ממציאה מחדש את הבאזז: ביונסה מפתיעה באלבום חדש נגד כל המוסכמות
ביונסה משגעת את העולם כולו עם אלבום חדש ומלא שיוצא באישון לילה ובקליפים לכל 14 השירים בו. המלכה לא נחה
כשהגישה לרשת התחדשה התברר ששאר העולם, שבטח סובל גם הוא מחורף קשה, עדיין לא התאושש מההלם גם הוא. למעשה, כולם בהיסטריה, רצים מצד לצד כמו תרנגולות מבוהלות. המעריצים רוצים להבין מה קורה עם האיידולית שלהם, שחזרה סוף סוף אחרי תקופת היעדרות לא קצרה. העיתונאים רוצים להיות הראשונים שיכתבו על השערורייה, על האלבום ועל הקליפים. תושבי מדינת הפייסבוק העולמית רוצים לדעת על מה כולם מדברים. ותעשיית המוזיקה רק הורידה את כיסוי העיניים מהראש, עוד עם קורי שינה בעניים, מנסה להבין מה קורה.
זה מה שקורה: ביונסה שחררה באופן מפתיע וללא כל הודעה מוקדמת אלבום שלם של 14 שירים, שמגיע במכה אחת יחד עם 17 קליפים, אחד לכל שיר ועוד שלושה נוספים. בום.
וכך, בין ים הכוכבות שמנסות לעורר שערורייה באמצעות תכנים קיצוניים - מיילי סיירוס שרה ערומה ובוכייה על כדור הריסה באתר בנייה, ליידי גאגא תשוגר לחלל כדי להופיע בפני אוכלוסיית חייזרים או משהו דומה (היא בטח תתחבר איתם בקלות), ריהאנה ממשיכה להיות הילדה הרעה הגדולה ביותר של עולם המוזיקה - ביונסה, בשקט בשקט, שמטה להן את הקרקע מתחת לרגליים. נעזוב את התוכן בצד – אף שמדובר באלבום טוב - ביונסה הצליחה לזעזע את התעשייה באמצעות פעולה שנוגעת למדיום, לצד הטכני, וקשה להיזכר מדי דבר כזה בכלל קרה בפעם האחרונה.
מה כל כך מזעזע, אתם שואלים? נסביר, למקרה שזה לא ברור. כיום מקובל בתעשיית המוזיקה לפצוח במסע קידום ויחסי ציבור לכל סינגל ולכל קליפ חודשים לפני שחרורם. הטיזינג ארוך ואגרסיבי: תמונות מסט צילומי הקליפ החדש, תספורת חדשה או תמונת עירום שערורייתית, ניהול נכון של מינון הראיונות שניתנים למדיה, חפירה בלתי פוסקת בנושא בדפי הפייסבוק והטוויטר של האמנים, אחריהם עוקבים מיליוני אנשים. אמנים מודיעים שבזמן הקרוב הם יודיעו הודעה חשובה מאוד, בלי לומר מילה עליה בכלל ובלי להבהיר למה אנחנו בכלל מחכים, עד לרמה הזאת זה הגיע. סינגלים חדשים מוכרזים שבועות מראש, אלבומי אולפן מלאים מוכרזים כשנה לפני שחרורם הרשמי.
ואז מגיעה ביונסה ומפילה על הראש שלנו אלבום שלם, ארבעה עשר שירים, בלי שום התראה ובלי שום מסע יח"צ מקדים. בנוסף, בדרך כלל מצולמים קליפים לארבעה שירים בממוצע מתוך אלבום, והם משוחררים על פרק זמן ארוך ועם מרווחי זמן יפים ביניהם. ביונסה עשתה 17 קליפים, והיא מעניקה לנו את כולם במכה אחת.
וחוץ מזה, לא ברור איך כל הסיפור הזה - פרויקט ענק, אי אפשר לטעון אחרת, שהוא כל כך גדול שהאמנית אפילו בחרה לקרוא לו בפשטות על שמה (באותיות גדולות, כמובן) - התנהל מתחת לאפה של המדיה העולמית מבלי להיחשף אפילו במעט. בימינו אלבומים חדשים מודלפים לרשת במלואם ובאיכות גבוהה ימים ואפילו שבועות לפני תאריך היציאה שנקבע להם, בין אם על ידי מעריצים נלהבים, על ידי אתרים שמוכנים לעשות הרבה עבור תנועת גולשים מאסיבית יותר, אפילו לעבור על החוק, או על ידי צבא היח"צנים של האמן עצמו. אבל אנחנו אפילו לא ידענו על מה ביונסה עובדת בימים אלה. היא הצליחה לשמור על חשאיות גמורה, משימה בלתי אפשרית גם כשאתה כוכב ברמה קטנה פי מאתיים מזו של המלכה בי.
אבל הבשורה הכי גדולה באלבום הזה היא לאו דווקא בפרוצדורה של השחרור שלו, אלא במשמעות שלה. למה הרי מסעות יחסי הציבור לאלבומים נמשכים חודשים? כדי להעלות את המכירות. כדי שחברת התקליטים והאמן יוכלו לעשות כמה שיותר כסף. למה זמרות פושטות את כל בגדיהן בקליפים, מלקקות פטישים ונותנות לגברים מבוגרים ומטרידים לבצע איתן סקס יבש על הבמה? כדי להפוך עצמן ללהיט מסחרי.
אבל לביונסה זה בכלל לא אכפת, וזאת דרכה להוכיח את זה. היא מפורסמת מספיק גם בלי לעורר פרובוקציות בכוח; מעמדה כמלכת פופ נערצת בלתי מעורער. וכסף הרי לא חסר לה. היא הייתה יכולה לפרוש מכל חייה ברגע לטובת חיי תענוגות עד יומה האחרון, שימומנו בכסף שהיא עשתה עד עכשיו, כמו שעשתה הזמרת דאפי אחרי שאלבומה השני זכה לכישלון ביקורתי ומסחרי. אבל לביונסה באמת אכפת מהמוזיקה. באמת אכפת מהאומנות שלה. זה מה שמעניין אותה. ואם למישהו היה ספק בכך עד עכשיו - דבר לגיטימי לגמרי ואפילו הכרחי - הוא נעלם עכשיו.
אז נכון, אי אפשר להיות תמימים עד כדי כך: גם לשחרר אלבום בהפתעה זו טקטיקה שלא תניח למכירות להיזנח בצד. כולם ירצו לדעת על מה כולם מדברים, ומחיר של 45 שקלים לאלבום שלם ולמיליון קליפים הוא צנוע בהחלט. בדרך כלל נהוג להקפיץ אלבומים וסינגלים למקומות הראשונים במצעדים על ידי אופציית הפרה-אורדר, שמאפשרת למעריצים לקנות בהזמנה מוקדמת את התוכן עוד לפני ששוחרר, כך שיורד אל המחשב שלהם באופן אוטומטי ברגע שישתחרר. כך יוצא שכבר ביום השחרור מאות אלפי עותקים נמכרים. הפעם זה לא יוכל לקרות, אבל המכירות עדיין תעמודנה על מיליונים, גם כי זו ביונסה, וגם כי, שוב, כולם ירצו לדעת על מה הבאזז ולהיות בעניינים. מצד שני, כל דבר שביונסה תעשה יהיה הצלחה מסחרית, וזאת הדרך הכי טובה להדגיש את החשיבות שהיא מייחסת לתוכן, לאומנות עצמה, על פני הקליפה המסחרית הרדודה.
ואיך האלבום עצמו, אתם שואלים? טוב, כמובן; לא ציפינו מהמלכה האם לפחות. ביונסה חוקרת ביתר מרץ את הטריטוריות האלקטרוניות, ולשם כך נעזרת בצי של מפיקים, ביניהם נמנים היט בוי, פארל ויליאמס, טימבאלנד וג'סטין טימברלייק - וגם היא עצמה מקבלת קרדיט בהפקה. זוכרים שלפני כמה חודשים היא שחררה שיר כפול בשם Bow Down / I Been On? אז זה לא ככה. לא אלקטרוניקה שמעוותת את הקול היפהפה שלה, שרוב המאזינים לא יוכלו להתחבר אליה, אלא הפקות מעודכנות, מקצועיות, מתוקתקות. פה ושם יש גם רית'ם אנד בלוז ובלדת פסנתר, כמובן, אבל יש גם אלקטרופופ נהדר כמו ב-Blow, מקצבי היפ-הופ כמו בDrunk In Love בו מתארח בעלה ג'יי זי ונגיעות אלטרנטיב כמו ב-Mine, בו מתארח דרייק. עוד אורחים שמופיעים באלבום הם פרנק אושן המוערך, ואפילו בתה התינוקת, בלו אייבי. הקליפים נעים גם הם בין קליפים ביונסה-אים רגילים, בחלקם היא רגישה יותר ובחלקם היא מופיעה מופע ריקוד סקסי לבעלה בלבוש מינימלי, לבין שילוב נגיעות קולנועיות יותר שיהפכו את הפרויקט לאיכותי יותר.
מדובר בפרויקט שאפתני מאוד שהתנהל באופן חלק והניב תוצאה סופית מוצלחת, וחוץ מזה, כמעט כל דבר שהגיע מביונסה אי פעם הוא פשוט טוב. אבל הוא ייזכר לעוד הרבה זמן לא בזכות התוכן שלו, למרבה האירוניה, אלא בזכות מה שהוא מסמל: כוכבת פופ מהגדולות בעולם מחליטה לעשות מה שהיא רוצה, לשים את האומנות שלה במרכז, ולהגיד לשיקולים העסקיים ללכת לעזאזל. ואם עוד אמנים ילכו בדרכה, שינוי אמיתי יתחולל גם בעולם הנוקשה מכולם: תעשיית הפופ המיינסטרימי.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם