מספר סיפורים מדופלם: עמיר לב לא מאכזב

באלבום החדש שלו מציב עמיר לב תמונת מראה לישראל הראשונה, השנייה והשלישית. קשה לשכנע מישהו לאהוב אותו, אבל זה ישתלם מאוד למי שיפול בקסמיו

יקי הפשטיין, ערב שבת | 4/3/2014 8:20 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
תגיות: עמיר לב
זמן יציאת אלבום חדש של אמן אהוב הוא בדרך כלל זמן שמעורר רגשות אמוציונליים של שמחה ולא עלינו אפילו אושר. למי שעדיין מתנהל עם הדברים העגולים הכסופים האלו שנקראים דיסקים, כבר בשלב קריעת העטיפה מאריזת הפלסטיק הדופק מתחיל לעלות והחיוך מתחיל להתפשט. כמו בהרבה תחומים אחרים בחיים שלנו, גם לעולם המוזיקה יש אינרציה. אמנם הרגש ייקח איתו שירים ואנקדוטות גם עשרים ושלושים שנה קדימה, אך השגרה לא פוסחת גם עליו. כשאותו חפץ עגול נכנס אל תוך המערכת, הראש מתחיל לנוע למעלה ולמטה עם הקצב של המוזיקה, ובמקביל החיים ממשיכים כסדרם, כשלבנה חדשה מתווספת לקיר פס הקול שמלווה את חייך.

עוד בתרבות:
הישמרו לכם מפני מאיה בוסקילה
הסדרה הכי טובה בטלוויזיה חוזרת בענק
 
רונן ללנה
Story Teller ישראלי. עמיר לב רונן ללנה

יש אמנים בודדים שיציאת אלבום חדש שלהם לא תפגוש את המאזין במקום הסטנדרטי הזה, אלא תפליג למחוזות אחרים של רגש ושל זיכרון. עמיר לב הוא ללא ספק אחת הדוגמאות הקלאסיות לאמן ישראלי שעוד לפני ששמעת ריף אחד של גיטרה או שורה אחת מתוך טקסט שכתב, אתה מרגיש היטב את החלקים הפנימיים בגוף שלך מתחילים בהכנות לתזוזה בלי ממש להתייעץ איתך קודם. ואם אנחנו כבר חוטאים בהשוואות, זה המקום לציין שכמו בכל פעם שיוצא לעמיר לב אלבום חדש, גם הפעם, באלבום החדש "נוגע בדרכון", הכתיבה אינה מלאכה שבה המילים רצות להן על המקלדת.

לב הוא ז'אנר בתוך ז'אנר; זמר רוק אנד רול בעל קול מחוספס שנע על התפר שבין ברוס ספרינגסטין וליאונרד כהן, ונפש של מספר סיפורים מדופלם. באנגלית זה נשמע אפילו מרשים יותר – Story teller. כאמן כזה, הניסיון לתאר את המוזיקה שלו תמיד יחטא בהכללות או בתיאורים אמורפיים כלליים ומתסכלים, שנראים קלישאתיים אל מול הפרטים הממוקדים שלב עצמו מביא למוזיקה ובעיקר לטקסטים שלו. מה שהופך אותו לענק בתת הז'אנר של מספרי הסיפורים שהוא מייצג הם האמנות והדיוק שבהם הוא יוצק את המילים שלו אל תוך המוזיקה, אל השדות החרושים של הגיטרה בס תופים שעוטפים את הכול.
נוגע בדרכון
נוגע בדרכון עטיפת האלבום

קשה לשכנע מישהו לאהוב את עמיר לב. מי מבין הקוראים שכבר נמנה עם חסידיו, זוכר בוודאי את הנקודה המסוימת בחייו שבה שיר או אלבום של לב תפסו אותו. זה יכול לקרות בצבא, בזמן פרֵדה מזוגיות משמעותית או בכל סיטואציה אחרת שבה החיים מתגלים במלוא הדרם כתחום אחד אפור שבתוכו אנחנו צריכים לנווט ולהישאר עם הראש מעל המים. כמו בכל האלבומים שלו עד עכשיו, גם "נוגע בדרכון" הוא לא אלבום שתוכלו לשמוע בזמן שאתם מנהלים שיחה עם חברים על בירה, תוך כדי עבודה במשרד או בכל פעילות סטנדרטית אחרת. "רכבת", לאן עפים הברווזים", "חמישה כוכבים" ו"חזי ורות" הם רק הכותרות של השירים. בדרכו שלו לב רוקם דרכם עלילה מתפתלת שמייצרת תמונת מראה לישראל הראשונה, השנייה והשלישית, וממשיך את המסע שלו בדרך האינסופית שאבק הדרכים הישראלי יכול להציע. עם כל הקושי והחספוס שיש בדרכון הזה, גם עם הטרנד הנוכחי לא הייתי מחליף אותו באף עמיר לב ספרדי או אירופי.

הכתבה המלאה תתפרסם במגזין מוצש
 
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

פייסבוק