מי סופר: ליערה שחורי אסור לקרוא שטויות
היא מצמצמת את המרווח הלבן בין שירה לפרוזה, היא לא הורשתה לקרוא שטויות וקראה בחתונה, אבל לא בשלה. מי סופר עם יערה שחורי
יערה שחורי (ילידת 1977) היא דוקטורנטית לספרות עברית באוניברסיטה העברית, יו"ר ועדת רפרטואר ספרות במסגרת סל תרבות, ומרצה במחלקה לצילום בבצלאל. בעבר היתה עורכת במפעל "קסת" לספרי ביכורים והיום עורכת בהוצאת כתר.
"הספר נולד מתוך מחסור בזמן", מספרת שחורי. "מהרגע שנולדה בתי היה לי מטבע הדברים פחות ופחות זמן. דווקא בשל כך סדר הדברים נהיה פתאום ברור להפליא. הבנתי שכשהזמן מצומצם מוטב להפסיק לברוח מהדבר שתמיד רציתי. הנובלה 'שנות החלב' התחילה להיכתב על שולחן הסלון בערב בו נכתב גם הסיפור הסוגר את הספר 'אלסקה אפויה'. למעשה חשבתי שכתבתי פתיחה לסיפור ושיר כי בתחילתו 'אלסקה אפויה' שמתאר יום אחד בחיי זוג נשוי עד לפגישתם בערב, נכתב בשורות שיר. אבל השורה הראשונה 'בהתחלה את תשברי את הביצים. את מוכרחה לשבור ביצים, על אף שאת לא רוצה' דרשה להיכתב כפרוזה. צמצמתי את המרווח הלבן והפסקה עמדה שם. אולי זאת ההתחלה".
מהו הספר האהוב עלייך?
"אני מוכרחה לענות ברבים. ספרים אהובים. ובכן אם לבחור באחת האהבות מדובר ברומן 'כמו' של הסופרת הסקוטית אלי סמית שמורכב משתי נובלות, הראשונה מוקדשת ל'איימי' והשנייה ל'אש'. זה בעיני ספר מושלם שעוסק באהבה ובהתבגרות ובטביעת האצבע שאדם אהוב משאיר בחייך. ובתחום השירה "תפנית נשימה" של פול צלאן בתרגום שמעון זנדבנק. ספר ששורה עליו קדושה".
איזה קטע מספר את מצטערת שלא את כתבת?
"הפתיחה המופלאה של 'אל המגדלור' מאת וירג'יניה וולף, שללא ספק נמנה גם הוא על הספרים האהובים עלי. תודעת הילד המתוארת ללא כל התיילדות, המעבר מאושר שמימי לאכזבה פסקנית, והגרב, הו הגרב החום-אדמדם. מי לא היה רוצה לכתוב כך".
איזה ספר מונח כרגע ליד המיטה שלך?
"ערימת ספרים הכוללת כתבי יד רבים וגם את 'מי בעניין שלנו' הנהדר של שחר מריו מרדכי, את 'אף אחד לא שייך לפה יותר ממך' של מירנדה ג'ולי, האהוב עלי כל כך, את 'הגולגולת שמתחת לעור' של פ.ד. ג'יימס בכיכובה של קורדליה גריי ואת "המכשפות" של רואלד דאל כי אני משלימה פערים ונחרדת".
איזה ספר נהנית לקרוא ומעולם לא העזת להודות בכך?
"כפי שתעיד התשובה לשאלה הקודמת אני קוראת כל מה שאני מניחה עליו את ידי ומודה בכל".
איזה ספר לא קראת ומעולם לא העזת להודות בכך?
"הנה אני מודה, 'המטוטלת של פוקו' מאת אומברטו אקו. הסופר ששמו השיק אלף תיאוריות. אני לא בטוחה שאי פעם צלחתי את העמודים הראשונים".
איזה ספר ילדים הכי נצרב בך?
"'מדיקן' ו'מדיקן והספוגית מיוניבקן' של אסטריד לינדגרן שכתבה בין השאר גם את 'בילבי', 'מיו מיו שלי' ו'האחים לב ארי' הידועים יותר. על אף שמדיקן ואחותה ליסבת התגוררו בבית מידות בשבדיה, עם אמא שנהגה לרחם על עצמה, אב עורך עיתון שכונה 'האדון הסוציאליסט' ואלבה המטפלת, קראתי זאת כאילו מדובר באוטוביוגרפיה שלי. רק במקרה לא קפצתי מהגג עם מטריה כמו שעשתה מדיקן כשרצתה לחקות צנחן הקופץ ממכונה מעופפת. את אסטריד לינדגרן אני מעריצה עד עצם היום הזה".
עם איזו דמות בדיונית היית מתחלפת ל-24 שעות?
"בראש ובראשונה אשמח להתחלף ליממה עם אמה וודהאוס גיבורת 'אמה' של ג'יין אוסטן. אבל היות ויש גבול לכמות הפעמים שאפשר להשתהות במסיבות תה ולעסוק בתככים פעוטים, אשמח להתחלף לשנה עם אלואיז מ'אבלר ואלואיז', אך לא כשהיא מיוסרת בתופת האהבה הצעירה אלא כשהיא אם מנזר רבת חסד שכותבת לאבלר, אהובה משכבר הימים ששם את מבטחו בישו. זהו יופי שאין שני לו".
מי האדם שהכי השפיע על הרגלי הקריאה שלך?
"אמי, שסיפרה לי סיפורים מהרגע שפקחתי עיניי והורישה לי את ספרי הילדות האהובים עליה – 'האסופית', 'נשים קטנות', 'מה עשתה קייטי', אם אמנה כמה מהם. היא עיקמה את האף כשקראתי שטויות ססגוניות ולימדה אותי כי אין מקום חשוב כמו ספרייה".
מה המקום הכי מוזר שקראת בו?
"אין מקומות מוזרים לקריאה. קודם קוראים, אחר כך כל השאר. אם זכרוני אינו מטעה אותי נדמה לי שקראתי פעם בחתונה, אבל לא בשלי".
"יום אחד תיק העור יחזור להיות פרה, תיק עור התנין יהיה שוב תנין, התנין ינשוך את הפרה ברגל, כמו ריבית, אבל הפרה כבר עשו ממנה עור, כבר פשטו ממנה הכול, לא התנין יכריע אותה. השועל מהצווארון של סבתא יחזור לראות. הוא יפיל את החרוזים השחורים ומתחתם יצמחו לו עיניים, הוא ייתן לסבתא נשיכה לפרידה ויעלם ביער, השולחן שלנו לא יצמח לשום מקום. זאת סיבית ולא עץ. הסיבית לא יכולה לחזור להיות מה שלא הייתה. היא תתפזר על הרצפה בחוסר אונים, מתחת לרצפות יפרוץ החול, זה החול שהביאו לכאן הגמלים שבנו את העיר, גם הגמלים יבואו עייפים וחכמים, ספינות במדבר, חיות שלא מוכנות יותר לשאת אף אחד על הדבשת שלהן, אבל השועל יגלה שאין יער, הוא יתפוס טרמפ. השועל יתגנב בעורמה ויצא מהתמונה עם הגמל.
"לאט לאט חושך ירד על העולם, השועל ילמד לחיות במדבר, אני רוצה להגיד שאף אחד לא ימות שם אבל גם הפעם את הפרה יצודו. יצודו שוב, ישחטו שוב, בגלגול הבא תהיה נזיר בהודו, פרה בהודו, פרה קדושה, אני מאחלת לה כל טוב. התנין יזחל בחושך לאט לאט ויאכל את כל הפרחים. את כובע הנזיר ואת היהודי הנודד שמרוב פחד יסתלסלו וייתפסו זה בזה, בברית לא קדושה, הם ישכחו על שם מי נקראו. גם התנין ישכח וגם אני. ככה זה יהיה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם