הזירה הלשונית: גם המילה גומי עשויה מגומי
שימושיו השונים של הגומי מתחילים במילה גרמנית שלא זכתה לתרגום, נמרחים על פני הזמן, מבטאים אלסטיות פוליטית, מסמלים הופעה צבאית מסודרת וכיבוש בו זמנית, וכעת הגומי מככב כלהיט התורן על זרועות ילדינו. הזירה הלשונית גומי לנצח
הלהיט שכבש בתקופה האחרונה את ישראל הוא הגוּמילוּם. מי שיש לו בנות וגם בנים בגילאים המתאימים מכיר כבר בעל פה את הביטוי "תקנה לי גומיות". ומה עושים עם הגומיות? באמצעות נול פלסטיק, ובאנגלית loom, שוזרים גומיות בצבעים שונים לצמידים. הבשורה הגדולה בעיסוק הזה, שאותו הגה מלזי-אמריקני לפני כשנתיים, היא שלא מגששים במשחק הזה באצבעות על גבי מסכים, אלא פשוט עוסקים כמלאכת כפיים, כמו פעם. העיסוק והמוצר נקראו במקור rainbow loom, נול הקשת, והיום נקרא המוצר באנגלית loom bands : צמידי הנול. גומילום הוא השם הישראלי שניתן לשיגעון העולמי החדש על ידי היבואן בעז דקל. השבוע הודיעה חברת נסטלה שהיא מצטרפת לשיגעון, ותמכור גומיות יחד עם השלגון החדש שלה.
עוד בתרבות:
יהוא ירון לא צריך במה
משאלתו האחרונה של פיליפ סימור הופמן
איך האולפנים מקדמים את המועמדים לאוסקר?
'גומילום' הוא הלחמה של שתי מילים, loom האנגלית (כאמור, נול), ו'גומי', שהיא מילה גרמנית שאומצה בישראל ולא זכתה לתרגום. לגומי היסטוריה ארוכה בעולם הצרכני העברי, וגם בשפה. בימים רחוקים היו מייצרים מהגומי נעליים, כדורי משחק, כלים ועוד רבים. נעלנו מגפי גומי והתחממנו בבקבוקי גומי. בעיתון דבר משנת 1940 מצאנו מודעה מרגשת: "מכונות להלחמת גומי: בחנות נסיף חיסאווי, בבניין אבו גאז'אלה, שוק הירקות על יד בית חרושת לגזוז אבו אינג'ילה. המוכר מוכן ללמד את המלאכה".
בד בבד נכנס לשוק הלהיט "גומי לעיסה", תרגום מילולי של השם האנגליchewing gum. בעוד הגומי הטבעי נוצר מעצים שונים ובעיקר עץ הקאוצ'וק הלטינו-אמריקני, גומי הלעיסה המקורי נולד משרף אלת המסטיק, ועל כן נקרא פשוט "מסטיק", גם אם מהר מאוד נוצרו לו תחליפים סינטתיים. מאוחר יותר מלאו חנויות הממתקים ב"סוכריות גומי". יש כאלה שזה מעורר בהם גועל, אבל כנראה מספיק ילדים מאוהבים במוצר הנמתח והמתקתק הזה.
הזמן כמו גומי מתמרח
כך או כך, הגומי הפך שם נרדף לאלסטיות, ולאו דווקא מחמיאה, כמו בביטוי "ארוך כמו מסטיק", וכן בשירו של אבי קורן "שלווה": "על המחנה נדלק ירח, על המאהל כוכב זורח, והזמן כמו גומי מתמרח, ליל שבת בלי טעם ובלי ריח". האלסטיות הביאה אל השפה את נערת הגומי מן הקרקסים, שהפכה דימוי לא מחמיא לפוליטיקאים המשנים את דעותיהם. אמנון אברמוביץ' כינה ב-2005 את לימור לבנת ״נערת הגומי של תנועת הליכוד״, ובשיר של רמי פורטיס ושלומי ברכה "יפה אך מושחתת" נכתב: "במדינה כמו גומי, אין חוק ואין מוסר". ואיך פותרים בעיות במדינה יפה אך מושחתת? באמצעות חותמת גומי.
האלסטיות של הגומי הפכה אותו חומר מבוקש ליצור כובעונים, או בשמם המוכר יותר קונדומים, ועל כך כתב חנון לוין את המחזה "סוחרי הגומי", שבו נתקע הגיבור עם מחסן עצום של קונדומים עם פרוץ אמצעי המניעה. ימי בהלת האיידס החזירו כידוע את הגומי הזה לאופנה.
גומיות רובה ובמכנסיים
ימי הכיבוש הנאור הועידו לגומי תפקיד חדש ובלתי צפוי: איך לירות בפלסטיני בעדינות, בלי להרוג? באמצעות "כדורי גומי", למי שלא ידע עד כה, הכדורים האלה עשויים פלדה מצופה בגומי, והם מסוכנים למדי. "לתת גומי" הוא נוסח פקודה שפירושו "לירות כדורי גומי". לכדורים ניתן גם השם החביב "גומיות".
בצה"ל מככבות הגומיות גם בעסקי הופעה ולבוש. הגומיות שבחיבור בין נעלי הצנחנים ומכנסיהם הן סממן של הופעה מסודרת, הקרויה בצבאית 'מדוגמת'. מסתבר שלא כולם אוהבים אותן. במחקר השוואתי שערכה ד"ר דנה קחתן שעסק במאבק היוקרה בין גולני והצנחנים על השליטה בחילות השדה, הצנחנים הולכים "עם הגומיות למעלה" (וגם עושים גלח"ץ כל יום!), בעוד גולני מתגאים ב"גומיות למטה", או "בלי גומיות", שפירושן הופעה מרושלת. נראה שזה יופייה המיוחד של המילה הזאת, גומי. היא באמת עשויה מגומי.
הילד עזריה מגרש ארבה
השבוע חל יום השלושים לפטירתו של עזריה אלון, בגיל 96. לא מזמן פגשתי אותו והוא היה כדרכו מלא רוח נעורים, עם אותו חיתוך דיבור ופנים צעירות. לידי המדור הגיע חומר נדיר: סיפורי טבע שכתב עזריה בן העשר, בעיתון "בתלם", עיתונם של ילדי עין טבעון משנת תרפ"ט, 1929, חתומים בשמו אז: עזריה קוזורובסקי. העברית של הילד עזריה, שנולד באוקראינה ועלה ארצה רק ארבע שנים לפני כן, לא תבייש יודעי לשון מבוגרים וחכמים. והרי כמה משפטים מן האוצר, ותודה לד"ר צביקה צמרת.
"והנה זרחה השמש, כדור עגול-זהוב יוצא ומאיר את האדמה".
"הכרכום גדל כשהסתוונית חדלה לפרוח, וכשהכלנית מתחילה לבצבץ הוא הולך ונעלם".
והנה סיפורו של עזריה בן העשר על גירוש הארבה:
"קמתי בבוקר והתכוננתי לל"ג בעומר. הכינותי שתי ביצים ולחם והלכתי לבית הספר. שם שיחקנו זמן מה, והנה פתאום הילדים צועקים: ארבה, ארבה. אני שלא ראיתי מחנה ארבה אף פעם התפלאתי בראותי פיסות נייר עפות ברוח, אבל מיד ראיתי מיני חיות קטנות עפות. אנחנו התחלנו לצעוק ולזרוק גושים. אחרי כן תפסנו מכל הבא ביד, אף פחים, כסאות, סירים ומקלות, ותופפנו כדי להבריחו. באו מחנות ממזרח וממערב. רצנו לכרם לגרשו ושבנו הביתה עייפים ויגעים. אחרי הצהריים הלכנו ליער, שם שיחקנו ואכלנו מגדנות".
היכנסו לדף הפייסבוק של nrg תרבות
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם