מארז תרבות 28: הישראלים שעל כל ישראלי להכיר
קבלו ספויילרים לאלבום השנה שעדיין לא יצא ולאלבום השנה הבאה שעדיין לא הוקלט. וגם: הקול של רועי דהן וההופעה של ג'ון גרנט
היום כבר לא רוכשים אלבומים. עובדה מרתיעה מאוד עבור אומנים חדשים שלהוציא אלבום בכורה עבורם הינה פעולה שבגדר הגשמת חלום ילדות, או לכל הפחות מיצוי סופי של שנים של לימודי מוזיקה ועבודה קשה. הרבה אומנים בימינו חושבים עשר פעמים מתי להוציא את אלבום הבכורה שלהם, גם אם כבר כתבו אותו, אספו אותו, הקליטו אותו, ליטשו אותו וחיברו למעשה יצירה שמייצגת אותם לפני ולפנים. כי מעבר להגשמת החלום, ישנו שיקול מסחרי וכלכלי קר שתקוע כמו עצם חדה בגרון יצירתם.
איטן סלומון, שמסינגל לסינגל ומהופעה להופעה הפכה לאחת מיקירות ניצני המוזיקה הישראלית של המארז, מציגה הלכה למעשה פופ מושלם. לא רק בגלל שיריה היפים, אלא בעיקר בגלל הגיוון והעומק המרתקים של שיריה במסגרת מיינסטרימית למהדרין.
לסלומון מידות מדויקות של חן, הומור, אינטליגנציה, רצינות ועומק הן בלחניה והן בטקסטים שלה, שילוב שמתבטא יפה בהאזנה לשלושת הסינגלים שהוציאה עד כה. החל מ"קשה לקחת" החמצמץ בכנותו, דרך "שיר האודישנים" החריף בשנינותו ועד ל"אם את הולכת" המריר בכאבו (אותו מלווה קליפ נהדר של רוני קידר), סלומון בוחשת בקשת של טעמים, כולם בהתאמה לטעמו של הקהל הרחב. תוסיפו לזה קול נפלא, הגשה מדויקת והפקה חכמה של גיל לואיס ותקבלו את אלבום הפופ הטוב של השנה, שעדיין לא יצא.
אלבום: רועי דהן – The Man In My Head
שנה וחצי אחרי אלבום הבכורה המצוין, משחרר רועי דהן את אלבום הסולו השני שלו, שמהווה קפיצת מדרגה משמעותית בקריירה קצרה על אף נקודת פתיחה גבוהה ממילא.
אפל ומתקתק, חשוף ומבויש, דהן החדש והחמוש באלקטרוניקה קלה ובהפקה מלאה וחמימה, מוביל את המאזין דרך סיפורי חיים מטלטלים ועמוקים שכל אחד מהם נבחר בקפידה לכדי אלבום יפהפה מתחילתו ועד סופו.
אם מתבקש היה עם צאת אלבומו הראשון להשוות את היוצר לאמנים שכנראה השפיעו על יצירתו, נדמה שכבר באלבומו השני גילה דהן את קולו הייחודי. ופרט לקול הפנימי שמצא את דרכו הבטוחה למיקרופון ולגיטרה, הסממן המובהק ביותר לכישרונו העצום של דהן מצוי בקולו הגברי, המחוספס והעדין בו זמנית, שפשוט מטריף את החושים ואת הדעת.
תגלית מרעישה: לולה מארש
את יעל שושנה כהן חלקכם ודאי מכירים מאותה תוכנית כשרונות מזמרים, לא, לא זאת המתקמבקת באריזה דוחה יותר מזו שהורגלנו אליה עשור, גם לא אחת מהגרסאות הדוחות שלה מפעם; לא זו שמתחרה כעת בתוכנית המתקמבקת וגם לא זו עם אייל גולן, כלומר, הראשונה עם אייל גולן, כלומר, ההיא מהערוץ שעדיף לא לראות אף פעם; הכוונה היא לתוכנית שמתיימרת לשים את "הקול" במרכז ולא לשפוט את המתמודדים בה על פי כמות הדמעות שסיפור החיים הנוראי שלהם מצליח לסחוט מהשופטים, סליחה, מהמנטורים, סליחה, מהאופורטוניסטים, שגם מתחרים ביניהם, כביכול, באיכות ההדרכה שהם מעניקים למתמודדים המייצגים אותם בתוכנית.
איפה היינו? אה, דיברנו על יעל שושנה כהן, הסולנית המדהימה (אמרה ריקה למי שלא מכיר אותה, אבל אין כל דרך אחרת לתאר במילה אחת את הפלא הזה) של לולה מארש, הלהקה שמתבשלת כבר שנתיים וחצי לקראת נקודת רתיחה שעוד תרעיד את המדינה בתדהמה. מי שיצא לו להתרשם מיכולותיה של כהן באותה תוכנית ריאליטי, שישכח מזה. הדברים שהיא עושה עם חבריה ללהקה חוצים את גבולות המציאות.
לכהן של לולה מארש יש מכונת כביסה, תזמורת כל נשיפה, צרצרים וצפרדעים בגרון, גיל לנדאו שייסד עמה את ההרכב לא מנגן על גיטרה כי אם על פטריות הזייה (ולא די בכך שהמוזיקה שלו מהפנטת, הגיטריסט המוכשר הוא גם אחד הגברים הכי יפים שבמות ארצנו אי פעם בורכו בהם וצ'ארמר ברמות על). השירים המכשפים של הלהקה מכניסה את הנוכח בהופעה שלה ליער אגדתי אפל בו פיות וגחליליות מאירות לו את הדרך לאקסטזה. מפוחית, תכנותים, כלי הקשה ואווירת פלמנקו חללית צצים כמו משום מקום בין שיר לשיר, ההרמוניות הקוליות של ארבעת הגברים של הלהקה יגרמו לכל שומע לפעור פיו בעצמו בהשתאות.
עד שתוציא הלהקה את אלבומה הראשון וההו-כה-מצופה (תחילת ההקלטות בינואר, אינשאללה), על כל חובב מוזיקה בר דעת לדאוג להיות נוכח בהופעה של אחד ההרכבים הטובים שפועלים כיום בארץ, נקודה. לא, סימן קריאה! ההזדמנויות הקרובות: 22.11.13 במועדון "האיזור" בתל אביב, מופע פתוח כחלק מאירוע השואוקייס השנתי; 20.12.13 בתיאטרון "תמונע", מופע מושקע וחגיגי במיוחד.
הופעה: John Grant
לא כל יום קורה שאמן מוערך הוא גם סמל לקהילה הגאה, מופת של יצירה מקורית, בעל סיפור חיים עצוב, מרתק ומעורר תקווה, אמן אינדי שגם מועמד לפרס ה-"Q" היוקרתי מול דייוייד בואי וארקטיק מאנקיז ומצליח על אף היותו מבקר בלתי נלאה של תחלואות החברה האמריקאית.
אבל זה קרה לג'ון גרנט, שלאחר פירוק להקתו The Czars פרש מעולם המוזיקה, התמכר לטיפה המרה ולסמים ונכנס לדיכאון, השתקם והוציא את אלבום הסולו המעולה Queen of Denmark. שנה לאחר מכן גילה גרנט שהוא נשא HIV, מה שלא מנע ממנו לעבור לאיסלנד ולהקליט את האלבום Green Pale Gohsts, פסגת יצירתו עד כה שמשלבת פולק אקוסטי, אלקטרוניקה וקולות רקע של שינייד אוקונור ביצירה חד פעמית.
ותכף זה קורה אצלנו, בבארבי. גרנט יסיים את סיבוב ההופעות האירופאי שלו בליווי להקה בתל אביב, באירוע שגם אם יעביר רק חצי מהתחושות שמעבירה המוזיקה שלו בהאזנה ביתית, עדיין יהיה מדובר בהופעה שהקהל הנוכח בה יתברך להתרגש ממנה עד כלות.
כן, הציפיות גבוהות, אך תחושת הבטן היא שכנותו האמנותית חסרת הפשרות לא תאפשר לגרנט לתת הופעה פחות ממצוינת.
המופע העל חושי יתקיים ביום שלישי, 19.11.13, מועדון הבארבי תל אביב, פתיחת דלתות ב-21:00. כרטיסים ב: e-tickets.co.il.
בונוס: משטרת רוסיה – Get Lucky
כמעט שלושה שבועות שלא שוחרר מארז תרבות חדש לאויר העולם האינטרנטי, מסיבות שאינן תלויות במעריצי המארז השרופים. מכתבי אהבה לחים מדמעות נשלחו וריגשו, הודעות זעם ממכורים שנמנעה מהם מנת המארז השבועית הגיעו למערכת ושטפו את מצפונה בכאבים דוקרניים. על כן, קבלו בונוס מיוחד למארז זה: הזרוע הווקאלית של משטרת רוסיה מבצעת את Get Lucky של דאפט פאנק. כמעט לא יכול להיות יותר טוב מזה. שבוע טוב.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם