שטויות עמוקות: הקוד של הפה והטלפיים
שש שנים חלפו מאז האלבום האחרון והסופר-גרופ "הפה והטלפיים" מוציאים אלבום חדש, "תחת". אסף גברון מגלה איך באמת עובד ה"קוד" שיצרו השלושה ומסביר איך נולד טקסט רנדומלי בגרמנית
עוד בתרבות:
כל ההתמכרויות של אמיר דדון
הסופר שתחבבו ב-90 שניות או פחות
העצמה נשית בביקיני
"הייתי מגיע לברלין ויושב עם חברים שמדברים קצת גרמנית", מסביר אסף גברון את פשר השיר "שלוק בטון", אוסף מילים רנדומלי בגרמנית שנאסף בזמן שהותו בברלין ללא ידיעת השפה, ביניהן שמות הכדורגלנים קרל היינץ רומיניגה ובסטיאן שוויינשטייגר. "ניסיתי להיכנס להם לשיחה ולהזכיר את העובדה שאני לא מבין מה הם מדברים, אז אמרתי קארל היינץ רומיניגה. זה נשמע כמו משפט, לא מילה אחת. זה שם שמורכב משלושה שמות ואחד מהם ארוך. הייתי זורק קרל היינץ רומיניגה וכך הייתי מצליח להשתלט עליהם קצת. רומיניגה נכנס לשיר בגלל זה, ושוויינשטייגר נכנס כדי לתת איזו הפתעה בסיום. זה שם מעולה, מדהים".
הפה והטלפיים
נמרוד וייסליב
אמרתם שהאלבום הזה הוא הכי מקומי שלכם, אבל השירים לא מעידים זה.
"נכון יש באלבום הרבה אזכורים זרים. ב'שלוק בטון' כמובן, ב'אביב' יש נסיעה לנוואדה, וב'ריזוטו' יש את קיוטו. אז או שאלה פעולות או מצבי רוח אוניברסאליים, או שיותר מזה – הדבר מאתגר את חו"ל. אבל אפשר לקחת את זה לכל מקום. זה יכול להיות האלבום הכי זר של 'הפה והטלפיים', ולישראליות תמיד יש את החיבור, דרך השיר הפטריוטי וגם דרך שירים אחרים, כמו 'מוליכות הכלבים', המאוד תל-אביבי".
כשהטיימר מאותת על התקרבות לשנה השישית, שלישיית "הפה והטלפיים" מתעוררת מרבצה. מדובר בסופר-גרופ המורכבת מגברון המולטי-טאלנט (סופר, מתרגם, מוזיקאי ואיש היי-טק ועיתונאי לשעבר) 45, וחבריו - אהד פישוף, 42, אמן רב תחומי ומוזיקאי ורם אוריון, 46, מוזיקאי רבגוני נוסף - שנפרדו מזמן מהאקסית, להקת "נושאי המגבעת".
שלושתם חברו כדי ליצור עוד חוליה בפרויקט לו הם מחויבים על פי "קוד" ברור ומוגדר, שבשורה הראשונה בו ניצבת ההחלטה להוציא אלבום כל שש שנים, עד גיל 80. הם עושים זאת מאז 1989, ואלבומם החדש שיצא עכשיו, "תחת", יקודם על ידי שלוש הופעות חינמיות, הראשונה מחר, 6.3 ב"אוגנדה", תל-אביב. "האלבום הבא, בו נהיה בערך בני 50, יהיה אלבום האמצע", אומר גברון.
מי כותב אצלכם מה?
"כולם עושים הכל, אבל לא בצורה שווה. אני עושה יותר טקסטים. בהלחנה זה די מעורבב. דברים שכל אחד מביא, או זוגות שנפגשים לסשנים. יש שלוש אפשרויות לזוגות. או שלושתנו יחד, וזה בדרך כלל בתקופת הקלטות. 'שלוק בטון' זה שיר שכתבנו ביחד".
על פי "הקוד", בכל אלבום חובה על החברים לבצע גרסת כיסוי לשיר פטריוטי. באלבומים הקודמים אלה היו "גבעת התחמושת", "הנה בא השלום", "חייבים להמשיך לנגן" ו"בלב וחד". וכעת זה "חי", שכתב אהוד מנור, הלחין אבי טולדנו וביצעה עופרה חזה. "זה תמיד מתחבר למצב ומצליח להישמע מאוד אקטואלי", אומר גברון. "'חי' זה שיר פופ טוב,
במרוצת השנים הצליחה השלישייה למצב לעצמה מעמד פולחני. "במשך השנים, ואנחנו די ותיקים, קיימים כבר 25 שנה, קראנו המון ביקורות והמון התייחסויות. בדרך כלל יש הרבה תגובות טובות, אבל יש כאלה שמנסים לשחוט את הפרה או לנעוץ סיכה בבלון, ולא להתרשם. אבל אחרי כל השנים האלה – אנחנו זה אנחנו. יודעים מה אנחנו עושים, יודעים שהדבר הבא יהיה עוד שש שנים ובבסיס יישמע דומה, כי זה על אותם כלים, ואותם אנשים כותבים, וכן הלאה. אנחנו מכירים את הדינמיקות בינינו והכל טבעי וברור, כל עניין ההתייחסות מבחוץ פחות חשוב. לא בקטע מתנשא, אלא שבאמת כבר שמענו הכל, מהמנעד שבין השטותניקי לאמירה הכי מתוחכמת ומורכבת. ברור שזה כיף לקרוא ביקורות חיוביות ושמתייחסים איליך ברצינות, כי זו לא בדיחה. אבל אם אנחנו עושים את זה כבר 25 שנים ומשקיעים בזה זמן ואנרגיות, זה אולי נשמע לאנשים שטותניקי ושעושים את זה בחמש דקות, אבל זו עבודה. יש בינינו פרפקציוניסטים שיישבו שעות בשביל למקצע איזו פינה. אנחנו יודעים שאנחנו לוקחים את עצמנו ברצינות, לא חפיפניקים ולא שטותניקיים, אבל יודעים שיש ביצירה צדדים מצחיקים ולא מתביישים בהם".
היכנסו לדף הפייסבוק של nrg תרבות
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם