היום כולם כותבים: מי סופר עם גבריאל בן שמחון
מחבר הרומן נערה בחולצה כחולה, אוהב לקרוא פרוסט אבל לא את כתביו ומספר על השיר של אלתרמן שנחרט בזיכרונו כשהיה בשירותים
הרומן "נערה בחולצה כחולה" ראה לאחרונה אור בהוצאת "ידיעות אחרונות ספרי חמד". נושא הרומן הוא סיפור אהבתם של יונתן מרציאנו, עולה חדש ממרוקו והצברית נורית סתיו, סיפור האהבה נתקל בקשיים ומרציאנו מגייס לעזרתו את הדוד עמרם, מגרש השדים. הסיפור מתרחש בחיפה על רקע העשור הראשון למדינת ישראל, מלחמת השחרור והעליה ההמונית וכולל סיפורי חיים אותנטיים של עולים לצד סיפורי חיים בדיוניים".
"את הספר הזה כתבתי אלף פעמים באלף צורות וסגנונות כי הוא חלק מחיי", מספר בן-שמחון. "בשנים האחרונות הוא התעקש לקבל את הצורה בה יצא היום כיומן שנמשך מגיל 14 ועד אחרי השירות הצבאי. 'נערה בחולצה כחולה' לא נולד, הוא פשוט התהווה וקיבל צורה במהלך של שנים והוא מצוי אצלי באלף טיוטות".
מהו הספר האהוב עליך?
"'ספר החלומות' של פיליני. זה משהו שהוא יותר מספר. גם ביופיו, גם בגודלו ובמשקלו הוא ענק מכל ספר מוכר, והוא כולל מספר עצום של ציורי אקוורל צבעוניים, שפדריקו פיליני, הבמאי האיטלקי, היה מנציח בהם את חלומותיו. תמונות אלה של חלומות שקם וצייר לילה לילה בליווי טכסטים שלו, היוו אחר כך השראה ובסיס לסרטים שביים לאורך חמישים שנות יצירה כמו 'לא סטראדה', 'לא דולצ'ה ויטה', '81/2', 'זכרונות', 'עיר הנשים','קזנובה', 'קולו של הירח' ועוד. זה ספר שהוא פנטזיה מושלמת, תמהיל של ספרות, ציור, קולנוע ותיאטרון".
איזה קטע מספר אתה מצטער שלא אתה כתבת?
"אני חושב שאתה תגלה - אחרי שכל החרא הזה יהיה מאחורינו - אני חושב שאתה הולך לגלות שאתה בן זונה מבסוט מהחיים. הענין הוא, בוץ', שכרגע יש לך כושר, אבל כמה שזה כואב, כושר לא נשאר לנצח והימים שלך כמעט עברו. זו עובדת חיים קשה ובת זונה, אבל זו עובדת חיים שהתחת שלך יצטרך להתמודד איתה באופן ריאליסטי. העסק הזה מלא עד הקצה בבני זונות לא ריאליסטיים, שחשבו שהתחת שלהם יזדקן כמו יין. חוץ מזה, גם אם היית הולך את כל הדרך, למה היית מגיע? אלוף העולם במשקל נוצה. למי אכפת? אני בספק אם אפילו היו נותנים לך כרטיס אשראי על סמך זה... עכשיו בליל הקרב, אתה אולי תרגיש איזה עקצוץ קל. זה הכבוד שלך שינסה לשחק איתך משחקים. על הזין כבוד! כבוד רק מכאיב. הוא אף פעם לא עוזר. תילחם בחרא הזה. כי שנה מעכשיו, כשאתה תעשה חיים בקריביים. אתה תגיד, 'מרסלוס ואלאס צדק'".
(קטע מתוך "ספרות זולה" של קוונטין טרנטינו. מאנגלית: אסף גברון. הוצאה: גוונים של שחור, עמ' 32).
איזה ספר נהנית לקרוא ומעולם לא העזת להודות בכך?
"הספרים שאני נהנה לקרוא מתמעטים והולכים. אחרי עשרה עמודים אני יודע אם זה בשבילי או לא. אם אני ממשיך לקרוא, אז כנראה שאני נהנה ואין לי סיבה שלא להודות בכך".
איזה ספר לא קראת ומעולם לא העזת להודות בכך?
"'בעקבות הזמן האבוד' של מרסל פרוסט. היתה לי ידידה, פרופ' ז'ולייט חסין, מרצה לספרות בבר אילן, מעריצה גדולה של פרוסט שחוץ מלהתחתן איתו עשתה איתו הכל. אהבה אותו, לימדה אותו, פירשה אותו, הקדישה לו את חייה , במקום להתחתן כתבה עליו מאמרים וספרים למכביר. את ספריה שלה עליו נהניתי לקרוא. את ספריו הוא ניסיתי לקרוא עשרות פעמים ואף פעם לא צלחתי את העמוד החמישים".
עם איזו דמות בדיונית היית מתחלף ל-24 שעות? ולשנה?
"בספרו הנפלא של אלבר קאמי 'הדבר', נמצאת דמות מרתקת בשם גראן. גראן הוא לא דמות ראשית, אבל הוא בין המעטים בעיר אוראן המסוגרת והמוכה בדבר שמתנדב לעזור לקרבנות המגיפה. הוא עושה את העבודה הקשה והמסוכנת תוך כדי שהוא עסוק בזמנו הפנוי בכתיבת ספרו, כתיבה שלא נגמרת לעולם כי הוא מבקש להגיע לשלמות והוא מתייסר ערבים שלמים על מילה אחת. לפעמים על מילת חיבור פשוטה. 'קל הוא אומר לבחור בין אולם לו"ו החיבור, כבר קשה יותר הבחירה בין ו"ו החיבור לאחר. הקושי רב יותר בין אחר ואחר כך אבל בלי ספק הקשה ביותר הוא להכריע אם יש לתת ו"ו החיבור או לאו', והוא בפרט תקוע כל הזמן במשפט אחד: 'בוקר נאה אחד של חודש מאי ואמזונה הדורה עברה על גבי סוסה נהדרה, אדמדמת חומה, בשדרות הפרחים של בווא דה בולון'. את המשפט הזה הוא מנסח באלף צורות כי לדעתו 'אין זו אלא לשון בקירוב. כאשר אגיע למסור בתכלית השלמות את התמונה שבדמיוני, כאשר המשפט שלי יהיה בו עצם ההילוך של ריצת טיול זו של הסוסה. אחת-שתיים-שלוש, אחת-שתיים-שלוש, אז יהיה השאר קל יותר ולמן הפתיחה תהיה חזות העין כזאת שאפשר לומר: 'הסירו כובע'.
אני אוהב את התמימות של גראן ואת האבסורד הילדותי שבאיש הזה שהדאגה שלו לואו החיבור ולשלמות של המשפט אינה נופלת מהדאגה שלו לעיר. לפעמים אני חושב שעל הכתפיים של האנשים התמימים, הילדותיים, האמנים האלה נשענת העיר - כל עיר. ואז אני רואה את עצמי גראן. לא שהייתי רוצה להיות כמוהו. אני כבר".
(הדבר, אלבר קאמי. תרגום: יונתן רטוש. הוצאת עם עובד תל אביב, 1997).
"ל-24 שעות הייתי רוצה להיות פרומתאוס".
איזה ספר ילדים הכי נצרב בך?
"בעיירה שבה נולדתי במרוקו לא קראו ספרי ילדים. התנ"ך היה ספר הילדים הראשון שקראנו. במקום זאת שמעתי המון מעשיות וסיפורי סבתא נהדרים, חלק מהם אני מספר ב'נערה בחולצה כחולה'. רבים מהם סיפרתי גם לילדי. לא פלא שהבת הבכורה שלי, רחלי פליישון, היא סופרת ילדים. בין ספריה שאני אוהב לקרוא לנכדי: 'הדינוזאור של דודו', 'החלום שלי' ו'עידו והים'.
"במקום ללא טלוויזיה הכל היו קוראים. היום כולם כותבים".
מה המקום הכי מוזר שקראת בו?
"לדעתי אין מקום שהוא מוזר לקרוא בו ובכל זאת – אולי ישמע מוזר - זה היה בית שימוש שדה במתחם כבוש בסיני במלחמת ששת הימים. ישבתי וקראתי את 'כוכבים בחוץ' של נתן אלתרמן כשכדור תועה חדר דרך דלת הפח ונתקע בספר בדיוק בשיר שקראתי ולא אשכח לעולם:
עוד אבוא אל סיפך בשפתיים כבות
עוד אצניח אלייך ידיים
עוד אומר לך את כל המילים הטובות
שישנן
שישנן עדיין...".
"בן גוריון היה יותר ג'ון וויין מאשר גקי קופר. אבל קצת יותר איטי. זה מחליט בלי להתלבט. הכל אצלו מתחיל ונגמר בשעה וחצי. גם גרי קופר משלים את המשימות שלו בשעה וחצי, בן גוריון התלבט, לכן מלחמת השחרור לקחה הרבה זמן". (עמוד 221).
"המרוקאים על כלום מתחילים לרקוד. תסתכל בחתונות. רוב הרוקדים הם מרוקאים. זה לא כמו העירקים. הם באים לחתונה, אבל לא רוקדים. הם יושבים. יש להם חוש לכסף, אבל לא מבינים כלום בנשים. רובם מתחתנים דרך שידוכים. הרוסים גם כשהם יושבים הם רוקדים. הייקים גם כשהם רוקדים הם יושבים. הפולנים פוחדים שמישהו יתפוש להם את הכיסא אז הם יושבים כל הזמן, אפילו שרוצים לרקוד. הרומנים הם מרוקאים, לכן רוקדים ומתחתנים ביחד". (עמוד עמ' 134).
"כשאני עושה קידוש אני נוהג כמו אבא. עוצם עיניים ורואה את כל אלה שאני אוהב, את אבא, אמא, האחים, הסבים והסבתות, הדודים והדודות, עכשיו גם היא נמצאת ביניהם, עומדת במרכז כמו קדושה, לובשת חולצה כחולה עם שרוך לבן ובמקום "שבת שלום" היא מרימה שלוש אצבעות ואומרת 'חזק ואמץ'". (עמוד 144).
"אם מלכת חלומותי היתה חוזרת זה היה לגמרי במקום ממלכה. מישהו אמר לי שהרצל הצליח להקים מדינה רק מפני שלא היתה לו אהבה. שהיו לו בעיות עם אשתו. שאילו היתה להרצל אהבה, לא היתה לנו מדינה. אני מדינה לא צריך. אני צריך אותה". (עמוד 241).
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם