מנצח לנצח: פרידה מקלאודיו אבאדו
מעבר להיותו מהמנצחים החשובים של התקופה בזכות יכולת נדירה לטשטש את הגבולות בין מבצע למלחין, קלאודיו אבאדו ידוע היה גם בקידום אמנים וחשיפה מחדש של יצירות לקהל. הספד למנצח
שבוע לאחר מותו של אבאדו ניצח דניאל ברנבוים על תזמורת לה סקאלה עם מארש האבל מהסימפוניה השלישית של בטהובן – מול אולם רפאים, ריק מאדם. הייתה זו מחווה מרגשת: מחוץ לאולם, אלפים גדשו את הרחבה והאזינו בדממה דקה לצלילים הנשפכים מבעד לדלתות הפתוחות. קלאודיו אבאדו איננו עוד.
עוד בתרבות:
הילדה האחרונה של צלילי המוזיקה הלכה לעולמה
תיאוריית הכאוס של פואד בן אליעזר
להיות בתוך לואין דיוויס זה לא כזה נורא
לזכרו של קלאודיו אבאדו: דניאל ברנבוים ותזמורת לה סקאלה, מארש האבל מהסימפוניה השלישית של בטהובן, למול אולם ריק.
אבאדו היה מגדולי המנצחים של זמננו, הוא נולד במילאנו וכיהן במשך שנים רבות כמנצח והמנהל המוסיקלי של לה סקאלה (1968 – 1986), התזמורת הסימפונית של לונדון (1979 – 1986), תזמורת האופרה המלכותית בוינה (1986 – 1991), והפילהרמונית של ברלין (1989 – 2002). במשך הקריירה הענפה שלו הוא הקליט עשרות ביצועים, רבים מהם נחשבים למופתיים ונערצים על פני קהלים רחבים.
גדולתו האמיתית של אבאדו הייתה בכך שהמציא מחדש את היצירה עליה ניצח, כאילו טישטש את הגבולות בין מבצע ובין יוצר - התעניינת בו, תהית מי האישיות המבצעת כאן, רצית לדעת עליו יותר.
הוא היה צנום, כתפיו שמוטות, אישיותו מופנמת ורגישה, אולי האנטיתזה למה שנדרש כביכול ממנצח, ובכל זאת, כולם היו מרותקים ממנו. בניגוד למנצחים רבים, אבאדו לא היה מנצח כוחני, הוא גם לא נדרש לזה: אישיותו המוסיקלית העשירה ותנועותיו הרחבות-עדינות ריתקו את כולם.
אבאדו היה ידוע בפרשנות הייחודית שלו לסימפוניות של מהלר, אך לא פחות מכך למוסיקה ולסימפוניות של בטהובן. הוא ניחן בעוצמה פנימית שכאילו נבעה ממקום אחר, כמו למשל ברונדו מהתשיעית של מהלר.
אבאדו ותזמורת פסטיבל לוצרן, 2010. מהלר, רונדו מסימפוניה 9.
חשיבותו של אבאדו הייתה רבת פנים – בנוסף להיותו מנצח נפלא, אבאדו עזר ללא מעט תזמורות ומוסיקאים צעירים, קידם רבות את המוסיקה המודרנית וחשף מחדש יצירות שונות ומלחינים שונים לקהל הרחב. על תחילת דרכו הוא סיפר: "באיטליה הכל קרה מאוחר. למשל, אני הייתי הראשון לנצח על סימפוניות של ברוקנר שם. אסור לשכוח כי בתקופת הפשיזם היה אסור לבצע את מהלר ומנדלסון. אני כמובן למדתי והקשבתי למוסיקה הזאת בזמנו".
ב1965, הזמין קאראיין את אבאדו לנצח בזלצבורג: "...בדיוק ניצחתי על תזמורת הרדיו. קאראיין רצה שאנצח על הרקוויאם של כרוביני בזאלצבורג. אמרתי לו שזו מוסיקה נהדרת, אבל איך זה יהיה אם אבצע סימפוניה של מהלר. הוא חשב על זה למשך שתי שניות לערך וענה – רעיון מצויין".
לימים התמחה אבאדו בביצועים מופתיים למהלר: "הוא [מהלר] היה אדם שידע הכל על אהבה ומוות. הייתה לו נשמה ענקית עם לב רחב ואמפתי" - וכאילו בכך תיאר אבאדו את אישותו הוא, את המפתח שאיפשר לו להבין לעומק את יצירתו של מהלר.
כאשר סיים לנצח על הסימפוניה התשיעית של מהלר, נהג אבאדו להניח ידו על חזו, לשניות ארוכות עצרה התזמורת, הקהל והמנצח את נשימתם. עם לכתו, עשה כן עולם המוזיקה הלקאסית כולו.
אבאדו ותזמורת פסטיבל לוצרן, 2010. מהלר: תיבות מסיימות מאדג'יו של הסימפוניה התשיעית.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם