה כר עצום לרכישת לשון משובחת. הטקסטים האלה נוגנו והתפייטו והלהיבו עד כדי אקסטזה – מה שהעצים את ההפנמה שלהם".
מה המקום הכי מוזר שקראת בו?
"מזה עשר שנים שהתעוורתי כליל. לכן אני לא בדיוק קורא. אני מקשיב לספרים מוקלטים. לפיכך אני לא ממש מוגבל למקום. אני מנקה את הבית ומקשיב, מדיח כלים ומקשיב, מטייל עם כלב הנחייה שלי ומקשיב. כן, שוב לא הבאתי לך תשובה מדויקת, אבל אם תבטיחי שקראת את 'פרדס-חנה מוארת', אתאמץ ואמציא לך מקומות מוזרים שקראתי בהם, כמו ברגעים שבהם צלחתי את התעלה, שצנחתי בעורף האויב ושהפצצתי את הכור העיראקי".
"השנים הממהרות וחולפות על פניו שוב אינן מסבות לו את נחת הרוח המיוחלת. פרקי הזמן הרודפים אותו בקצבים מהירים אינם מתחשבים עוד בפניות הנחוצה לו לכלכל את סדרי חייו. לו היה ניתן, היה תובע משר הזמן לעצור את רצף השבועות הנדחקים אליו בזה אחר זה והיה דורש הפוגה בסדר הגעתם, היה מתחנן למרווח של ריק נטול זמן ונעדר כל דחיפות. אז היה ודאי ממהר למלט את עצמו ממגדל המשרדים הדחוס בתשוקות עושר ושגשוג, ופונה למצוא את מקומו הנכון והטבעי להניח בו את ראשו לשארית חייו."
אקו"ם