צרכים מיוחדים למוזיקה
למעלה מ-25 שנה פועלת "מקהלת מורן". לצד פרסים, מדליות והשתתפות בפסטיבלים בינלאומיים, היא משלבת ילדים ונערים בעלי צרכים מיוחדים. מייסדת המקהלה, נעמי פארן: "יש פה שפה אמיתית שבאה מהלב ומהגוף, הילדים האלה שייכים באופן טבעי למוזיקה"
עוד בתרבות: הביטויים החדשים של דנה אינטרנשיונל
כוכבת יומני הערפד מדברת עברית ומפחדת מדם
מתוך בית תרבות קטן, נמוך וצנוע, במושב בית-יצחק, בוקעים צלילים שאי-אפשר להתעלם מהם. אלו הם צלילי ההרכבים השונים של מקהלת "מורן", הפועלת בהשראת המוטו "מי ששר - מאושר", וכמו שכתב הנס כריסטיאן אנדרסן: "במקום שבו המילים נכשלות, המוזיקה מדברת".
מאז שנת 1986 פועלת בישראל "מקהלת מורן" - מקהלה המחולקת לארבעה הרכבים לפי ארבע קבוצות גיל - מקטנטנים בגיל 5 ועד אנסמבל של גילאי 18 ומעלה. מדובר במקהלות המגיעות להישגים מוזיקליים וחינוכיים יוצאי דופן, קוטפות מדליות זהב, משתתפות בפסטיבלים בינלאומיים ומופיעות עם התזמורות המובילות בארץ ובעולם. רק לפני זמן קצר התבשרה המייסדת, נעמי פארן, על כך שהמקהלה נבחרה לייצג את ישראל בשני פסטיבלים בינלאומיים: הפסטיבל למקהלות אירופיות מצטיינות בבאזל והסימפוזיון הבינלאומי למנצחים ומקהלות בסיאול, קוריאה.
פארן (61) היא יזמית חברתית. מאז שהקימה את המקהלה היא לא עוצרת. אחרי שנים שבהן לימדה מוזיקה במסגרות חינוכיות והוציאה תחת שרביט המנצחים שלה אמנים כמו אביב גפן, דלית כהנא והמנצח ישי שטקלר, הבינה כי המוזיקה היא הדרך המאפשרת לאנשים להיפתח ולתקשר עם העולם. היא זנחה את קריירת ההוראה בבית הספר והקימה את מה שלימים יהפוך למפעל חייה וישפיע על חייהם של אלפי ילדים ובני נוער, ביניהם ילדים ובני נוער בסיכון, נוער עם צרכים מיוחדים, ילדים חולי סרטן ועוד.
אין כאן שילוב מאולץ. זוהי רקמה אנושית אחת חיה. כולם יחד שרים שירים שנוגעים בעולמם הפנימי. ברפרטואר אפשר למצוא את "אני גיטרה", " משהו חדש מתחיל", " כולנו זקוקים לחסד", "טוליק", "כל יום קורה לי נס קטן" ועוד.
אחד הילדים במקהלה הוא תומר זימן (12.5), בנם הבכור של יעל ויואב. בגיל שנה וחצי קראה הגננת להוריו של תומר ואמרה להם: "יש בעיות". זו הייתה ראשיתה של דרך מפותלת שכללה אבחונים ובדיקות, עד לקבלת האבחנה הרשמית: תומר הוא בעל תסמונת PDD. תומר הוא אוטיסט.
"הוא לא אוטיסט קל או על הגבול ולא בעל תסמינים אוטיסטיים, הוא אוטיסט אמיתי", מבהירה אמו יעל. "זה אומר שהיה קשה מאוד לתקשר איתו או לקבל ממנו תגובות. הוא בכה מאוד והתקשה מאוד להשתלב. ניסינו כל טיפול אפשרי. במהלך השנים הוא התפתח אבל לאט, דיבר אבל מעט. הוא לא גילה עניין בסובבים אותו. אבל בכל מקום שהוא הגיע אליו אמרו שהוא מקסים. הוא חכם, טוב לב ושובה לב, ותמיד הצליחו להתאהב בו. זה לא היה קל, כי הוא לא שיתף במחשבות וברגשות שלו.
"בגיל 8 חל שינוי גדול שהתבטא בתפקוד טוב יותר בכל המובנים", ממשיכה יעל. "כאילו שנים של השקעה נתנו פרי בבת אחת. הוא רכש את הקריאה, יכולת התקשורת שלו השתפרה, הייתה ירידה תלולה מאוד באלימות והרבה יותר שיתוף פעולה ושיח מופשט וגם מורכב יותר. דברים שלא חשבנו שנזכה לראות אי-פעם".
על רקע השינוי הגדול הזה שהתחיל בגיל 8, בסוף כיתה ב', הבחינו הוריו בחיבתו העמוקה לצלילים. שידוך שערכה רכזת המוזיקה בבית ספרו עם מנצחת המקהלה הצעירה במורן נראה להוריו כמו הימור משתלם. הם צדקו. שלושה חודשים לאחר החזרה הראשונה, שאליה הגיע עם מלווה צמודה, הוא היה על הבמה. מאז, הוא חלק בלתי נפרד מהמקהלה.
"מרגישים ורואים שהוא שונה ואנחנו לא מסתירים את זה", אומרת אמו. "בהתאם להסברים שלנו התייחסו אליו בהמון כבוד: לא בצורה מתנשאת או פטרונית אלא כאל שונה אך שווה. נוצרה תקשורת מאוד עדינה ומורכבת, מאוד לא נראית לעיני המתבונן הרגיל. נדיר שיראו אותו מצטופף מאחורי הקלעים עם ילדים אחרים".
תומר מצליח לבטא, בדרכו שלו, את החוויה החיובית של ההשתתפות במקהלה. "שאלנו אותו לאחרונה מה זה עושה לך, לשיר במורן", מספרת אמו. "הוא ענה: השראה. מאיפה באה המילה הזאת? אנחנו כהורים לא מנסים להראות כמה הילד שלהם בסדר. לא אמרנו לו את זה. ואז שאלנו אותו מה עוד, והוא ענה: ביטחון. חשבנו שהוא יגיד כיף. השעתיים וחצי האלה שבהן הם עובדים קשה מאוד הן שעתיים של אמנות ומוזיקה. זו קבוצה של המון בנים ובנות רגילים, והוא חלק מזה, בתוך המגבלות שלו. הגאווה שלו לעמוד על הבמה ולהיות חלק מזה היא דבר בלתי נתפס. שום דבר מזה לא מובן מאליו".
עדי ישראל בת ה-22 היא הקטנה מבין ארבעה אחים, בת ללורי ולאילן, אמריקנית ואנגלי במקור. בעוד שלושה שבועות תעבור עדי לגור בבית משותף עם חברים חדשים, גם הם בעלי צרכים מיוחדים, במסגרת תוכנית שבה מכינים אותם לעצמאות.
"עדי הייתה ילדה טובה למופת. חמודה ומצחיקה, עדינה ועם הרבה ביטחון עצמי. היא מאוד אוהבת את עצמה. היא משהו מיוחד", מספרת לורי ישראל על בתה. כשהייתה בת עשרה חודשים החלו הוריה בסדרת בדיקות והתייעצויות עם רופאים. "עד היום אין דיאגנוזה ברורה. אין לה תסמונת דאון או משהו. פשוט לא יודעים", היא אומרת. האבחנה היחידה שנותרה בידי ההורים הייתה כי לעדי יש פיגור קל. עם זאת, מדגישה אמה, "היא מאוד בריאה, אין לה מחלות או בעיות בריאותיות ופיזיות".
לעדי יש חיים מלאים: מגיל צעיר התחילה לשחות בברכה והיום היא שוחה עם קבוצה מיוחדת בבית איזי שפירא. היא פורטת על פסנתר מגיל תשע ומשחקת באולינג. אל מקהלת מורן הגיעה לפני חמש שנים והיא עדיין פעילה בה עד כמה שאפשר. גם אחרי שסיימה את לימודיה בבית הספר ביקשה להמשיך עם המקהלה.
"היא נוסעת באוטובוסים לבלות עם חברים. ברוב הדברים היא עצמאית כמו ילד בן 14-15. יש לה קצת בעיות עם ארגון הזמן והבנת הקונספט של כסף ואיך להשתמש בו, אבל היא גם מודעת למגבלות ולחולשות שלה ומוכנה להתייעץ ולקבל עזרה במקומות שהיא צריכה", מסבירה לורי. כשעדי נשאלת מה היא מרגישה כשהיא עומדת על הבמה, היא משיבה בחיוך: "תחושת גאווה גדולה ושמחה. אני גאה להיות חלק ממקהלת מורן כי זה לא מובן מאליו שמישהי עם צרכים מיוחדים משתתפת במקהלה רגילה. אני שמחה שאני חלק מזה. החלום שלי הוא להמשיך לשיר ולצמוח עם השירה. אני מקווה שאצליח בכל תחום שהוא".
אם יש משהו שמוציא את נעמי פארן משלוות הנפש, הוא העובדה שכאשר מדברים על שילוב אוכלוסיות עם צרכים מיוחדים מתכוונים בעצם לבידוד. "הקטע החברתי בארץ הוא שאתה למעשה מבודד את הקבוצות המיוחדות. יש להם בתי ספר מיוחדים וקבוצות מיוחדות. החברה למעשה לוקחת אותם ונותנת להם מענה במסגרות מיוחדות. הרי אפשר אחרת. תומר מתקשר חלקית. מצד אחד יש בו גאונות, מצד שני הוא יכול להיעלם ברגע, בורח וחוזר. בשורות המקהלה הוא מתפקד עשר. ברגע שהוא עולה על במה ואנחנו עושים את החזרה האינטנסיבית, אני רואה שהוא אוסף את עצמו ומצליח להיות מרוכז לאורך כל השירה, והוא שר נהדר, במסגרת 'צעירי מורן', הרכב של ילדים בני 12-7 המשלב ילדים בעלי צרכים מיוחדים. אנחנו לא מתייחסים אליו כיוצא דופן. הוא חלק מהמקהלה.
"במקהלה יש יעד משותף: באים לשיר, לשיר ביחד ולכוון להרמוניה קולית, לשמחה ביחד ולתנועה ביחד, כדי להגיע לקולות הנכונים. נפתחת פה שפה טבעית, אמיתית, שבאה מהלב ומהגוף. לא צריך להשתמש בשום דבר חיצוני, והילדים האלה - זה מדהים כמה שהם שייכים באופן טבעי למוזיקה".
על עדי ישראל מספרת פארן: "עדי עשתה קפיצת מדרגה מאוד מיוחדת מבחינת יכולת הדיוק שלה בשירה. בעבר היא מאוד זייפה והיום היא שרה מדויק. בעיניי זה כלי מדהים, ואני רואה בזה סוג של התכווננות להקשבה אחרת והפעלה מנטלית מאוד עמוקה. גם היכולת לזכור את כל מה שהיא שרה הלכה והתגבשה עם הזמן. ברגע שהיא עומדת עם בת הזוג שלה להרכב, יש לה מקור לחיקוי ולהתחברות. זה כמו תדר שהן מתחברות בו ושרות אחת לשנייה".
פה אין כוכבים בן-לילה, שכן מדובר בעבודה ארוכה ומתמשכת. צליל על צליל, תיבה אחר תיבה. "מי שנכבש על ידי שירת המקהלה - נכבש. אנחנו יכולים לפתח אצל הילדים עולם שלם של שירה שהם יכולים להשתמש בו איך שהם רוצים - גם במוזיקה קלה וגם בקלאסיקה", אומרת פארן. "מי שרוצה ללכת לכוכב נולד הולך, אבל היחד הוא לא של אינסטנט. יש משהו שבנוי על תהליך".
איך עורכים אודישן?
"לא עושים. הילדים האלה מתחברים למקהלת מורן כדי לשיר ביחד בין פעם לפעמיים בחודש, כאשר אנחנו יוצרים רפרטואר משותף ואפילו מופיעים איתו. השירה מאפשרת ויוצרת קשר בלתי אמצעי בין הילדים, פותחת לבבות ומחברת ביניהם".
ערב הגאלה השנתי - "קולות מחברים-שירים ואנשים" יערך היום (א') במוזיאון תל אביב, אולם רקאנטי. ההכנסות תרומה להמשך פעילות המקהלות.
כרטיסים ניתן לרכוש אותם באתר האינטרנט: www.tixwise.co.il/mikol-halev-2014
או בטלפון: 054-2455925
עוד בתרבות: מצב האומה ניצחה את ארץ נהדרת
השמאלני ההגון חוזר לחיים
על המוטיבציה ליצור תחת הכיבוש
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם