אורית וולף עם הנוסחה לקלאסית בגובה האוזניים
היא פסנתרנית קלאסית מחוננת וגם אוחזת בכמה תארים אקדמיים במוזיקה, אבל ד"ד אורית וולף עושה הכל כדי להנגיש את המוזיקה הקלאסית לקהל הרחב. בין היתר בשיתוף הפעולה שלה עם המתמטיקאי והפילוסוף ד"ר חיים שפירא
עוד בתרבות: מה באמת גרם לשפרי להתעוור?
איך רומיאו הפלסטיני הגיע לאוסקר?
הלהקה האוסטרלית שהולכת לכבוש את העולם
ולתוך הלו"ז העמוס הזה משתחל בנונשלנטיות מפגש מסקרן, "לילות לבנים" (יום חמישי 23.1, מרכז ענב) של וולף עם ד"ר חיים שפירא, שייוחד לסופרים, פילוסופים ומלחינים רוסיים. הערב ינוע בין יצירותיהם המוזיקליות של צ'ייקובסקי ורחמנינוב ועבודותיהם הספרותיות המכוננות של צ'כוב וטולסטוי.
"היוזמה של סדרת מפגשים עם חיים נולדה לפני ארבע שנים, אבל המפגש הספציפי הזה הוא חדש בסוגו עבורנו", אומרת וולף. "עשינו כבר מפגשים על תשוקה, אהבה, גאונות ושיגעון. החיבור עם חיים מרתק כי הוא גם פילוסוף, מתמטיקאי, סופר ומוזיקאי. לא כזה שמנגן על במות מקצועיות, אבל מנגן נפלא, מנגן משמיעה, מאלתר. בעוד שאני באה מכל התחנות המוזיקליות-אקדמיות האפשריות. הניגוד הזה יוצר משהו מרתק. מה שכבש אותי בהרצאות שלו, מעבר לידע הנפלא, זה ההומור שלו. שנינו מתבדחים יחד על הבמה. יש תכנון אבל גם הרבה אלתור, ואני מאוד אוהבת את השילוב הזה, בין השלד שאתה בונה לבין מה שיוצא בשטח. לאחר שחיים ואני עשינו כמה הופעות, הבנו שזה מצליח".
אבל כעת זה משהו קצת שונה.
"הפעם החלטנו לעשות מופע חדש, שמוקדש למוזיקה רוסית ולסופרים רוסים. גילינו שבמוזיקה רוסית ובספרות רוסית יש את מוטיב היגון, הכאב, האומללות והעצב. ויחד עם זאת גם המון אושר עילאי, שיאים, רגש, עוצמה ותשוקה. עניין אותנו לחקור את הפער הזה. איך ניתן מצד אחד לגרות אותך בתשוקה ויחד עם זאת לאמלל אותך. אנחנו הולכים לדבר על התעלומה הזו. איך אפשר לגרור אותך לשיתוק מרוב תשוקה ורגש ומוזיקה, שזה עשיית אהבה, ויחד עם זה גם לגרום לך לכזה עצב, באותה כפיפה. אנחנו מגלים שמשהו גנטי בתרבות הרוסית מייצר את האפשרות הזו. חיים אומר, אין אהבה אומללה. היכולת לאהוב זו המתנה הגדולה ביותר של האושר. גם אם היא קשה, וגם אם היא נידונה לכיליון או לאכזבה – עדיין אהבת. זה המסר שלנו. שנינו גם ננגן כמובן בערב הזה, חיים מחובר למוזיקה הרוסית וינגן יצירות יפות. ויש גם הפתעה: נארח את הצ'לן שמחה חלד, מהנגנים המדהימים שיש. הוא יעלה איתנו לבמה לפרקים וינגן איתנו רחמנינוב וצ'ייקובסקי".
הצלחת מגיל צעיר ליצור לעצמך בזכות כישרונך רקורד פדגוגי ופרקטי בינלאומי מרשים, שרק הלך והתעצם עם השנים.
"גדלתי במסלול בזה של כישרונות צעירים, נסעתי לחו"ל, ללמוד בבוסטון ובלונדון. עברתי את כל המסלול האקדמי המאוד סיזיפי ואחר כך חזרתי לכאן להרצות באוניברסיטת תל-אביב ותוך כדי עשיתי את הדוקטורט. עד היום יש בי את החלק האקדמי. חלק מזה הוא שאני נוסעת ללונדון ומרצה שם, בחלק אחר אני נותנת מאטסר-קלאסים בכל העולם. עם זאת הרגשתי שלהיות פסנתרן קונצרטים 'קלאסיקן' זה לא לגמרי אני".
הגישה שלך היום, גם ב"חותם אישי", הסדרה שלך במוזיאון תל-אביב, הרבה יותר קלילה, אפילו "עממית" נאמר.
"כן. היום אני די בועטת במסגרות האקדמיות, כי אני מאמינה שמוזיקה צריכה להיות מתוקשרת אחרת. אני מנסה להביא את האמנים הקלאסיים ואת המוזיקה שלהם למקום מאוד נגיש. עם זאת, אני עושה הכל כדי להישאר ברמה הגבוהה ביותר של הביצוע, מה שמצריך ממני לעבוד שמונה שעות ביום, מאוד קשה. מצד אחד אני עובדת על שיתוף אמנים מהדרגה הגבוהה ביותר ברמה הבינלאומית, ועם זאת כן להביא את מה שאפשר בדרך הכי נגישה וחמה שאפשר. בגובה האוזניים, אני קוראת לזה".
את מכוונת לקהל יעד מסוים?
"הכי כיף לי שיושבים שם גם מביני דבר ומוזיקאים וגם אנשים מהיישוב, או כאלה שאוהבים מוזיקה קלאסית אבל אף פעם לא הבינו את המסביב שלה. ואני מנסה להביא להם אותה בדרך חווייתית יותר, מסבירת פנים יותר. וכך גם נולד המפגש עם חיים, כי מה שהכי מרתק אותי אלה החיבורים הבינתחומיים. בסדרה הראשונה שלי הבאתי בין היתר את השחקן ליאור אשכנזי, ובמפגש בינינו דיברנו על החיים כבמה והבמה כחיים. כך שאני אוהבת לשוחח גם עם אנשים שלא מגיעים מתחום המוזיקה ולדבר איתם על הדברים המקבילים בין העולמות האלה".
חיים שפירא ואת גם נוגעים במוזיקה לסרטים, של שניטקה.
"בהחלט. אני יכולה לציין שהרבה יוצרי מוזיקה רוסים כתבו מוזיקה לסרטים כי מזה הם התפרנסו, בהם פרוקופייב, שוסטקוביץ', שניטקה. וזה גם נושא שנחקור אותו במפגש".
וולף, 39, נשואה לרוג'ר, עיתונאי נורווגי, ולשניים שני ילדים, שנהב, בן 5, ויסמין, בת 3 ("הם לא נראים כמוני, חצי פרסייה-חצי גרמניה, אלא נורווגים כמו אבא שלהם") והמשפחה מתגוררת כעת בקיסריה. איך בתוך מסכת הפעילויות המטורפת היא מוצאת זמן לילדים? "לא מוצאת, וזה התסכול הכי גדול של חיי", היא מקטרת. "בעלי כעת בחו"ל כמה ימים, אז אני קמה ברבע ל-6, מארגנת את הסנדוויצ'ים ואת הבגדים לילדים, שמה אותם ב-8 בגן ומתחילה לעבוד. יש לי מעט זמן, עד 15:30, וזה כולל הרצאות, חזרות, אימונים, טלפונים, אימיילים. וב-16:00 אני מפסיקה ואני עם הילדים שלי, ואז אין טלפונים ואין כלום".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם