מלול ועד לבכות לך: פרידה מאריק איינשטיין
מלהקת הנח"ל בשנות החמישים, דרך שלישיית גשר הירקון, החלונות הגבוהים, חבורת לול ועד זכייה בפרס מפעל חיים בשנות האלפיים: אבני הדרך בחייו של אריק איינשטיין, ענק וסמל תרבות ישראלית
מותו של ענק - סיקור מיוחד ב-nrg מעריב:
- נפטר אריק איינשטיין, מענקי התרבות הישראלית
-אבלים על מותו של אריק איינשטיין: "זמר ענק"
- דעה: האיש שיצק תוכן למילה כישרון
איינשטיין נולד בשנת 1939 בתל אביב תחת השם אריה איינשטיין, בנם היחיד של דבורה ויעקב, שחקן תיאטרון האוהל. אחרי שהוכתר בגיל 17 לאלוף הארץ בקפיצה לגובה התגייס איינשטיין ללהקת הנח"ל המיתולוגית, כשבין הבוחנים שלו היו מי שיהפכו לימים לחבריו הטובים – אורי זוהר וחיים טופול. בלהקה הוא זכה לכינוי אריק, וזה דבק בו עד ליומו האחרון. כבר בלהקת הנח"ל הוא נחשב לכוכב מבטיח, לצד חברו יהורם גאון, ואף היה הסולן באחד הלהיטים הגדולים של הלהקה – "דינה ברזילי".
עם סיום שירותו הצבאי הוא החל לפעול במסגרת להקות וקבוצות תיאטרון שונות, ובשנת 1960 הוציא מיני-אלבום סולו ראשון שכלל ארבעה שירים בלבד, ביניהם "העיר הלבנה" של נעמי שמר. לאחר מכן הופיע על מסך הקולנוע כאחד מכוכבי סרטו של אפרים קישון "סאלח שבתי". סצנה זכורה במיוחד היא זו שבה הוא שר לאהובתו, אותה גילמה השחקנית והזמרת גאולה נוני, את השיר "לי ולך".
את חברותו בהרכב "שלישיית גשר הירקון" החל איינשטיין בשנת 1964 יחד עם בני אמדורסקי ויהורם גאון (שמאוחר יותר הוחלף בישראל גוריון) ועם הזמן זכה עימו לאהבה רבה ולהערכת הקהל, בזכות החומרים המוזיקליים והקומיים המקוריים של ההרכב. כעבור שנתיים ההרכב התפרק, ובאותה שנה שיחרר איינשטיין את אלבום הסולו המלא הראשון שלו, "שר בשבילך".
בשנת 1967 הוא כבר שיחרר אלבום נוסף, הפעם במסגרת ההרכב "החלונות הגבוהים", בו היה חבר במשך כשנה וחצי. מלבד איינשטיין היו חברים בהרכב הזמרים ג'וזי כץ ושמוליק קראוס, שנפטר לפני כעשרה חודשים. אלבומם היחיד של "החלונות" נחשב עד היום לאלבום הפופ הראשון בתולדות המוזיקה הישראלית.
לצד עיסוקו במוזיקה, איינשטיין דאג להביא לידי ביטוי גם את הפן הקומי והמשחקי שלו, ובשנת 1969 ייסד יחד עם חברו הטוב, השחקן והבמאי אורי זוהר, את חבורת "לול", אשר כללה בין היתר את כותבים, מלחינים, מפיקים ושחקנים כמו צבי שיסל, שלום חנוך, יענקל'ה רוטבליט, בועז דוידזון, דורי בן-זאב, תיקי דיין, משה איש-כסית, טליה שפירא, יהונתן גפן ואחרים. באותם שנים הוא התגרש מרעייתו הראשונה, הצלמת אלונה איינשטיין, ולימים התחתן עם השחקנית סימה אליהו.
במאי 1970 הוציאה חבורת "לול" לאקרנים את הסרט "שבלול" אשר כלל קטעי מערכונים ושירים שהפכו עם השנים לנסכי צאן ברזל. אחריו המשיכה הקבוצה את פעילותה במסגרת תוכנית הטלוויזיה "לול", ששודרה בחינוכית שנים רבות לאחר מכן. זו הייתה שנה פורייה במיוחד עבור איינשטיין ששחרר בה יחד עם שלום חנוך גם את אלבום המופת "שבלול", שנחשב לאחד מאלבומי הרוק החשובים בתולדות המוזיקה הישראלית וכלל בין היתר את הלהיטים המוכרים: "מה אתה עושה כשאתה קם בבוקר", "קח לך אישה", אבשלום ו"למה לי לקחת ללב".
איינשטיין המשיך במקביל את פעילותו בתחום הקולנוע ובשנת 1972 יצא לאקרנים הסרט "מציצים" שהפך לקאלט, בו כיכב לצד חברו, במאי הסרט אורי זוהר.
במהלך שנות ה-70 התרכז איינשטיין בעיקר במוזיקה ושיחרר במשך השנים 13 אלבומים, ביניהם אלבומי ילדים ושיתופי פעולה שונים עם מוזיקאים דוגמת מיקי גבריאלוב, יוני רכטר, שם טוב לוי, אפרים שמיר ואסתר שמיר. התמלילן יעקב גלעד כינה אותו אז "הסנדק של המוזיקה הישראלית".
עם השנים הוריד איינשטיין את קצב ההופעות שלו, לטענת מקורביו בשל פחד קהל שהלך התגבר, ובשנת 1980 יצא לסיבוב ההופעות האחרון שלו אשר ליווה את התקליט "חמוש במשקפיים". עם זאת, הוא המשיך להתייצב למשחקיהן של קבוצות הכדורגל והכדורסל של הפועל תל אביב, ואף שר את שיר האליפות של קבוצת הכדורגל בשנת 2000 – "אדומה שלי".
בשנת 1982, במקביל ליציאת האלבום "יושב על הגדר", עבר איינשטיין תאונת דרכים קשה שכתוצאה ממנה נהרגה ידידתו הציירת רבקה רובינשטיין ורעייתו סימה אליהו נפצעה קשה. מאז החל איינשטיין למעט בשיחות עם התקשורת ולהיראות בציבור, אך לא זנח את עשייתו המוזיקלית, ושיחרר מאז ועד היום 18 אלבומים, בהם שיתופי פעולה עם מוזיקאים דוגמת יוני רכטר, מיקי גבריאלוב, שם-טוב לוי, ארכדי דוכין, מיכה שיטרית ואביב גפן. "לבכות לך", שכתב לו גפן, הפך למעין המנון לאחר רצח ראש הממשלה יצחק רבין. הוא גם כיכב עם השחקן מוני מושונוב בקלטת הווידאו "כבלים" אותה ביים חברו צבי שיסל, שהייתה שילוב של מערכונים וכמה שירים. בעשור האחרון התרכז איינשטיין בהוצאת אלבומים עם המלחין והמפיק המוזיקלי גיא בוקאטי.
בשנת 2005 זכה איינשטיין בפרס אקו"ם על מפעל חיים בעולם המוזיקה העברי וכמה שנים מאוחר יותר הוא נבחר ל"זמר השישים", במסגרת חגיגות השישים למדינת ישראל. במהלך העשור האחרון צצו שוב ושוב קולות הקוראים להעניק לאיינשטיין את פרס ישראל, אולם סביר להניח שגם לו זה היה קורה, איינשטיין לא היה מתייצב כדי לקבל את הפרס, שכן הזמר סירב לכבוד מסוג זה ולא רצה בכתרים שניסו לקשור לו.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם