מי סופר? עם אורלי קראוס ויינר
היחס המחפיר והמקומם לאתיופים שגילתה כשהייתה דיילת הצית את ההשראה לספרה החדש של אורלי קראוס ויינר, בו רופאת ילדים ורופא אתיופי מתאהבים במציאות בלתי אפשרית
עלילת הספר בקצרה: נעמה מילר, רופאת ילדים בת 29 נסחפת לרומן סוער עם רופא אתיופי. ככל שסיפור האהבה בין השניים מתפתח, מגלה נעמה שמישהו מאיים על אחיה ושהיא עצמה מעורבת בפרשת רצח. סיפור על מציאות בלתי אפשרית, על אהבה ועל יחסי הורים וילדים.
"הרעיון שעליו מבוססת העלילה בספר החדש שלי החל להתפתח אצלי שנים רבות לפני שהעליתי על דעתי שפעם אהיה סופרת", מספרת קראוס ויינר. "הייתי דיילת אוויר באל על בשנות השמונים המאוחרות שבמהלכן הועלו האתיופים ארצה. בטיסות הללו גיליתי לתדהמתי שהם זוכים ליחס מחפיר ומקומם, כמו למשל ברומא, שם השאירו אותם 24 שעות מחוץ לטרמינל והניחו להם לישון בחוץ על האדמה. מאוחר יותר, לנוכח ההתייחסות הגזענית ששמעתי שהם ממשיכים לחוות מצד רשויות שונות בארץ וגם מצד אנשים פרטיים, כבר התגבש אצלי הרעיון לכלל כתיבת רומן שסיפור המסגרת שלו הוא סיפור אהבתם של רופא אתיופי ורופאה צברית, אשר הוריה, לכאורה נאורים, מחפשים מתחת לאדמה תירוצים כדי להתנגד לקשר".
עוד בתרבות: על יאיר נתניהו והנקבה של השייגעץ
אסתר המלכה מסביב לעולם
מהו הספר האהוב עלייך?
"'מילכוד 22' של ג'וזף הלר. ספר גאוני שמציג בצורה מצחיקה וחכמה את כל האיוולת והטמטום בעולם, לא רק של המלחמות המיותרות אלא גם של כלכלת השוק החופשי המהוללת. למרות שזהו ספר סאטירי הוא מצליח להיות גם אנושי וקשה שלא להזדהות עם הדמויות בו ובראשן יוסאריאן האנטי גיבור הכי מקסים ומצחיק בספרות, המנסה נואשות לשרוד בעולם שהשתגע".
איזה קטע מספר את מצטערת שלא את כתבת?
"הוויכוח של יוסריאן עם קלווינג'ר ב'מילכוד 22', עמ' 16 למטה, בו מנסה קלווינג'ר לשכנע את יוסאריאן שהוא לא צריך לקחת באופן אישי את העובדה שכולם מנסים להרוג אותו. קטע הזוי, אבסורדי ומצחיק בטירוף.
"הם מנסים להרוג אותי", אמר לו יוסאריאן בשלווה.
"איש אינו מנסה להרוג אותך", קרא קלווינג'ר.
"אז למה הם יורים בי?" שאל יוסאריאן.
"הם יורים בכולם", ענה קלווינג'ר, "הם מנסים להרוג את כולם".
"ומה זה משנה?".
איזה ספר מונח כרגע ליד המיטה שלך?
"מדוע האהבה כואבת" של אווה אילוז. ספר עיון מרתק שבו מנסה אילוז, פרופסורית לסוציולוגיה, להסביר בכלים סוציולוגים ופסיכולוגיים מדוע מערכות היחסים בין נשים וגברים הפכו בעידן המודרני המאופיין בחופש ואינדבידואליזם, לקשות, מסובכות וכואבות יותר מאשר במאה התשע עשרה למשל".
איזה ספר נהנית לקרוא ומעולם לא העזת להודות בכך?
"בדרך כלל אין לי בעיה לומר שנהניתי מספר וממש לא מעניין אותי מה אחרים חושבים עליו. הספרים היחידים שקראתי בסתר בילדות, היו החוברות רומנים
איזה ספר לא קראת ומעולם לא העזת להודות בכך?
"התשובה היא אותה התשובה כמו לשאלה הקודמת. אין לי בעיה להודות שלא הצלחתי לקרוא ספר מסוים. בניגוד למבקרים, אני ממש לא חושבת שככל שספר יותר קשה לקריאה, כך הוא גם יותר איכותי. אם הוא לא מצליח לעניין או לרתק אותי בשלושים העמודים הראשונים, אני מרימה ידיים בלי שום נקיפות מצפון".
איזה ספר ילדים הכי נצרב בך?
"'אורה הכפולה' של אריך קסטנר. ספר מקסים, חכם, משעשע ונוגע ללב".
עם איזו דמות בדיונית היית מתחלפת ל-24 שעות? ולשנה?
"עם דאגני טאגרט מ'מרד הנפילים' של איין ראנד - אשה חזקה, נבונה, מרתקת ויוצאת דופן הנחושה להמשיך להחזיק בחיים את מערכת מסילות הרכבת הגדולה ביותר בארה"ב אותה ירשה מאביה, בעולם מתפורר כתוצאה מאלטרואיזם קיצוני. למרות שאני סוציאל דמוקרטית בתפיסת עולמי, עדיין יש בי הרבה כבוד גדול לגאונים שיוצרים כלים העוזרים להצעיד את העולם קדימה וגם למוכשרים העובדים קשה כדי לתחזק אותם. הייתי מתחלפת איתה ל-24 שעות כדי להבין במקומה שהיא צריכה להצטרף לנפילים השובתים בעמק הנעלם של ג'ון גאלט. וכשהייתי מבינה את זה ופורשת לשם בעצמי, הייתי שמחה להישאר שם שנה עם כל שאר ענקי הרוח החיים שם בפשטות ובצניעות ומיצרים רק מה שהם צריכים באמת".
מי האדם שהכי השפיע על הרגלי הקריאה שלך?
"יש שניים כאלה: ההורים שלי שלימדו אותי בגיל ארבע".
מהו המקום הכי מוזר שקראת בו?
"על ההליכון בחדר הכושר".
פיסת הסטייק שלעסתי נתקעה בגרוני. השתעלתי וכמעט נחנקתי, עד שילי התייצב מאחורי ותופף בידו על גבי.
"קחי קצת מים", הוא הושיט לי כוס של הנוזל המחיה.
"תודה", מלמלתי לאחר שהצלחתי להשיב לעצמי את הנשימה הסדירה וילי שוב התיישב מולי. "אני מתנצלת על החטטנות שלי", המשכתי. "לא היה לי מושג שזה הסיפור...".
"זה בסדר, אל תרגישי לא נוח". הוא ניסה לחייך, אבל מעיניו נשקף מבט נוגה. "הסיפור הזה היה צריך לעלות מתישהו באחת השיחות בינינו. וגם אם זה היה קורה עוד חודש, לא היה לי קל לדבר על זה".
"אני מבינה", עניתי בקול מדוד, ובכל כוחי השתדלתי שלא להפגין את האושר שחשתי: הוא מעוניין שנמשיך לשוחח גם בעוד חודש.
"לא קורה לי הרבה שמישהי מוצאת חן בעיני ממבט ראשון", הוא המשיך לדבר באותה ארשת פנים רצינית ומהורהרת, "אבל בך יש משהו שקשה לי לעמוד בפניו. לכן החלטתי לפתוח את כל הקלפים, למרות שאין לי מושג מה זה יגרום לך. אני מקווה שלא תחליטי לברוח אחרי שתשמעי את כל הסיפור, אבל אני אסתכן ואספר לך אותו עכשיו".
"נראה לך שאני יכולה לברוח, אחרי כל היין ששתיתי?", ניסיתי להתלוצץ כדי לשחרר את המתח.
ילי אפילו לא חייך כדי לאשר ששמע מה אמרתי. הוא הרכין את ראשו אלי ואמר, "את בטח שואלת את עצמך למה הייתי צריך לפנות לאחיך כדי שימצא את הרוצח במקום לסמוך על המשטרה, נכון?".
"אהה", הפטרתי בפיזור נפש, למרות שהשאלה הזאת לא העסיקה אותי בכלל. ביני לבין עצמי כבר סיכמתי שאם זאת דרכה המעוותת של ההשגחה העליונה להפגיש ביני ובין ילי, מי אני שאתווכח? ממילא המפגש בינינו נראה לי כהכרח קוסמי, למרות שמעולם לא האמנתי בתיאוריות רוחניות דטרמיניסטיות.
"אז זהו, שהסיבה העיקרית שבגללה אני לא סומך על המשטרה היא שהנאשם המרכזי ברצח הוא אבא שלי", אמר ילי, נסער.
למשמע דבריו האחרונים נעתקו המילים מפי. בהיתי בו בתדהמה, והוא המשיך לדבר. "ואת בטח יודעת מה הבעיה עם המשטרה במקרים האלה: היא ננעלת על החשוד שהכי קל להיטפל אליו ולא טורחת לחפש את האמת, שאולי נמצאת מחוץ לטווח האור של הפנס. את מבינה למה אני מתכוון?".
"כן, ברור שאני מבינה", מיהרתי להנהן במרץ. "ואני מקווה שחוץ מלפנות לאחי, שכרת לאבא שלך גם עורך דין טוב".
"שכרתי לו עורכת דין מליגת האלופות", אמר בלהט. "רחלי, הגרושה שלי. היא הצליחה קודם כול לשחרר אותו בערבות שלא הייתה בשמים, אבל מצפה לנו משפט לא פשוט ואני חייב למצוא את הרוצח לפני שהוא יסתיים. תביני, אין מצב שאבא שלי רצח את אימא שלי. גם אם הוא היה מודה בזה לא הייתי מאמין. וכמובן שהוא מכחיש. אין לך מושג איך הוא אהב אותה, הוא העריץ את האדמה שהיא דרכה עליה. נכון שבתקופה האחרונה לפני מותה הם רבו המון והיה להם מאוד קשה, אבל הוא קיבל אחריות על המצב ועזב את הבית, עבר לגור אצלי והתחיל טיפול פסיכולוגי. ולא היה לו פשוט ללכת לטיפול, כי הוא שוטר, והוא ידע שבמשטרה יסתכלו בעין עקומה על קולגה שהולך לטיפול. בכל מקרה, ביום שאמי נרצחה הוא היה בדרך לפגישה עם הפסיכולוג ופתאום הרגיש שהוא כבר לא כועס עליה אלא רק מתגעגע, ומרוב שמחה הוא החליט ללכת אליה במקום לפסיכולוג ולהפתיע אותה. לצערנו, כשהוא הגיע, היא כבר לא הייתה בחיים".
עוד בתרבות: אחינועם ניני מסרבת לקבל פרס בגלל אריאל זילבר
אייל גולן חייב לעצור באדום
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם