קצת יהודי: ראיון עם קרלוס רואיס סאפון
"כברצלונאי, המורשת היהודית היא חלק חשוב מהמורשת התרבותית שלי". לרגל הוצאתו לאור בעברית של ספרו "אורות ספטמבר", קרלוס רואיס סאפון ("צלה של הרוח") בריאיון מיוחד ל"מעריב"
השוו אותו לצ'רלס דיקנס, לוויקטור הוגו ולאומברטו אקו, וגם לפדרו
אולי זו הקרבה של בית הוריו לקתדרלת המשפחה הקדושה ("סגרדה פמיליה") שיצר האדריכל אנטוני גאודי, ואולי זו משיכה טבעית לעולמות אחרים. כך או כך, סאפון כתב כבר בגיל עשר, בהיותו תלמיד בית הספר, סיפורים גותיים שעסקו באפל, במסתורי ובעל-טבעי. בבגרותו הוא עסק בפרסום, אך בהמשך נטש את עולם הסלוגנים ותרבות הצריכה לטובת כתיבה ספרותית במשרה מלאה. ספרו הראשון, "נסיך הערפל", יצא לאור בשנת 1993, ואחריו הגיעו שלושה ספרים נוספים לבני נוער - "ארמון חצות", " אורות ספטמבר" ו"מרינה".
"ספרות היא חלק עצום מהחיים שלי, מאז שהייתי ילד", הוא מספר ל"מעריב" לרגל צאת המהדורה העברית של "אורות ספטמבר" (הוצאת "זמורה ביתן"). "שפה, סיפורים, רעיונות, דמויות, צלילים ומילים - בשבילי כל אלה הם קצת כמו קסם. אני מספר סיפורים ואני עובד עם השפה. זה מה שאני עושה, כך אני מתפרנס וזה מה שעשיתי מאז ומעולם. אני מניח שאפשר לומר שיצאתי כך מהמפעל.
"כתבתי את 'אורות ספטמבר' בשנת 1990, כשעוד עבדתי כתסריטאי וכתבתי לנוער. השאיפה שלי הייתה לכתוב רומן לקוראים צעירים שגם מבוגרים ייהנו ממנו, בתקווה לפרוץ את גבולות הגיל והסוגה ולכתוב סיפור הרפתקה ודמיון לכל סוגי הקוראים", מוסיף סאפון. "אני מניח שבמובנים רבים ניסיתי לכתוב רומן מהסוג שהייתי רוצה לקרוא כילד, ולשלב בתוך הסיפור מאפיינים שיאפשרו לקוראים מבוגרים לשחזר את התחושה של פליאה והתרגשות שספרים מלאי מסתורין והרפתקה גרמו לנו כקוראים צעירים".
אז מה קורה ב"אורות ספטמבר"? בקצרה: יצרן צעצועים מסתורי חי לבדו באחוזה עצומה, מלאה יצורים מכניים וצללים מהעבר. אורות חידתיים זורחים מתוך הערפל האופף את אי המגדלור, ויצור בלהות מסתתר במעבה היער. בקיץ קסום במפרץ הכחול רוקמים מרכיבים אלה ואחרים עלילת מסתורין שתאחד את איראן וישמעאל לעד.
בספר ישנם מאפיינים יהודיים רבים: כשקוראים על הגולם שקם על יצרן הצעצועים, אפשר בקלות להיזכר בסיפור הגולם מפראג - אותו אדם מלאכותי בעל כוחות על שנועד להגן על הקהילה היהודית מגזרות והתנכלויות שונות ומעלילות דם. מה אין שם, בספר, מתוך סיפור הגולם: טכניקות המשלבות דמיון, שפה ומאגיה, ושימוש באותיות שמו המפורש של האל.
"המורשת היהודית היא חלק חשוב מהמורשת התרבותית שלי", אומר סאפון. "אני בא מברצלונה, שבה נטמעו במשך דורות מאפיינים רבים של תרבות ומסורות יהודיות, גם אם הרבה מהמקומיים לא תמיד מודעים לכך. אלה נוכחים בתרבות ובהיסטוריה של אירופה ומהווים אבן יסוד בה. אם הייתי יכול לשחזר את שורשי המשפחה שלי די זמן לאחור ולמצוא מהיכן אני בא, סביר להניח שהייתי מוצא כי אני בעצמי חלק מהמורשת היהודית הזו. אפילו לשם המשפחה שלי, סאפון, יש שורשים עבריים. אך טבעי הוא שמאפיינים כאלה צפים ועולים בכתיבה שלי".
הספר מורכב ומאתגר, ונראה שאתה נותן קרדיט לאינטליגנציה של הקוראים הצעירים. האם אתה יכול לומר היום שהאשראי הזה מגיע להם?
"זו שאלה מטרידה. אני לא מנסה לכתוב בכוונה ספרים מעורפלים או קשים לקריאה. אני משתדל ליצור קשר עם הקורא, ואני עובד קשה מאוד כדי לשעשע את האדם שנמצא בצדו השני של הספר, לפתות ולהלהיב אותו. אני רוצה לתקשר איתו. אני מספר סיפורים, ואני חייב ללכוד את הדמיון של השומעים. אני רוצה לחשוב שעדיין יש קוראים חכמים וסקרנים בכל הגילים. ההישרדות שלי ככותב תלויה בזה".
האם אתה חושב שהצלחת להעביר את התשוקה הגדולה שלך למילים ולספרות לדור המסרונים?
"כתבתי את הספר לפני שנים - הרבה לפני עידן האינטרנט והטלפונים הניידים, ולפני שהרשתות החברתיות הכתיבו את תהליכי החשיבה של חלקים רבים מהאוכלוסייה - אז אני לא ממש יכול לענות לך. אני מקווה שהכתיבה שלי מגיעה לסוגים שונים של קוראים, אם כי אני מודע לכך שאני לא אדם של 140 תווים. אני עדיין כותב לאנשים שאוהבים לקרוא, שאוהבים ספרים, ספרות, שפה וסיפורים, ושמעריכים את היופי והמורכבות של השפה הכתובה. זה מי שאני, ואני לא חושב שאנסה לשנות את הטבע שלי כדי למשוך את פלח ילדי האי-דידי ולצייץ לטווח הקשב של תשעים שניות. אני חושב שבחיים אתה צריך לעשות את מה שאתה מאמין בו, את מה שחשוב לך".
בשנים האחרונות אנחנו רואים עלייה בביקוש לספרי פנטזיה לנוער. איך אתה מסביר את התופעה הכלל-עולמית הזאת?
"אני חושב שזו מגמה שיווקית שנובעת מההצלחה המסחרית הגדולה של סדרת 'הארי פוטר' וסדרות אחרות. הוצאות ספרים גילו פלח שוק עצום שאפשר לתייג כ"מבוגרים צעירים". חלק מזה קשור לנתונים דמוגרפיים, לנסיבות חברתיות ולעובדה שהוצאות לאור, בדומה לתעשיית המוזיקה - כשעוד הייתה כזו - הבינו שצעירים נוטים לצרוך מוצרי תרבות או ואופנה כחלק מתהליך עיצוב האישיות, וזה הופך אותם למטרות נוחות של טכניקות שיווק ישנות וטובות".
קשה לא להתפעל מהכנות של סאפון. הוא מתוודה שכתב את הספר מתוך כוונה לסגור כמה קצוות ופרטים שלא פתר לשביעות רצונו ב"נסיך הערפל". בפתח הדברים הוא כותב: "הספר נולד כסיפור מסתורין והרפתקה בשביל קוראים אשר - כמו הצופים של רוב הסרטים שהסתובבו לי בראש באותם ימים - הם צעירים ברוחם. עם קצת מזל, הם צעירים גם בגילם. דבר מזה לא השתנה אחרי כל הזמן שעבר. מה שכן השתנה - ובשעה טובה - זה שלראשונה מאז שנת 1995 הספר זוכה למהדורה הולמת ולכבוד שלמרבה הצער הוא מעולם לא זכה להם".
מה היו הציפיות שלך בנוגע להצלחתו של הספר הזה? האם ציפית להצלחה מיידית?
"אם נחזור לתקופה שבה כתבתי את 'אורות ספטמבר', הציפייה שלי אז הייתה רק לכתוב ספר טוב שימצא את הקהל שלו. אלה היו זמנים אחרים, ואני הייתי בתקופה אחרת בקריירה שלי. אני שמח מאוד שהספר ממשיך למצוא קוראים בכל הגילים ומכל התרבויות אחרי כל השנים האלה. זה הרבה יותר ממה שיכולתי לקוות לו".
אני לא יכולה להימנע מלשאול אותך: בהקדמה לספר אתה כותב באופן גלוי ונוגע ללב שלקח קצת זמן עד שהוא התגלה. למה, לדעתך?
"לספר הייתה היסטוריה מסובכת מבחינת ההוצאה לאור. הוא ראה אור לראשונה באמצע שנות ה-90 והצליח לא רע מאז. אבל במשך כמה שנים היה מאבק משפטי בין מו"לים על זכויות היוצרים, ובמשך עשר שנים לפחות לא התאפשר לתרגם את הספר לשפות אחרות. למרבה המזל, כל הבעיות הללו נפתרו ועכשיו הרומן תורגם לשפות רבות, וסוף-סוף הוא מוצא את קהל הקוראים שלו".
מיליוני עותקים בזמן קצר כל כך אומרים משהו על הספרים שלך. בוודאי תפסת משהו שמושך את הקוראים. תוכל לומר לנו מה הדבר הזה?
"לא אני הכתובת לשאלה הזו, באמת. אני מאמין שקוראים בכל מקום פשוט מעריכים את הסיפור, הסגנון, האווירה, הדמויות והשפה. זה מה שמניע את הספרות, וזה מה שגורם לקוראים להפוך את דפי הרומן. אני אסיר תודה על כך שקוראים ברחבי העולם היו נדיבים אליי כל כך ומצאו עניין בכתיבה שלי. אני עובד קשה כדי להציע להם את הטוב ביותר שאני יכול, ומנסה להעביר להם את היופי והחשיבות של הספרות, של המילה הכתובה ושל אמנות יצירת סיפורים. אני מאמין שמה שרוב הקוראים מוצאים בכתיבה שלי הוא ההנאה שבקריאה, התחושה שאפשר ללכת לאיבוד בתוך מילה או סיפור. אני חושב שבמדובר באופן הכתיבה של הסיפור ולא בנושא של הסיפור. אם את שואלת אותי, זו החוויה הספרותית".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם