פסקול לסרט אילם: קרני פוסטל כותבת להיצ'קוק

קרני פוסטל הניחה את הצ'לו בצד כדי להלחין פסקול מקורי לסרט האילם "מוסר מפוקפק" של היצ'קוק. "תמיד עניין אותי לפזול גם לדברים אחרים"

נחום מוכיח | 27/2/2014 17:35 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
הצ'לנית קרני פוסטל הניחה את הכלי המאסיבי בצד לרגע כדי לעבוד על פסקול מקורי לסרט של היצ'קוק. "זה ממש מרענן להיפטר קצת מהצ'לו. זה התחיל מתוך איזו מגבלה טכנית והפך להיות משחרר. אני נותנת לצ'לו את הכבוד הראוי לו, אבל כשאני יכולה להיות בלעדיו, אני די שמחה. במובנים מסוימים זה יותר קל".

עוד בתרבות:
צפו: ג'סטין ביבר עובר מבחן פקחות במעצר
לקראת אוסקר 2014: מי יזכה?
מפורסמים בתעשייה של אומללות

פרויקט "היצ'קוק 9" הוא מיזם של מועצת הקולנוע הבריטית. במסגרתו שוחזרו תשעת סרטיו האילמים משנות ה-20 של המאה הקודמת של אלפרד היצ'קוק, ונעשו להם עותקים דיגיטליים מחודשים. לצורך הקרנות הפרויקט בארץ נעשתה פנייה לקבוצה של מוזיקאים מקומיים, להלחין פסקולים מקוריים לסרטים אלה, שילוו אותם בעת ההקרנות. בין היוצרים שהשתתפו בפרויקט: דניאל סלומון, ערן צור, קרני פוסטל, אבטה בריהון ועמרי מור, וויסאם ג'ובראן ועופר טל (סקול מאסטר).
 
הדס תפוחי
לנסות להבין מה הסרט האילם רוצה להגיד. קרני פוסטל הדס תפוחי

ל"מוסר מפוקפק" מ-1928 (יוקרן מחר, שישי 28.2, בסינמטק תל-אביב) הלחינה המוזיקאית והצ'לנית קרני פוסטל מוזיקה יחד עם תום דרום. "תום ואני מכירות לא מעט זמן", היא מספרת. "עבדנו יחד עם אסף אמדורסקי ואחר כך עם אסף אבידן, בהופעות בחו"ל. תום היא אשת מקלדות ומחשבים מעולה. באשר אליי, הרבה מהמוזיקה שאני כותבת לסרטים ולמדיות אחרות, בעיקר מחול, נעשית עם עוד מישהו וברוב המקרים אני מוצאת שכך נוצר דיאלוג יותר מפרה".

"לכתוב מוזיקה לסרט בן יותר מ-70 דקות, שיש צורך למלא בו את כל החלל של השקט - זו עבודה לא פשוטה", מסבירה פוסטל את העבודה על הפסקול המיוחד. "היא כרוכה בלנסות להבין מה הוא רוצה להגיד. לכל אורך הסרט רואים סצנות שבהן אנשים מזיזים את השפתיים בסוג של דיאלוג או מונולוג במשך כשתי דקות, ואז יש כתובית מסך אחת. אז החלטנו שאנחנו מלחינות את כל מה שהוא לא כתוביות. זו הייתה עבודה נורא כיפית".

תנגנו בלייב באולם הסינמטק בזמן הקרנת הסרט?
"יש יוצרים שעבדו על הסרטים האחרים שעושים את זה, אצל חלקם המוזיקה יותר חיה, אצל חלקם פחות. אנחנו הלכנו לעולם שאני מתעסקת בו כבר הרבה זמן, שזה בעצם האולפן. את כל המוזיקה שכתבנו והקטעים הלא כתובים, שכבר היו קיימים, העלינו למחשב.

"אנחנו מפעילות את הכל באמצעות מקלדת שליטה, כשרוב המוזיקה מקורית. אנחנו שותפות פעילות ומגיבות למה שקורה בסרט, אבל לא מנגנות ושרות, אלא רק על המחשב, שהוא כלי לכל דבר".
 
פוסטל, 42, פעילה כאמור בהלחנת מוזיקה לסרטים, בין היתר לאלה של הדוקומנטריסט רענן אלכסנדרוביץ', "מרטין" ו"שלטון החוק", וכן השתתפה בעבר בהקלטות פסקול הסרט "קלרה הקדושה". "העבודה על 'מוסר מפוקפק' הייתה דומה יותר לעבודה על סרט דוקומנטרי מאשר על פיצ'ר", היא אומרת. "בסרט עלילתי המוזיקה לא יכולה להיות מופשטת לגמרי, כי מה שקורה על המסך, הדמויות והעלילה, זורקים אותך לאיזה עולם של סאונד, אבל יש קצת פחות חופש כי יש דיאלוגים, שהם חשובים וכולם רוצים שישמעו אותם. סרט דוקומנטרי מביא איזשהו רעיון, איזו אג'נדה, וכל השאר יותר מופשט. יש לפעמים ווייס-אובר של הבמאי שצריך להתחשב בו, או קול ודיאלוגים שצריכים להתחשב בהם, אבל זה משהו שהולך לכיוון של רעיון, כלומר יכול להיות יותר מופשט מסרט עלילתי שהנושא בו מאוד מובהק, עם דמויות, התחלה, אמצע וסוף".
 

מתוך הסרט
''מוסר מפוקפק'' מתוך הסרט

איך הגבת כשצפית בסרט לראשונה?
"הרגשתי שזו קומדיה רומנטית, ושהיצ'קוק כבר מנסה בה גם דברים אחרים. אלה הצעדים הראשונים שלו לקראת העבודות המתקדמות יותר. זה סרט על מישהי שבוחרת ללכת אחר האהבה שלה, עם העבר הידוע לשמצה שלה, וזה סוג של סיפור אהבה. זה מצחיק כי כשאמרו לי היצ'קוק חשבתי 'פסיכו', 'הציפורים' וכל היתר, ופתאום אני רואה משהו אחר. זה קולנוע מאוד בריטי, של יוצר שזו הזהות שלו. בסרט אפשר לראות את כל הגינונים הבריטיים הנודעים. כל האסופה הזו נעשתה בין 1925 ו-1929, על פלטות כסף, אפילו עדיין לא על פילם. זה השלב הראשון ביותר לעבודה עם מצלמה ובעיקר עם עריכה. מטורף במושגים של היום. וזה עוד מבלי
להתייחס למשחק. מאחר שהקולנוע היה אילם, היה צורך בדיבור בשפת גוף וכו'. גם כשמסתכלים על זה היום, זה עדיין מקסים".

בשנים האחרונות את פחות עושה שירים שלך ויותר מתחברת לפרויקטים שמשלבים מדיות שונות. זה סוג של החלטה שקיבלת?
"זו לא החלטה אלא פועל יוצא של מה שיצא. יש רדיו בארץ והוא משמיע מוזיקה מסויימת מאוד ברובו. יש כמובן יוצאים מהכלל. אני חושבת שיש אנשים שקמים בבוקר ולא יכולים שלא לכתוב. יש להם טקסטים ומוזיקה ויש להם מה להגיד. לי כנראה יש את זה פחות. כשעשיתי את הדברים שלי, וכשהיה לנו (לה ולחיים לרוז) את 'ביקיני', זו הייתה תקופה מדהימה שבה היה לי מה להגיד והיה לי יותר קל. היום הזמנים השתנו וזה גם פחות בוער בי. אני גם יותר מחפשת שותפים, לא מרגישה שאני צריכה את הלבד על הבמה ופחות קל לי לכתוב שירים עם בית ופזמון ולדאוג שזה ייכנס לפלייליסט, ויחצנות ועטיפה. אני לא מזלזלת בדברים האלה, אני נושמת אותם ומקשיבה להם, אבל למי שיותר קל לעשות את זה – שיעשה את זה. האמת היא שאף פעם לא התעסקתי רק במוזיקה. כשיש לי את ההזדמנות לעבוד עם כוריאוגרפים, למשל, זה מספק אותי. תמיד עניין אותי לפזול גם לדברים אחרים".

היכנסו לדף הפייסבוק של nrg תרבות

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

פייסבוק