מסתובב: הגימיק של אברהם טל עובד
על אף ביצועים מאומצים ודקלום חיוור ומעצבן, הטור הנוכחי של אברהם טל מסמל קפיצת מדרגה עם הפקה מושקעת ואנרגיות מתפרצות
עוד בתרבות: דת היא חולשה, ילדים הם עסקה גרועה
הטור הנוכחי של אברהם טל מסמל יותר מהכל קפיצת מדרגה. קפיצת מדרגה בכמויות הקהל, בערכי ההפקה וכמובן בגודל הציפיות. הקהל שלו הם לא ילדים שמוכנים להסתפק בפלייבק של כמה להיטים, זה קהל בוגר ואיכותי שמורכב מבני 30-40 שעד לפני חודשיים היו מבזבזים את הכסף שלהם על עידן רייכל. טל מבין את זה והשקיע במופע הזה לא רק בבמה המסתובבת הנדונה אלא גם בתאורה שלא היתה מביישת מופעים גדולים באירופה וכמובן סט ליסט שעושה הכל חוץ מלהשאר נאמן לעיבודים המקוריים של השירים.
זה כשלעצמו לעיתים מרענן כמו גירסת הרגאיי ל"אדם צובר זיכרונות" ולעיתים קצת מלאה כמו גירסת הדאנס הבלתי נסבלת שפשוט רצחה את "שושנה" שסגרה את ההופעה. העיבודים מטרידים בעיקר כאשר טל פשוט בוחר "לדבר" את השירים במקום פשוט לשיר איתם עם הקול הענק שלו. זו מחלה ידועה של אמנים משופשפים שכבר משתעממים בעצמם מהגירסאות והביצועים הרגילים של השירים ומשעשעים את עצמם בחצי דיקלום חצי דיבור של השיר. אולי כאן זה המקום לנצל את הבמה כדי להפציר באמנים להפסיק עם המנהג המגונה הזה ולאלתר. כאן בהופעה זה הכביד על שירים כמו "מחוזקים לעולם" ו"אם את הולכת" שהקהל כל כך חיכה להם וזכה לביצוע חיוור.
יחד עם זאת אין ספק שאברהם טל לא בא לשחק הערב. הקול שלו נשמע טוב מתמיד ומגיע לגבהים ועוצמות שמצליחות להרעיד את גם ההאנגר הענק. הוא לוקח את הקהל למסע כרונולוגי החל מ"הזמן עושה את שלו", דרך "הוא" במקור עם איזבו וכאן על הבמה עם האורחים שלו נינט ודודו טסה, ועד "אורות" ו"שושנה". לא מחמיץ אף להיט, מנסה לענג את הקהל כמה שיותר ומודה ש"אני באתי לעבוד". אז נכון, העבודה מורגשת, ההפקה מתקתקת, הסאונד מדהים והשירים משובחים אבל הכל מרגיש קצת מתאמץ מדי, כשבעצם אין שום סיבה. טל יכול להנות על הבמה ולא לעבוד דקה וככה גם אנחנו נהנה איתו, כרגע הכל מרגיש קצת יותר מדי כמו עבודה. וביום חמישי בלילה, זה הדבר האחרון שאני רוצה לעשות.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם