בריטני ספירס: אשה של בית, חיה על הבמה
האלבום האחרון שלה נמכר אמנם בקצב מאכזב, אבל בריטני ספירס מתעקשת להסתער על פסגה שכבשו אמנים ותיקים בהרבה: מופע קבוע בבירת ההימורים של נבדה. בראיון חשוף במיוחד היא מסבירה למה ההופעה על במה פשוט מצילה את חייה
"לא נרדמתי אתמול כי אני מתרגשת", אומרת ספירס במבטא הדרומי האיטי שלה, תוך שהיא מטילה את עצמה על ספת עור אחרי עוד חזרה מתישה. "אבל היום אני קרועה. אני מרגישה כאילו אני שיכורה, אני כל כך עייפה".
עוד בתרבות: נשות הכותל היא תמונת השנה
מה עובר על יובל בנאי?
לא קשה לדמיין את מידת הלחץ של ספירס. כבר ארבעה חודשים שמלכת הטיןפופ לשעבר עובדת במרץ על המופע החדש שלה, שנקרא "בריטני: חתיכה ממני". ההופעה הפותחת נערכה ביום שישי שעבר ובשנתיים הבאות מתוכננות 98 הופעות נוספות, וכולן ייערכו כאן, בתאטרון "אקסיס", באולם בן 7,000 מקומות שעוצב במיוחד למטרה זו.
עולם הפופ יבחן את מלכתו לשעבר בזכוכית מגדלת. זה בלתי נמנע, ואם זה לא קשה מספיק תוסיפו לכך גם את הקושי האדיר שכרוך בביצוע אנרגטי של 24 להיטים, קצביים מאוד ברובם, המלווים בהחלפת תלבושות תכופה ופעלולי תפאורה פרועים. בין השאר היא גם תקפוץ מעץ מלאכותי.
לפעמים נדמה שהדרמות האישיות שמלוות אותה, מגירושים ועד לאשפוזים, מאיימות על מימוש השאיפות המקצועיות שלה. אבל בעיני ספירס השאלה מעולם לא הייתה אם תחזור לעסקי השעשועים, אלא מתי. "להופיע זה בדם שלי", אומרת ספירס, כשהיא לבושה בטייטס רקדניות שחור וז'קט פוטבול עם המספר 25. שיערה הבלונדי המחומצן מהודק לראשה בקליפס והיא נוגעת הרבה בשפתה העליונה. רוב הכוכבים היו מסרבים להיראות במצב כזה, בלתי-כוכבי בעליל, אבל ספירס נראית נינוחה כמו שכנה שבדיוק חזרה מסיבוב ריצה בשכונה. "אני אישה של בית, והאישיות שלי בבית היא ההפך מהפרפורמרית שבי", היא אומרת. "אבל כשאני הרבה זמן בבית בלי לעשות כלום אני מתחילה להיות חסרת סבלנות ועצבנית. להופיע, להפוך לאדם אחר על הבמה, זו תרפיה". היא עוצרת לרגע את שטף הדיבור ומנמיכה את קולה ללחישה. "זה מחזק את הביטחון העצמי שלי. אין לי הרבה אמונה בעצמי. אבל על הבמה האני האחרת באה לידי ביטוי, וזה מאזן את האישיות שלי". לאס וגאס היא המקום המושלם לביטוי של שני קווי האישיות הללו. "אני אשת משפחה ואוהבת להיות במקום אחד", היא אומרת ומנידה בראשה. "נסיעות ברחבי העולם מכניסות אותי להמון מתח: לישון בכל לילה במיטה אחרת, הטיסות וכל השאר. אני מסתכלת אחורה ולא מבינה איך עשיתי את זה. להופיע במקום קבוע נראה לי כדבר האידאלי בשבילי. וגאס נמצאת במרחק שעות ספורות מלוס אנג' לס ומהבית שלי, וזה מושלם".
ובכן, כמעט מושלם. ספירס מרגישה בנוח על הבמה. היא התחילה להופיע ב"מועדון מיקי מאוס" כשהייתה ילדה ובשנות ה-2000 ה מוקדמות בנתה לעצמה שם של רקדנית רצינית, לפי המו דל של מדונה, דמות המופת שלה. אבל גוף של נערה סלחן הרבה יותר מגוף של אם בת שלושים ומשהו. ספירס נכנסה לא מזמן לספא של מלון סמוך והיא מודה שלא רצתה לצאת. זה פינוק שמרגיע אותה וי כול להתחרות רק בצלילה אל תוך סרט אהוב ("מסיבת רווקות") או ספר אהוב ("לב העניין" של אמילי גיפין).
"האימונים הגופניים האינטנסיביים האלו היו קשים מאוד", היא אומרת ונאנחת. "אני חושבת שהאימונים לקראת המופע הזה הם הקשים ביותר שעשיתי אי פעם. בהשוואה לסיבובי ההופעות הקודמים שלי, הפעם אני שרה יותר שירים, והקצב של הריקודים לכל אורך המופע הוא הרבה יותר מהיר".
הקצב המהיר נזקף לזכות רשימת להיטים שהייתה מעוררת קנאה גם בזמרת מבוגרת בהרבה. החל בלהיטי הנערה הסקסית הראשונים שלה, עבור ב-"Baby, One More Time" משנת 1998, "Oops, I Did It Again" משנת 2000, ועד ל"Work Bitch" שמגיע הישר מאלבומה האחרון, "בריטני ג'ין". זהו אלבומה השמיני ונכון לעכשיו קצב המכירות שלו הוא האיטי ביותר מכל אלבומיה: רק 107,000 עותקים בשבוע הראשון. ובכל זאת, עשור וחצי של הצלחה מסחרית בעבר מספקים די חומר כדי להניע את המופע הזה.
"חשוב לזכור שעברו כמעט 15 שנים מאז צאת אלבומה הראשון, וזה אירוע שצריך לחגוג. זה מסוג האירועים שמצדיקים מופע רטרוספקטיבי מסוג זה", אמר המנהל האישי שלה, לארי רודולף, בתגובה לביקורת שטענה שהלקוחה שלו (הוא מייצג גם את מיילי סיירוס) קצת צעירה מדי בשביל מופע קבע בלאס וגאס. "יש מעט מאוד אנשים בעולם הבידור עם ותק של 15 שנים בתחום, שלא לדבר בכלל על שנים רבות עם כל כך הרבה להיטים. מיילי סיירוס התקשרה אליי לפני כמה ימים ואמרה: 'כבר כמה ימים אני צופה בכל הקליפים של בריטני, והיא פשוט מדהימה. היא פשוט משחקת אותה בכל פעם מחדש'. המופע הזה הוא יותר ממתבקש".
אין ויכוח בנושא זה. בריטני אכן צעירה בהרבה מהאמנים האחרים שמופיעים באופן קבוע בלאס וגאס, ובהם סלין דיון בת ה-45, שנאיה טוויין בת ה-48 ורוד סטיוארט בן ה-68. הגיל הצעיר שלה הוא יתרון בכל הנוגע ליצירת מופע אנרגטי בסגנון קלאברי. קהל היעד הם מבקרים צעירים יותר, שמגיעים ללאס וגאס בזכות ההתמקדות הגוברת שם במוזיקה אלקטרונית. באזור הזה שלטי החוצות של בריטני נותנים פייט אמיתי לסטים של די-ג'ייז מפורסמים כמו טייסטו, סטיב איוקי וקלווין האריס.
"להערכתי, מופע הקבע הזה טוב בשביל לאס וגאס", אומר גארי בונג' ובאני, עורך מגזין המופעים "פולסטאר". "יש מספיק אנשים שהיו בגיל הנעורים עם בריטני ועכשיו הם בשנות ה-30 לחייהם ונזכרים באהבה שלהם ללהיטים שלה". הוא מוסיף ואומר שכל מופע חדש שעולה בעיר צריך להתמודד עם כך שלאס וגאס היא "אולי אחת מערי הבידור הפעילות ביותר בעולם. כל מופע שמציע עושר ויזואלי, ובעצם מגיש לקהל המבקרים בעיר את מה שהם מצפים לו".
אבל ייתכן שבריטני חותרת למשהו גדול יותר מסתם להיות עוד מופע לילי נחמד בלאס וגאס, אומר רוב שפילד, בעל טור במגזין "רולינג סטון". "במופע הזה היא תובעת באומץ את מקומה בהיסטוריה של תרבות הפופ", הוא אומר. "כולם תמיד חזו שהיא תיפול מהר ובגדול, אבל האלבום החדש שלה מוכיח שהיא מסוגלת להרחיב את הטווח המוזיקלי שלה. היא תצטרך להיות אמיצה מאוד, אבל זוהי הזדמנות לפרוח".
בשביל ספירס, להיות עסוקה כל כך מהווה גמול מספק בפני עצמו. "אני יודעת שזה נשמע המון, 100 הופעות, אבל אני מתרגשת", היא אומרת. "אני טיפוס כזה, שאם אין לי די מה לעשות אני משתגעת. אני צריכה להיות עסוקה. טוב להיות עסוקה".
לפי התוכנית יתקיימו כארבע הופעות בשבוע, ואחריהן תצא מסוויטת הפנטהאוז שיש לה כאן ותחזור לביתה שבלוס אנג'לס, שם תפקח על הלימודים ועל אימוני הספורט של ילדיה (שון בן 8 וג'יידן בן 7. אביהם הוא קווין פדרליין). את היכולת לשלב בהצלחה בין אמהות לעבודה היא זוקפת לזכותה של עוזרת אישית יעילה ונאמנה.
"אני אוהבת את המשפחה שלי", אומרת ספירס. אביה ג'יימי, שהוא גם האפוטרופוס שלה, תמיד נמצא בסביבה מאחורי הקלעים. "אני מאושרת כשאני בקרבתם. בשבילי קרובי משפחה הם החשובים ביותר, למרות שהם יכולים להוציא אותי מדעתי".
אם היא מרגישה מחויבת להוכיח שעדיין "יש לה את זה" מבחינה מקצועית, היא לא מראה שום סימן לכך. "אני אוהבת את מה שאני עושה, ובשלב הזה בקריירה שלי אני לא מרגישה שאני צריכה להוכיח משהו", היא אומרת. "לכן גם לא עשיתי הרבה קידום מכירות לאלבום החדש. אני לא מרגישה שאני חייבת להופיע בכל תוכנית טלוויזיה. אני רק רוצה להופיע ולעורר השראה באנשים. כשאני עייפה ופתאום אחד מהרקדנים שלי ממלא את מקומי, הוא מעורר בי השראה. אני חושבת שבשביל זה אנחנו כאן, כדי לעורר השראה זה בזה".
היא שותה מכוס המשקה שלה בקשית. "הופעה על במה ממלאת אותי בתחושה של חוסר פחד, בתחושה שאני מסוגלת לכבוש כל יעד. אבל זו כנראה תחושת ביטחון כוזבת". למעשה, יש דברים שכן מפחידים את ספירס. "הרבה דברים. אני לא מוצלחת במיוחד בנסיבות חברתיות", היא אומרת. "ואני מפחדת ממקומות גבוהים. וגם מחיות שאינן החיות שלי. אני מפחדת מכלבים. יש לי כלבים אבל הם קטנטנים. אני מפחדת מכלבים אחרים. בילדותי תקפו אותי שני כלבים". ברור שנחשים לא נכללים בפחד הזה, וכראיה נזכיר את האירוע התרבותי הבלתי נשכח שבמסגרתו התעטפה בנחש פיתון לבן וגדול, כשביצעה את השיר "I'm a Slave 4 U" בטקס פרסי MTV בשנת 2001. ספירס מחייכת כשהיא נזכרת בזה. זה היה לפני שנים, חלום של נערה מתבגרת. בהמשך הדרך מצפה לה המציאות של גיל שלושים ומשהו. "אני מרוצה מהחיים שלי היום", היא אומרת. וזה נשמע כהצהרה, לא כהצטדקות. במשך השנתיים הבאות, העולם כולו יוכל להגיע ללאס וגאס ולראות בעצמו.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם