זה כל הקאמבק: נמרוד לב חוזר
נמרוד לב הוא האמן העצמאי הראשון בארץ והראשון שהוציא אלבום רשת (יש שאומרים בעולם). בגיל 43 הוא בשל מספיק לשיר על אחיו שנהרג כחייל ועדיין מתרגש שזוגות מתחתנים עם "זה כל הקסם"
נמרוד לב תמר קרוון
עוד בתרבות: הדת החדשה של שי גבסו
יש לך לא מעט אנטגוניזם נגד מה שקורה בתעשיית המוזיקה.
"כשעשיתי את הפעולות האלה בהתחלה, זה עוד היה בעולם האנלוגי. היום אנחנו בעולם הדיגיטלי, ואם אז הייתי האמן העצמאי הראשון, היום כולם עצמאים ואופן העבודה מול הגופים המסחריים השתנה לטובה. יש אולפנים ביתיים, היצירה יותר פשוטה ובתחום התקשורת עם הקהל, גם האינטראקטיבית, הכל מיידי. יש פייסבוק ואני מזמין את כולם לשם, ויש עוד רשתות חברתיות והמגע הוא מיידי, אתה מקבל פידבק ויכול לחשוף את היצירה שלך באופן ישיר".
יש איזו הקבלה בין היצירה המשותפת עם אשתך, העיתונאית נועה בנוש, שכתבה טקסטים רבים לאלבום, לעבודה בזמנו עם אורלי פרל, בלהיט "זה כל הקסם"?
"עם אורלי זו לא הייתה יצירה משותפת, ואם חוזרים אחורה, הדואט הזה נוצר על ידי חמי. הבאתי את השיר בלשון זכר, וזה האופן שבו אני שר אותו עד היום בהופעות, כשהקהל נותן לי לשיר... ברוב המקרים זה דואט ביני ובין הקהל. בכל אופן, כשהיינו באולפן אורלי הגיעה לבקר ואז כבר פרודים. חמי שלח אותי לאכול משהו כדי שיהיה להם קצת שקט באולפן וכשחזרתי היה דואט. הוא השמיע לי ושאל מה דעתי. הרגשתי שיש שם משהו נדיר ומיוחד. זה שיר שלאורך זמן ממשיך להדהד באופן כל כך רגשי, ועוד מתגבר עם השנים. אין יום שעובר שאנשים לא מספרים לי שהם התחתנו עם השיר הזה. ולמרות הכל זו עבודה קשה לחזור לקריירת הסולו. אני חורש את הארץ לאורכה ולרוחבה כבר תקופה ארוכה, ולא שפורשים לי שטיח אדום והכל קל, כי בכל זאת עבר יותר מעשור בלי אלבומי סולו".
את "אחי הגדול" כתבת לזכר אחיך אדי, שנהרג כטייס בזמן השירות הצבאי, כשהיית בן 11 וקצת.
"זה רגע גדול מבחינתי. היה לי מזל גדול שהשיר לא בא קודם, כי הזמן שעבר גרם לריכוך הכאב והקושי שעדיין קיימים ותמיד יהיו קיימים. זה הנושא הכי טעון והכי קשה מבחינתי. אבל עם הזמן, פתאום הכאב והקושי מפנים מקום גם לאושר ולשמחה על שזכיתי להכיר אותו ולהיות במחיצתו וללמוד ממנו את כל מה שלמדתי. הוא לימד אותי מוזיקה, אני בא מבית של מוזיקה קלאסית. אחי תומר היה עד עכשיו מנהל האקדמיה למוזיקה בתל-אביב, פרופסור, פסנתרן, ואימא שלי פסנתרנית. אדי חיבר אותי לרוק ולגיטרה. בשיר הזה אני גם מנגן בגיטרה שלו. הוא היה אח גדול כמו שצריך, הוא היה המודל שלי. זה שחלפו 30 שנה מאז מותו אפשרו משהו אחר. אם זה היה בא קודם זה היה שיר קודר ועצוב, ואני לא יודע איך הייתי מתמודד עם זה. עכשיו זה שיר שמדבר על זיכרונות יפים ממנו, על הנוסטלגיה של שנות ה-70 בירושלים. השיר נכתב לפני ארבע שנים והלך ישר למגירה, לא יכולתי להוציא אותו. וכשנסעתי עם זוגתי באוטו, תוך כדי העבודה על האלבום, שמענו דיסק של סקיצות ששמתי בצד, ופתאום השיר התחיל להתנגן והיא אומרת לי, 'מה זה? אתה מוציא את השיר הזה!' קראנו לאימא שלי (הפסנתרנית נעמי לב) והקלטנו אותו כשדניאל סלומון כתב לבקשתי עיבוד מדהים. הייתה לי זכות לעבוד יחד עם אמי. זה סוג של תיקון".
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם