הזירה הלשונית: התנצלות ערמומית
בנט, יעלון ליברמן וסטרוק הדגימו החודש שיטות התנצלות יצירתיות למזעור נזקים. וגם: היחס הסקסיסטי של היידיש לנשים והפרימוס של שולמית אלוני ובני הזוג פרס
עוד בתרבות:
יורם קניוק לפני מותו: אני מרוויח שקל אחד לספר
שלמה בר מתחבר לצעירים
התשוקה להכתרת מחבלים יהודיים
אף אחד לא רוצה להתנצל. התנצלות היא טקס משפיל, בעיקר אם הוא נעשה לעיני הציבור כולו. מטרת הטקס היא להחזיר איזון שהופר בין שני צדדים על כנו, והוא מזכיר בקווים רבים את טקס בקשת הסליחה. המתנצלים בעם נוטים לכן להשתמש בשיטות התנצלות שישאירו את גאוותם הפצועה בחיים, או לפחות למזער נזקים. ולהלן שיטות המזעור המקובלות, למתנצלים של מחר:
שיטת ההכחשה
אני מתנצל, אבל בכלל לא אמרתי מה שאמרתי. מתאים להתבטאויות בשיחה פרטית שנחשפו לציבור על ידי עיתונאים. לזכות יעלון ייאמר שלא השתמש בטכניקה הזו.
שיטת ההעצמה
אני מתנצל, אבל מה שאמרתי נכון. המתנצל מנצל את ההתנצלות ומחזק את המסר המקורי. בנט: "אבות אבותינו וצאצאי צאצאינו לא יסלחו למנהיג ישראלי אשר ימסור את ארצנו ויחלק את בירתנו".
שיטת הטיהור העצמי
אמרתי מה שאמרתי, אבל לא התכוונתי למה שאמרתי. דוברי בוגי יעלון: "שר הביטחון לא התכוון לפגוע במזכיר המדינה". אורית סטרוק: "אני מכירה ומוקירה את פועלו של שרון למען עם ישראל".
שיטת תפוס את התקשורת
בנוסח הידוע "דברי הוצאו מהקשרם". סטרוק: "לצערי, דברי הובנו באופן לא נכון".
שיטת הסטת האש
בנט: "ישנם גורמים שמנסים להפוך דיון מהותי על עתיד ארצנו ועל ביטחוננו למתקפה אישית שלא הייתה".
שיטת התנאי
בנט ויעלון: "אם מישהו נפגע אני מתנצל". שיטה מקובלת במיוחד, לא בטוח שמישהו בכלל נפגע, ואם הוא נפגע, מיהו בכלל?
שיטת הצער
המתנצל צובר נקודות בכך שהוא מציג את עצמו כאדם רגיש, הסובל לא פחות ממי שבו פגע. המתנצל אינו משתמש במילה המשפילה 'מתנצל' אלא במילים רכות נוסח 'מצטער', 'מצר' ועוד, כדברי בנט: "אם רה"מ נפגע, אני בהחלט מצר על כך".
הוויבערס והמיידלה
את פרס ההתנצלות המוצלחת יש להעניק באיחור של למעלה משנה לאביגדור ליברמן. במערכת הבחירות, דצמבר 2012, כינה ליברמן את ציפי לבני, שלי יחימוביץ' וזהבה גלאון "שלושת הווייבערס, הקבוצה הפולנית". ההתנצלות היתה מבריקה: "כמי שמעריך מאוד את העדה הפולנית בישראל ואת תרומתה הגדולה לאורך השנים למדינה ... לא חשבתי שבדיחה קטנה תעשה רעש כל כך גדול. אז עכשיו ברצינות, ולא בצחוק: התנצלותי הכנה בפני מי שנפגעה ומי שנפגע מהבדיחה, ועכשיו אשב לי קצת בחושך לבד, ואחשוב על זה שוב". ליברמן התנצל, העצים את העקיצה המקורית, וגילה שליטה בבדיחות על פולניות.
השימוש של ליברמן ב"וויבערס" (ובמקור היידי: וויבער) חושף את היחס הסקסיסטי של היידיש לנשים. השפה הזו מציעה גלריה לא מחמיאה של נשים רכלניות ופטפטניות ואפילו מרושעות: יידענע, קלפטע, בלבוסטע, קצ'קה, צצקה, ינטע ויכנע. לאלה נוספה ה"מיידלה", כינוי זלזול חביב לכאורה, המזוהה עם עזר וייצמן, שאמר לאליס מילר לפני כעשרים שנה "מיידלה, גברים לא סורגים גרביים", והאמירה הפכה חלק ממורשת מפוקפקת. מסיפוריה של שולמית אלוני, שהלכה לעולמה לפני שבועיים, מסתבר שהוא לא היה לבד. אלוני מספרת בראיונות מחקר שנתנה לשרית רוטשילד
אלוני ואגדת הפרימוס
סיפור אחר שחזר וסופר עם מותה של אלוני הוא על כך שהתגוררה בצריף אחד עם שמעון וסוניה פרס, בשיטה שנקראה באותם ימים "הפרימוס". היא נועדה להקל על מצוקת הדיור, ואולי גם לשמור על הזוגות שלא יתפרחחו יותר מדי. מקור המונח, כפי שמזכיר גם יוסי ביילין באחד ההספדים, הוא שלפרימוס יש שלוש רגליים. הפרימוס שימש גם כינוי למטוסי הקרב הראשונים של חיל האוויר, כנראה עקב הזמזום הטורדני שלהם, שהזכיר את הפרימוס הדולק.
מסתבר שמדובר באגדה אורבנית. ישראל כפיר מזכיר ראיון ישן שבו התייחסה שולמית אלוני לסיפור הפרימוס: "זה לא היה אוהל כמו ששמעון פרס תמיד מספר, אלא צריף, וחוץ מזה, מעולם לא הייתי פרימוס. שמעון היה בהרבה נסיעות בענייני ביטחון. כאשר לא היה בבית ישנתי בחדר של סוניה, כי היינו חברות טובות".
לעוף על זה
אלכס שואל: "אודה לך אם תסביר מה פירוש הביטויים 'עף על עצמו'; 'לעוף על זה'. עושה רושם שהשימוש בביטויים האלה הולך ומתרחב".
אכן, הפועל 'לעוף' מתעופף בסלנג הישראלי בשנים האחרונות. פעם שימש בעיקר במשמעות 'לגרש' (עוף לי מהעיניים, לעוף מקורס טיס), וה'מעופף' נחשב מי שאינו מחובר למציאות. היום השימוש בפועל הזה נחמד יותר, גם אם לא תמיד מחמיא. "לעוף על זה" פירושו להתלהב מדבר מה (גם בשלילה: "ממש לא עפתי על הסרט הזה"). "עף על עצמו" נאמר על מי שמתלהב מעצמו בפומבי, נרקיס ברשות הרבים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם