תחנות תרבות עם רות דולורס וייס

לקראת אלבומה הרביעי ולרגל הסינגל החדש "אני אבער", הזמרת רות דולורס וייס משתפת בתחנות התרבות המשמעותיות בחייה

רז ישראלי | 9/2/2014 12:35

תגיות: רות דולורס וייס

חלום אריזונה של אמיר קוסטוריצה

הייתי בת 16, למדתי בירושלים. בחור יפה שרק הכרתי הזמין אותי לראות את "חלום אריזונה" בסינמטק. זה הסרט הראשון של קוסטוריצה שראיתי אי פעם והייתי המומה. התרגשתי, איך אומרים, כמו ילדה בת 16. היופי והגרוטסקיות, הסוראליזם והמבוכים הרגשיים, הכל ביחד הציף אותי והרגיש כמו שלם שמצליח לספר משהו שהוא גדול מסך חלקיו. כל כמה שהמרחבים התרבותיים בסרט היו לכאורה רחוקים ממני, הוא הרגיש מאוד קרוב. הפסקול המהפנט של הסרט, של גורן ברגוביץ׳ ואיגי פופ, נותן כח, צבע לי את החיים והרקיד אותם הרבה הרבה זמן.

פפריקה - ככה מבשלים ההונגרים, טומי לפיד ורות סירקיס

אני כמעט ולא מבשלת מספרים, אבל אני מאוד מאוד אוהבת לקרוא ספרי בישול. והספר הזה הוא אחד מספרי הפנתאון. יש בו אוצר בלתי נדלה של מתכונים שמספרים לי סיפורים שאני אוהבת לשמוע שוב ושוב ושוב.

האם האמינו היוונים במיתוסים שלהם, פול ון

האם האמינו היוונים במיתוסים שלהם? עטיפת הספר עטיפת הספר

אחת התובנות הראשונות שהגעתי אליהן בילדותי היתה שאין אמת אחת. לא כזו שניתן לבטא, בכל אופן. למצער, העובדה הזו שנראתה לי מובנת מאליה לא היתה הנחת המוצא של כלל בני האדם מסביבי. וזה היה נראה לי בלתי נתפס. כל כך בלתי נתפס, שהייתי משוכנעת שהעולם שאני חיה בו הוא לא העולם האמיתי אלא מעין שלב מבחן ושיום אחד יגיע איש, יבשר לי שעמדתי בבחינה ויתן לי מפתח לדלת שממנה עוברים לעולם הממשי. כשדר׳ חיים וייס הקריא לנו סטודנטים בסמינר שלו על המיתוס וחז״ל מהספר הזה של פול ון, ביקום מקביל ילדה בת 6 קיבלה מפתח מוזהב מהסטוריון צרפתי חביב, ושניהם עברו ביחד בדלת.

אוניברסיטת בן גוריון בנגב

אוניברסיטת בן גוריון

ללא ספק, תחנת תרבות חשובה מאוד בחיי. תחנה מרכזית, אפשר לומר. אני לומדת בקמפוס באר שבע ספרות עברית, מחשבת ישראל וחטיבה של המסלול ללימודי מד׳ ישראל, שהוא מעין מסלול מבוא לחקר ישראל מתקופת הישוב ועד ימינו ועוסק בנושאים כמו המבנה החברתי בישראל, בעיות חברה וכלכלה, מיעוטים בחברה הישראלית, ישראל והעולם הערבי ועוד כהנא וכהנא עניינים שאני רוצה מאוד לדעת עליהם יותר.

חוה אלברשטיין - השנים הראשונות והאלבומים האחרונים

קיבלתי את ״השנים הראשונות״ מתנה מחבר קרוב, וכמו מערת אוצר בלתי נדלית אני לומדת ממנה שירה, הלחנה, עיבוד, הסטוריה ומה לא. החלק הנהדר באמת הוא, שחוה אלברשטיין, ללא עוררין נכס צאן ברזל של התרבות הישראלית מעוררת השראה לא רק ברוחב היריעה של עשייתה, בהדר ובעוצמה שלה כזמרת וכמבצעת אדירה של קורפוס יצירה עברי ענק אלא גם כאישיות מוסיקלית שלא חדלה לצמוח. אני זוכרת את הרגע שבו שמעתי את ״ברוך הבא״ בפעם הראשונה. לא היה לי זמן לפתח ציפיות כלפי ההאזנה, אבל הופתעתי בכל זאת. עצרתי את האוטו בצד והקשבתי לצבעים החדשים בקול של חוה ובמוסיקה והתרגשתי מאוד מאוד. מאז הספיקה חוה להוציא אלבום נוסף ויפה. כן ירבו לנו!