הזירה הלשונית: על יאיר נתניהו והשיקסע
את נתניהו הצעיר כבר דנו קבל עם ותקשורת על השיקסע שלו, אבל הזירה הלשונית טוענת כי השיקסע העובדת בבית הרב יכולה גם היא לפסוק הלכה. וגם: למה עדיף שיהרוג אותך גוי טוב ועל אובדן הערכים של נפתלי בנט
הביצה געשה לשמע הידיעה על החברה הנורווגית של יאיר נתניהו. הדוד חגי בן ארצי הודיע שלא יתן למבצע הפשע נגד העם היהודי להתקרב לקבר סבא שלו, ודרעי קבע בבטחון שביבי ושרה סובלים מכאב לב גדול. גם עיתונות העולם התעניינה, ואף שלפה מן המילון מילה שהשימוש בה איננו רב: shiksa. פירושה על פי מילון וובסטר "נערה או אשה שאינה יהודייה", וגם "נערה או אשה שהתנהגותה דומה להתנהגות הגויים". מקור המילה ביידיש כמובן, והיא הנקבה של השייגעץ, שעל פי אותו מילון הוא "נער או מבוגר שאינו יהודי", או "שהתנהגותו דומה להתנהגות גוי".
עוד בתרבות: עידן רייכל לא צריך את פרס עידוד היצירה
צפו בביבר חוזר לתחנת המשטרה
מקור שתי המילים ביידיש, אבל הן התגלגלו ליידיש מן המילה העברית התנ"כית שקץ, שפירושו דבר מאוס ומתועב, פגר או נבלה, ומה שאסור בכל איסור לאכול. מן השקץ נוצר בתנ"ך הפועל "לשקץ" שפירושו למאוס או לתעב משהו, ומכאן גם השיקוצים ושם התואר "משוקץ". מכאן שהגוי בעיני היהודים הוא עניין מתועב מהדרגה הגבוהה ביותר. במילה שייגעץ התרככה הק' לג', אבל בצורת הרבים היא חוזרת: שְקוֹצִים. ועם זאת, היידיש ריככה את משמעות המילים. שייגעץ הפך כינוי לנער שובב, פרחח שאפשר לסלוח לו. השיקסע היא כבר בפולקלור היהודי מושא לפנטזיות מיניות, כמו בסיפורו של בשביס זינגר "העבד" שלא לדבר על "מארינקא מ"מאחורי הגדר" של ביאליק שעליה נכתב: "עומדת היא ריבה זו, אדמונית ובעלת-איברים באמצע החצר, כפופה, למשל, על-גבי הכביסה, לִבּהּ מגולה טפח ועוד, וידיה החשׂוּפוֹת טבולות עד חֶצְיָן בִקְצָפָה לבנה של מי בורית צפה בערֵבה... אז תדבק פתאֹם עינו אל הסדק, תדבק ולא תמוש עוד".
חוכמת הפתגם היידי מציגה את השיקסע באור שיפתיע את החברים דרעי ובן ארצי. ספר הפתגמים של יוסף גורי מספר לנו כי "דער גוי איז טרייף, אבער די שיקסע איז כושר": הגוי הוא טָרֵף, אבל השיקסע – כשרה. פתגם אחר קובע ש"השיקסע העובדת בבית הרב יכולה גם היא לפסוק הלכה".
שכל של גוי
עם זאת, הפתגמים והניבים היהודיים אינם משאירים מקום לספק: הגוי באשר הוא הוא נבל, רמאי וטיפש. יהודי עירק ותימן קובעים ש"אל תאמין בגוי אפילו בקבר",
בגויים יש בכל זאת תועלת, שלא לדבר על "גוי של שבת". ביידיש אומרים, בעקבות הפתגם על השיקסע: "הגוי טָרֵף, אבל המטבע שלו כשר", וכשמקללים יהודי במוות צפוי ובבשורות רעות אומרים: "שיהרוג אותך גוי טוב" (כדי שיהודי לא יצטרך לעשות את זה), או פשוט "שתקבל בשורה רעה מפי גוי". ובכלל, קובעת חוכמת הגלות: "לחיות צריך בין הגויים, למות – בין יהודים". אנחנו כבר לא בגולה, אם כי כששומעים את קולות הזעזוע של שומרי החומות לנוכח רומן תמים של עלם עברי שהיה או לא היה, נדמה שעדיין נשארנו שם.
נפתלי והאובדן הערכי
נפתלי בנט האשים את נתניהו במה שקרא "אובדן עשתונות ערכי". שם התואר הזה, ערכי, מופיע על פי מילון אבן שושן בספרות ימי הביניים במשמעות "בעל ערך מסוים", אבל לא במשמעות החדשה. במילון רב מילים מסתפקים בהגדרה "שקשור לערך או ערכים ומשקף אותם". בשימוש הישראלי הוא נכנס ללקסיקון בשנות השישים. ב-1966 התלונן ראש עיריית חיפה אבא חושי על "היעדר חינוך ערכי בבתי הספר", ובתוכניות משרד החינוך בשנות השבעים מופיע הסעיף "חינוך ערכי" כאחד מיעדי המשרד. יגאל אלון, שר החינוך, הבהיר שמדובר ב"חינוך ערכי-הומניסטי". בשיח היום המילה משמשת בעיקר ברטוריקה של הכיפות הסרוגות, אך תנועת המחנות העולים הקימה בשנות התשעים את נעל"ה: "נוער ערכי לחינוך והגשמה". מסקנה: ערכי זה טוב, אבל כדאי תמיד לשאול באילו ערכים מדובר, ולא לשכוח שגם למי שאינו מסכים אתך יש ערכים.
מזל טוב לרות אלמגור
רות אלמגור-רמון, יועצת התקשורת של קול ישראל, זכתה בפרס ראש הממשלה ללשון העברית, שיוענק לה בפתיחת כינוס לשון ראשון 7 בעוד שבועיים. הרבה ברכות, וכמו לפני שנה כשזכה בפרס הסופר חיים באר, גם היא ראויה לו בהחלט. הצומת שרות פועלת בו חשוב מאוד במגרש הפתוח של השפה העברית. הרדיו היא סוכן שפה מרכזי. הוא אמור לדבר בלשון בני אדם, ומצד שני לשמור ולהטמיע תקינות לשונית ושפה רהוטה. מדובר בחבל דק, ואפשר ליפול בו אל תיקוני יתר פלצניים מחד, ואל שפה רשלנית מאידך. היו לי ויכוחים עם רות בכמה עניינים נקודתיים, אבל אלה מעידים על מורכבות התפקיד. רות עומדת במורכבות הזו בכבוד, וזאת גם בזכות מזג ידידותי במיוחד. מזל טוב!
למרק את המרק
יוש בן מאיר שואל: האם יש קשר בין השם "מרק" למזון הנוזלי [פחות או יותר] שאנו אוכלים, לבין הפועל לְמָרֶק?
החוקרים לא מצאו קשר. הפועל מֵרֵק במשמעות ניקה, צחצח וכדומה מופיע בשפות שמיות רבות באותה משמעות. המאכל מָרָק, המופיע שלוש פעמים במקרא, קשור רק למילה ערבית במשמעות דומה. מפגש מודרני בין השניים נמצא בצירוף "מרק צח", והוא מזכיר גם את המאכל הצרפתי פירֶה, שפירושו "המזוקק".
עוד בתרבות: אחינועם ניני מסרבת לקבל פרס אקום בגלל אריאל זילבר
אייל גולן חייב לעצור באדום
גדי אלטמן מוכן לעונת ריאליטי שנייה
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם