מי סופר: אלי אילון קורא בבוידעם
הוא למד פילוסופיה, מוסיקולוגיה ומנהל עסקים וכתב שלושה ספרי נוער עבור שלושת ילדיו * הוא לא קרא את "מלחמה ושלום" ונהג לקרוא בבוידעם * כמו קודמיו, גם הרומן למבוגרים החדש שלו מהווה זירת מאבק אנושית בין חיים וניוון, בין הפנים לחוץ ובין העבר להווה * מי סופר: עם אלי אילון
במקביל לכתיבה אקדמאית מקדיש אילון חלק ניכר מזמנו לכתיבה ספרותית. שלושה ספרי נוער שפרסם הוקדשו לשלושת ילדיו - "כינור הקסמים", "הילדים מעיר היהלומים", ו"המורלוקים במופע מסעיר" (בהוצאת גוונים).
"זירת הכתיבה העיקרית שלי היא ברומנים", מעיד אילון. "כל אחד משלושת הרומנים שפרסמתי מהווה זירת מאבק אנושית בין הפנים לחוץ ובין העבר העצום להווה מלא החיים. כתיבתי משלבת היפר-ריאליזם ופנטזיה. המוסיקה חודרת לכתיבה בלייטמוטיבים ובמשקל המייחד את כתיבתי".
הרומן הראשון, "קריסטל בגדד" (כרמל, 2008), הוא פנטזיה על סיפור אהבה באזור בגדד בתקופה המונגולית של המאה ה- 13. השני, "עידן הקולות כבר החל" (כרמל, 2010) הוא סיפור על נער חירש שבמהלך ניתוח כל קולות העולם מתעוררים מחדש ומשיבים את העבר, ובעולם מתרחשת דרמה המשיבה את הנער אל רגע איום בחייו כשהיה בן חמש.
הרומן השלישי והחדש, "הרף עין" (כרמל, 2013), נולד מן הרעיון של המאבק בין חיים וניוון, ומתוך רגע של השראה קסום במוזיאון לשעונים עתיקים בשווייץ. הספר מתאר את היממה האחרונה בחייו של גיבור הסיפור - אוחנבליק, שכל חייו מצמץ בעיניו כדי שלא תחדור לחייו תנועת החיים. לאוחנבליק תוכנית מדוקדקת ליממה האחרונה, בדיוק של שעון. אך ביממה זו דבר מן המתוכנן לא מתממש. רודף ונרדף מתחלפים, דמויות בחייו יפשטו וילבשו צורה. בטרם יירה האקדח שמחזיק אוֹחֶנבּלִיק את ירייתו האחרונה, ישובו החיים ויחדרו במלוא תנועתם וחיוניותם מבעד לעיניו הממצמצות ללא הרף.
מהו הספר האהוב עליך?
"'אבות אבותינו' של איטאלו קלווינו".
איזה קטע מספר אתה מצטער שלא אתה כתבת?
"רעיונו הוא ומעשהו הוא. עליו בלבד מוטל עתה הכל, הנטל והעמל, האחריות והסכנה, אך בחלקו נופל עתה גם האושר הרוחני העליון של אדם בעל אופי יוצר" (סטפן צווייג, מאגלאן: האיש ופועלו, עברית: יצחק הירשברג, הוצאת בקר, תל אביב, 1951, עמ' 79).
איזה ספר מונח כרגע ליד המיטה שלך?
"Process and reality" של אלפרד נורת' וויטהד, "בעיית שפינוזה" של אירווין יאלום.
איזה ספר נהנית לקרוא ומעולם לא העזת להודות בכך?
"אין כזה. אני בד"כ מודה באשמה...".
איזה ספר לא קראת ומעולם לא העזת להודות בכך?
"'מלחמה ושלום'".
איזה ספר ילדים הכי נצרב בך?
"'הכתה המעופפת' של אריך קסטנר".
עם איזו דמות בדיונית היית מתחלף ל-24 שעות?
"'האביר שלא היה' של קלווינו".
מי האדם שהכי השפיע על הרגלי קריאה שלך?
"המורה שלי לספרות בכיתה ו' בבית הכרם".
מה המקום הכי מוזר שקראת בו?
"הבוידעם".
"להרף-עין, קצת לפני השעה 4:00 בבוקר, בשלושה בדצמבר אלף תשע מאות שמונים ושתיים, הרעידה רוח חורפית את מגדל השעון של יפו. בין שני השעונים שעל הצריח עמד אוֹחֵנבּלִיק - רגליו פשוקות בנינוחות אך עיניו ממצמצות ללא הרף. קצב פעימות לבו החטיא אך במעט את קצב תקתוק השעונים הגדולים שעל המגדל.
אוֹחֵנבּלִיק שאב לריאותיו את האוויר המלוח שהביאה הרוח המערבית והאט את קצב לבו לכדי שישים פעימות בדקה.
עתה היו השעונים, הרוח והאדם - לאחד.
אוֹחֵנבּלִיק תחב את ידיו המשומנות אל שני כיסיו הנפוחים: בכיס האחד היה האקדח, טעון כמו תמיד בכדור אחד בודד. בכיס האחר, כרגיל, שעון כיס עתיק. זה עתה סיים לדרוך את האקדח ולמתוח את השעון לפעימות של יממה שלמה ואחרונה.
אוֹחֵנבּלִיק מישש את החפצים שבכיסו: השעון הזכיר לו שהגיעה העת; ואילו האקדח אישר שהעת כשרה לקורבן: לקורבן האחרון בהחלט".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם