שאגת הקיטש: קייטי פרי מצדיקה את הבאזז
סוכריות הפופ שקייטי פרי מייצרת עלולות לגרום לבחילה במינון מוגזם, אבל לפחות היא לא ממחזרת. יותר מדי סגנונות מתחברים באמצעות אופי קליל ולא מתאמץ, לא שמישהו ציפה ממנה להיות כבדה, חלילה
הרבה סגנונות באים באלבום לידי ביטוי. פאוור-פופ מוכר לצד טראפ מפתיע ("Dark Horse" עם ג'וסי ג'יי, ששוחרר כהקדמה לאלבום) ובעיקר השפעה של פופ ניינטיזי ("Walking On Air" הלהיטי) ואפילו פאנק שמעלה דווקא ניחוחות של סבנטיז ("Birthday", שנשמע כאילו נלקח מתוך הפסקול ל'היירספריי').
פרי יצרה אלבום שאין לו קונספט אחד ברור אבל כל כולו משופע באופטימיות אין קץ ולא משאיר אף זכר לאווירה 'האפלה' עליה דיברה בראיונות טרם יציאת האלבום. פרי שומרת על קו קליל ולא מתאמץ ברוב השירים, ומושכת לעתים לצד הדרמטי הדרמטי שלה, במיוחד ברצועות המוצלחות יותר.
"Legendary Lovers" המצוין מגיע כבר בפתיחה וכולל פזמון עם טקסט מפתיע, אווירת ג'ונגל שממשיכה את הוויב של 'Roar' הפותח והפקה בומבסטית. "Double Rainbow" שמתחבא לקראת הסוף מפתיע אף הוא. השיר נכתב על ידי סיה ומציגה את הקול של קייטי באור רך ומלטף שלא הכרנו עד עכשיו (ההפך מהטונים אליהם היא אוהבת לעלות מדי שיר).
פרי השתדרגה גם מבחינת ההפקה – לרוב השירים באלבום נוספים כמה רבדים שמוסיפים נפח ללחן ולא משאירים אותו דל ופשוט, כמו מה שקרה לרוב השירים מהאלבום הקודם. "Unconditionally", הסינגל השני מהאלבום, אמנם קיטשי מעט אבל עושה את העבודה וגם הוא קופץ כמה דרגות קדימה בזכות הפקה מצוינת.
נראה שפרי בדרך הנכונה עם האלבום הזה וסך הכל מצדיקה את הבאזז סביבה. כולנו תקווה שתמשיך ככה ולא תמחזר את עצמה, חס וחלילה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם