עד הקצה: גלית דהן קרליבך משתעשעת עם המקורות ועם נוער הגבעות
תחביר תנ"כי ויכולת תיאור מרשימה סוחפים את קורא "קצה" של גלית דהן קרליבך לסיור בשאול תלותי והרסני בשומרון של נוער הגבעות. רק אפיון שטחי של חלק מהדמויות פוגם בהנאה
היכרות עמוקה עם המקורות הופכת לשעשוע תחבירי סוחף. גלית דהן קרליבך מרים צחי
שפתיה של האם שושי, למשל, הן "שפתיים למודות וזלין" (המהדהדות ידיים למודות מלחמה), והאהבה הגדולה לאב המת, שלעולם לא יגיע הביתה ויחבק, היא "כי אני לאבא ואבא לי", או "סבתוש וסבא ושטיין והמשפחה שלו, שנקבצו ובאו", וכן הלאה. כל זה אינו פוגע בקריאות הזורמת של עלילת הספר הקולחת, אלא מוסיף לה נדבך של עומק ועושר. עוד דוגמאות: "מה קורה לגוף לאחר שמשילים מעליו את שבעת-שמונת היתרים הלחים", כמו אצל שמשון, או "תבורך מסוסות צ'ה" כמו יעל אשת חבר הקיני, וכן הלאה.
עוד בתרבות:
"משחקי הכס" תשודר בארץ במקביל לארה"ב
מה עושים מוזיקאים בכלא?
"פומפיי": טיטאניק לעניים
שפה עשירה, אופי דל
עם זאת, לצד העושר הזה ויכולת התיאור הסוחפת, שיש בה אורך נשימה והתבוננות ייחודית, רוב דמויות המשנה - לצד הגיבורים הראשיים רבי הפנים והעוברים
קצה עטיפת הספר
כל זה משולב עם הדחייה שהיא חשה ומפגינה כלפי בתה יסכה, גיבורת הסיפור, הגיאולוגית הצעירה והיפה, במקבץ סטריאוטיפים של חוסר יכולת לאהוב ולהכיל את הבת, כולל נישולה מביתה, עד שנדמה שרק חסר שתיכף תואשם גם ברצח ישו. ואפרופו ישו, מעניין לציין ששפת המקורות ומסגרת העלילה אינה מונעת, במפתיע, אזכורים ומטאפורות השואבים גם מהמסורת הנוצרית.
סיור מקורי לשאול
יסכה, הגיאולוגית ש"דומה קצת לברוק שילדס", עם בעיית אלכוהול ונטייה להרס עצמי ולמאניה-דפרסיה, יוצאת מסיפור אהבה מוזר והרסני, רק כדי ליפול למערכת יחסים תלותית והרסנית עוד יותר. סבתה האהובה, "סבתוש" החירשת – טייק אוף על דמות "העיוור רואה הכל" הקלאסית – נפטרה, אביה האהוב מת והיא חשה רגשות אשמה עזים, ואמה החתיכה המקצועית מתנכרת לה. על הדרך תגיע יסכה לשומרון ולקבוצת סמי-נוער-גבעות, תטפל בילד פגוע – מעין קווזימודו גמדי וחירש – ותחפש אהבה וגאולה.
סביבת ההתרחשות, אם כן, אינה חזון נפרץ במילייה הספרותי הישראלי המודרני (תל-אביב, קיבוץ, צבא, עיירות פיתוח). מנעד הדמויות המאכלסות
לעומת זאת, דווקא בהתרחשויות הבונות תמונה ספציפית, מעין "מיזנסצנות", יש החלקות קלות לעבר ספרותיות יתר שמפחיתה מאמינות הסיפור (שממילא לוקח אותנו להרפתקה מוזרה): למשל, כשיסכה רוכבת לפתע, בלי שום ניסיון מוקדם, על הסוסה צ'ה כדימוי לחופש פראי, ובמפתיע מצליחה לרכוב בלי אוכף, כש"שריריה יודעים מה לעשות". לעתים ישנן אף מעידות קלות לכיוון סכמות רומן-רומנטיות - תיאורי התשוקה והסקס תמימים-ילדותיים להפליא ("ירכו הדרוכה כמעט נוגעת בשלי, ואם אקרב את רגלי, הן תיגענה זו בזו").
אין ספק שזהו ספר מעניין ומיוחד, לדהן קרליבך יש כל מה שזקוק לו סופר טוב, אך ספרה הגדול באמת עוד לפניה. יש למה לחכות.
"קצה", גלית דהן קרליבך, הוצאת זמורה ביתן
היכנסו לדף הפייסבוק של nrg תרבות
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם