מוזיקאי מדופלם: איגי דיין עובר לפרונט
המתופף של משינה מגלה זיקה מפתיעה לזהר ארגוב. איגי דיין עובר לעמדת הסולן ומסביר למה לקח לו עשרים שנה להוציא אלבום סולו שני
עוד בתרבות: מצב האומה ניצחה את ארץ נהדרת
תסריטאים בישראל עובדים בעילום שם
"בסך הכל אני חבר בלהקה שהצליחה בגדול כבר בשנים הראשונות לקיומה, ובמקביל יש לי את המוזיקה של עצמי, עם הרעיונות שלי, ויותר מכך, כמוזיקאי אינדיבידואל שכותב מילים ומנגינות כבר הרבה מאוד שנים", מסביר דיין. "לאורך כל הדרך אני מנסה למצוא את הערוץ ואת הרגע שהדבר הזה יכול לזכות בקיום משל עצמו, בלי קשר למה שקורה עם הלהקה. וזה מתממש באסופה של פרטים שלפעמים על הנייר נראים הזויים".
אמרת שהרגשת שהשירים שאתה כותב פחות מתאימים ל"משינה" ויותר למגירה הפרטית שלך.
"בשנים הראשונות לקיומה של 'משינה' התגבשו הקודים ומערך הכוחות בצורה כזאת שברור אילו דברים הכי נכונים ללהקה, ובתוך הסדר הזה שבנינו, של השירים שנחשבים כנכונים ללהקה, שמגיעים מיובל (בנאי) או משלומי (ברכה), הפסקתי להביא את השירים שלי וניסיתי להתמקד בלהיות כוח העזר הכי טוב שאני יכול בשביל השירים שהם מביאים, לתת מהכישרון שלי כדי לקחת את זה למקום הטוב ביותר האפשרי. התמקמתי במקום הזה על המגרש משום שחשבתי שזה מה שהלהקה הייתה צריכה ממני. היא לא הייתה צריכה בן אדם שלישי שיביא חומרים משלו. שני כותבים זה הרבה בלהקה".
להשלמת המטמורפוזה כיוצר עצמאי גם עברת מעמדת התופים לגיטרה.
"זה הכלי שעליו אני כותב את המוזיקה. בהתחלת ההופעות עם 'הצללים', היה עוד גיטריסט חשמלי ואני לא ניגנתי, אבל איכשהו הדברים התגלגלו כך שהיום זה הכלי שאני מנגן עליו עם הלהקה (ההופעה הקרובה ב-25.1 בפאפאיתו בר, תל-אביב) ותכלס זה ממלא ומאתגר אותי ואפילו מציב בפניי משימה שסוחטת ממני דברים ולא נותנת לי להירדם".
ב"הפרח בגנך", הסינגל החדש של איגי דיין, 48, מתוך "פשוט מסובך", אלבומו האישי החדש עם להקתו "הצללים" שייצא לקראת פסח, הוא מתכתב בחינניות עם זהר ארגוב.
מפתיע לגלות אצלך זיקה ל"מלך".
"זו זיקה שגיליתי אותה למרות שזה גם הדבר האחרון שהייתי חושב על עצמי. המוזיקה הים-תיכונית, כמו שאנחנו קוראים לה היום, זה לא היה דבר שהקשבתי לו כל כך בילדותי, ובכלל לא כל כך גדלתי על מוזיקה בעברית. אבל אני מגלה שבאופן מסוים הסיפור של הבן אדם הזה, זהר ארגוב, והדמות שלו, דומה באיזשהו מקום לסיפורי הרוק'נ'רול הגדולים מהעולם. וזה דווקא קרה פה בארץ עם הנציג הזה של המוזיקה המסוימת הזו. והקול שלו, החד פעמי, שנספג בך עם הנוכחות שלו - זה דבר שעשה עליי את העבודה".
אז בכלל לא גדלת על זהר ושיריו.
"הייתי מחובר יותר לדברים שהגיעו מהניכר. הקשבתי למוזיקה שבאה מאנגליה. בימים ההם היה פער נורא גדול. מצד אחד היית שומע משם 'דיפ פרפל' ו'לד זפלין', ובארץ - אני לא רוצה להגיד מי, כי כולם אנשים טובים שנתנו פה את המנה שלהם ותרמו לאבולוציה של הדבר הזה שקוראים לו מוזיקה ישראלית - אבל היה המון מרחק ממה שקרה בחו"ל. ואני אמרתי שאני רוצה להיות כמו ההם באנגליה ולנגן רוק אמיתי. זה הדבר שמשך אותי וגרם לי לרצות לנגן".
"יש בי גם, וזה משהו שגיליתי מאוחר יחסית, איזשהו נים שמחובר לשורש הערבי, למאוואלים, למקומות ולצבעים של המוזיקה הערבית. אני מניח שזה הרבה בגלל שהמוצא שלי הוא מעדות המזרח, כמו שאנחנו קוראים לזה. איכשהו ינקתי את זה בבית. מספיק אולי שאימא הייתה מזמזמת בשקט אום כולת'ום בזמן שטיפת הכלים, במחשבה שאף אחד לא שומע, ואתה כילד נהיה לך מין משיכה לצבע של הניגון הזה שקורה לו שם, ואם היה לך נעים בתור ילד לשמוע את זה, אתה עשוי למצוא את עצמך בתור מבוגר נמשך לזה ולא יודע למה".
עוד בתרבות: נערת הרוק עולה על הגל
כוכבת יומני הערפד מפחדת מדם ומדברת עברית
משטרת ישראל בהפגנת שוביניזם, חרמניזם ורשלניזם
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם