"12 שנים של עבדות": אל תסתפקו בסרט
דמויות עגולות ושלמות המושטחות לכדי עבדים ושפחות מציגות שאלה על טבעו האנושי של האדם, בספר שמתפקד כנורת אזהרה שצריכה להדהד באלף אורות אדומים
12 שנים של עבדות עטיפת הספר
עוד בתרבות:
שדה פורח או שדה קרב?
זוג מנצח וההפסד כולו שלנו
נועה גולן בראל לא נרדמת
לאחר שנחטף ונמכר לעבדות, נורת'אפ מתוודע לא רק לאכזריות האנושית, אלא גם לסיפוריהם האישיים של שותפיו לגורל. הדמויות שפגש מרתקות וכואב לגלות עד כמה הן עגולות ושלמות, מתוארות לעומק על מחשבותיהן, רגשותיהן וחלומותיהן, כאשר העוול הנורא שנעשה להן משטח אותן לכדי עבדים ושפחות, סוג של חפצים שיש לנצל ומותר לפגוע בהם.
על אף הענישה הפיזית המחרידה, ניכר שמה ששבר את רוחו של נורת'אפ היה דווקא ההשפלה המילולית שחווה. המילים המזלזלות והמעליבות שהוטחו בו חרצו את עורו יותר מכל בול עץ שאליו מוצמדים מסמרים. עדות לכך מופיעה באחד הקטעים המעניינים ביותר בביוגרפיה, בו נורת'אפ מתאר אקט אכזרי ואלים במיוחד שבוצע כנגדו על ידי האדון, שבסופו אותו אדון גידף אותו. את המעשה הנורא תיאר נורת'אפ לפרטי פרטיו, אך על הגידוף המילולי שהופנה אליו, כך אמר, אינו יכול לחזור, משום שהוא כה גס ובוטה.
השאלה מהו טיבו של הטבע האנושי מהדהדת לאורך קריאת הספר – האם לבנו רע מנעורינו ובהינתן האפשרות, ננהג באכזריות, נקרע בני אדם מחיק
אחת התחושות שעולות בתום קריאת הספר היא שאנו, אנשי העולם החופשי, צריכים לברך על מזלנו הטוב, על החירות שניתנה לנו, על היכולת לבחור את צעדינו ולהתנהל בעולם אדונים לגורלנו. הקלישאה תהיה משהו בסגנון "גשו עכשיו וחבקו את היקרים לכם". אבל לא. ראשית, משום שאז יפוספס מסר חשוב – שעלינו להיות כל העת על המשמר, להיות רחומים ולגלות חמלה. ושנית, משום שבעולם מתוקן לא היינו צריכים להודות פשוט על כך שהכל בסדר, ותוך כדי להציץ ללא הרף מעבר לכתף, לראות אם יש צל שמתקרב אלינו.
עוד על הסרט "12 שנים של עבדות":
הזוכה הגדול באוסקר
הסרט שלא מרחם על הצופה
וכן, זה עשוי, בפוטנציה, להתרחש שוב, אם עינינו לא תהיינה פקוחות ודרכינו לא תהיינה רחומות. כוחות חברתיים ופוליטיים שרוחשים מעל ומתחת לפני השטח, בכל חברה ובכל מקום, עשויים להוביל את האנושות למצבים שמאחר וכבר ארעו, איננו יכולים להבטיח שלא יקרו עוד.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם