מארז תרבות 27: בחזרה לאלבום הכי טוב של נירוונה
הוצאות מחודשות ללהיטי הניינטיז של לני קרביץ ולאלבום המופתי של נירוונה; צלילה מרתקת אל תוך עולם התוכן הויזואלי של רדיוהד; פרגון שהוא יותר מחסד נעורים למובי ושקיעה אפלה אל תוך החדש של סאן קיל מון. מארז תרבות מפלרטט מחדש עם צלקות ישנות
נירוונה - In Utero
לני קרביץ - Are you gonna go my way
למרות ההצלחה הפנומנלית של "Nevermind", האלבום השני והלהיטי של נירוונה, האותנטיות של הלהקה מתגלה במלוא הדרה דווקא באלבום האולפן השלישי שלה, לו מלאו החודש 20 שנה. נכון, "לא'משנה" הוא אלבום מושלם, אידיוט מי שיתווכח עם הקביעה הזו. אבל "In Utero" עולה עליו דווקא בשל החריגה משלמות, אותה צרימה אופיינית כל כך ללהקה שמיתגה את שנות התשעים. כי אם יש משהו שמסמל את קורט קוביין, זה דווקא הקרע בחולצה והשיער שנכנס לעין. אם יש משהו שמייצג את נירוונה זה הלכלוך הכאוטי שבשגרה היומיומית.
כבר ב-"Scentless Apprentice", הרצועה השניה באלבום המופתי, המאזין עדין האוזן יתפתל באי נוחות בכסאו. קוביין, שבתחילה לא רצה להכניס לנוורמיינד את "Smells Like Teen Spirit" בגלל שהוא נשמע לו "קליט ופופי" מדי, פיצה על כך בשק של כעס מחורפן עם הרצועה השנייה של האלבום הבא. בשיר אייקוני אחר הוא צורח "תאנוס אותי" כאילו הוא מתחנן לזה ולא קובל על משהו שכבר נעשה. בלי להתכוון, קוביין גם מכר מהאונס הזה מיליונים, וזה מה שהפך אותו ליחיד בדורו, לסמל חד פעמי, לדמות שחייה ומותה ייצגו לעולמי עד גם תקופה וגם את סופה.
מהצד השני של הספקטרום הניינטיזי של המיינסטרים האמריקאי, ישנו לני קרביץ. יצור הכלאיים היהודי-נוצרי-שחור-לבן-פרינס-הנדריקס-מארלי שילב מתחילת דרכו שלל סגנונות תחת מטרייה היפית, עם ראסטות ובלי חולצה. אך נדמה ש-"Are You Gonna Go My Way", שאף הוא חוגג את שנתו העשרים כעת, הוא האלבום המגוון ביותר שהוציא אי פעם. החל משיר הנושא והלהיט הגדול ביותר שלו ועד הבלדה היפהפייה "Sister" ו-"Eleutheria" החריג שסוגרים את האלבום, קרביץ חיבר 11 שירים שמושכים לכיוונים שונים במעטה של רומנטיקה גרובית כפי שרק הוא יודע לעשות.
את כל אחד משני האלבומים הללו אפשר להלל ולשבח על פני אלף מילה מבלי לדגדג אפילו את שלל הבונוסים הנפלאים שצורפו למהדורות החדשות והכפולות. אז קחו בחשבון שמשתלם מאוד לקנות את המארזים החדשים, כי יש בהם גם מלא בונוסים והם מגניבים נורא.
בין כל הדמואים והגרסאות האקוסטיות תמצאו גם מלא הפתעות שיצאו בזמנו כבי-סיידים ואף שירים שלא שוחררו מעולם.במקרה של נירוונה לא צריך תירוצים, עם בונוסים או בלי מדובר באלבום חובה לכל דבר ועניין. במקרה של קרביץ, שעל אף מספר שירים מצויינים עדיין לא מדובר באלבום הכי טוב שלו ("Mama Said", אלבומו השני, לוקח בהליכה כל דבר אחר שהוא יצר אי פעם), ושמאז שחתך את הראסטות גם איבד את חלק נכבד ומהותי מהכישרון שלו, הבונוסים שצורפו למארז החדש בהחלט מהווים צידוק רציני לרכישה, ואף משמרים את עדנת נעוריו שאבדה בנהר הסחי ההוליוודי שבן ה-49 נכנע לו זה מכבר.
רשת: NME - Stanley Donwood On The Stories Behind His Radiohead Album Covers
בראיון שהתפרסם במגזין NMEחושף סטנלי דונווד, מי שאחראי לארט של כל האלבומים של רדיוהד החל מ-"The Bends", את הסיפורים מאחורי כל עטיפה. בין האנקדוטות שירתקו כל מעריץ, כמו איך נוצרה תחושת הניכור האינסופי של עטיפת "OK Computer" ומה מסתתר מאחורי הציור המוזר של
"The King Of Limbs", דונווד מתאר גם אופן עבודה בלתי שגרתי ומסור לעילא, ומסביר מדוע עיצוב האלבומים חשוב כל כך לתום יורק.
אלבום: מובי - Innocent
יש אלבומים שלא יעריכו אותם מספיק, רק בגלל שיצאו לאחר אלבום שנחשב לפורץ הדרך של האומן שיצר אותם. החדש של מובי, "Innocents", לחלוטין עונה לקריטריון התקופתי הזה.
האלבום הטוב ביותר שמובי הוציא מאז "Play" מציג אמן בוגר שמאזין אך ורק לרחשי לבו. הופק על ידי מארק טנט (ביורק, מיוז, דפש מוד) ועם שיתופי פעולה עם מארק לנגן ("The Lonely Nights" היפהפה) וסקיילר גריי, האלבום עומד בסטנדרטים של האלבום החמישי שלו מ-1999 שהציג אותו לקהל הרחב, ובסטנדרטים המצופים ממנו מאותו קהל שהתאהב בפיסות החיים האפורות בהילוך איטי המזוהות עמו כל כך.
קליפ: קוקורוזי - "Gravediggress"
השיר "Gravediggers", מתוך האלבום שיצא בתחילת השנה, הוא אחד השירים היפים ביותר שכתבו צמד האחיות קוקורוזי אי פעם. כעת מתלווה לו גם אחד הקליפים היפים ביותר שיצר הדואו המוכשר, בכלל לא עניין של מה בכך למי שבקיא בכישופי האחיות המשוגעות.
לא הכרחי אבל מאוד נפוץ, שאמן היוצר בשוליי המוזיקה ישחק עם מידה כלשהי של חוסר שפיות בעבודתו. כשמדובר בפריקשואו קוקורוזי, השיגעון הוא חומר ליצירת טקסטים מורבידיים ומתוקים כאחד, לתפירת מקצבים בטמפו שונה זה על גבי זה, לצילום אימאג'ים עצובים וחולניים בסינריו אפרפר ולקרוא להם התמזגות של האדם עם הטבע.
"מסע רופף דרך נפשו של אדם מנודה ובודד, שמוצא אקסטזה וחברה בטבע", זוהי תמצית הסיפור של דמות הליצן מעורר הרחמים בקליפ החדש שלה ד'ביאנקה קאסאדי, האחות שצילמה וביימה את הסרטון. הן לגבי הקליפים המוזרים ביופיים והן לגבי השירים הנפלאים בשגעונם של הצמד, סוד הקסם נעוץ באפשרות להתרשם עד כאב משירתן השבורה וליהנות מהחזון האמנותי שלהן - גם מבלי להבין לחלוטין את כוונת המשוררות.
סינגל: סאן קיל מון - "Richard Ramirez Died Today Of Natural Causes"
השיר החדש של מארק קוזלק, הידוע יותר בכינויו Sun Kill Moon, הוא מסוג השירים שעדיף לקרוא אותם מאשר עליהם. לא בגלל מסר מהפכני, כי אם בגלל שנינות פשוטה והגשה מופתית.
השיר מהווה תיאום מושלם בין טקסט ללחן. מתחיל בגיטרה כבדה, ממשיך בקולות מתנגשים ומסתיים כמו התרה ספרותית, כשהמלודיה וההרמוניה משרתים את הטקסט החמצמץ והמורבידי באופן מרתק, עצוב וכואב.האלבום החדש והמצופה של קוזלק ייצא בפברואר 2014.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם