ראשי » תרבות » מוזיקהגלוש ב - nrg מהסלולר

פופרה: דניאלה לוגסי מצליבה סגנונות

יש לדניאלה לוגסי את קול הנתונים. אבל באלבום הבכורה שלה, "קרוסאובר", ובהופעתה, בסגנון המשלב אופרה וז'אנרים אחרים, היא עדיין לא מממשת את מלוא הפוטנציאל

הטרנד הזה לא חדש. כבר משנות ה-80 פועלות בעולם זמרות פופרה (פופ + אופרה), הבולטות שבהן שרה ברייטמן ואמה שפלן. הן מנצלות את המנעדים האופראיים הרחבים של הקולות שלהן כדי ליצור ולפעול בז'אנר הקרוסאובר – שירה של להיטי פופ בסגנון אופראי. כך הן מנגישות את עצמן לקהלים רחבים הרבה יותר מאלה של חובבי האופרה נטו. הטובות שבזמרות האלה ניחנו בסופרן קולרטורה, שמאפשר להן למתוח את המיתרים על פני ארבע אוקטבות – וזה לא דבר של מה בכך, לכל זמר באשר הוא.

עוד בתרבות:
שדה כלניות פורח או שדה קרב?
זוג מנצח וההפסד כולו שלנו
12 שנים של עבדות: אל תסתפקו בסרט
 
מי שהשיקה אצלנו לאחרונה אלבום בכורה ("Crossover") והופעה חדשה בסגנון היא דניאלה לוגסי. צריך לומר על הסף: יש לה קול גדול ונדיר, והפוטנציאל הטמון בה עצום. אלבומה והופעתה מכילים, בין היתר, להיטים מוכרים של אמני פופ ורוק ידועים,

ברשימה: Enjoy The Silence ("דפש מוד"), Kiss From a Rose (סיל), אותו היא מבצעת בהופעה אך הקטע לא נכלל באלבום, Fields of Gold (סטינג), Bed of Roses (ג'ון בון ג'ובי), Video Games (לנה דל ריי), Fix You ("קולדפליי") ועוד.

אין ספק שהעיבודים ל"שפת האופרה" של הלהיטים האלה יוצרים קאברים מעניינים בדרך כלל, מה גם שלוגסי נתמכת בנגני ליווי מצויינים: גיל פדה (גיטרות והפקה מוזיקלית), אבי יפרח (בס), תומר צדקיהו (תופים), נועה איילי (צ'לו), אבנר קלמר (כינור) ואלעד אדר (קלידים). ללוגסי היפה והחטובה יש גם נוכחות מרשימה על הבמה והיא יודעת להתנועע, אבל איכשהו, משהו בחיבור שלה ללהיטים אותם בחרה כבסיס הרפרטואר שלה עדיין לא יושב נכון.

לא כל השירים הללו מחייבים הופעה תיאטרלית-מלודרמטית כפי שהיא מגישה ברובם, מה שמתכתב אולי עם טווח הביצוע הקולי שלה אבל לעיתים נראה קצת לא תפור עליה. העניין הוא לא רק לבחור שירים שעיבודיהם יאפשרו למנעד לבוא לידי ביטוי, אלא גם כאלה שיש לה אליהם חיבור פנימי-רגשי, ונראה שהיא עדיין לא באלמנט הזה. הברקה אמיתית ומרגשת בהופעה, ומה שבהחלט המחיש את הקונספט של הקרוסאובר,  הייתה אירוחה את קובי פרחי, סולן להקת הרוק כבד-מטאל המעולה "אורפנדלנד". השניים ביצעו בדואט את "Brother" היפה והמלודי של הלהקה, לא בדיוק מהקטעים בהם הם מכסחים, ולאחר מכן גם את "הללויה", של לאונרד כהן. וזה נשמע נפלא.           
 

ברור שמקומות הנוחות של לוגסי הם הקטעים הקלאסיים מזירת האופרה, בהם היא יושבת על כסא מול הקהל, כשהשסע בשמלת המעצבת שלה חושף טפח. בליווי הפסנתרן הקלאסי גיורא ליננברג היא מבצעת ברגש, כמתבקש, את "אווה מריה", של שוברט ואת "אדאג'יו", של אלבינוני, שההתרשמות ממנו היא סוג של גילטי-פלז'ר. מצד אחד הקטע עדיין שמימי ויפהפה, מלודיה הפוגעת בציפור הנפש, אבל הסטנדרט הזה כבר כל כך שחוק ומאוס מרוב שימושים למטרה הזו שגם כאן היא לא קולעת. ובכל זאת, דווקא בקטעים האלה, לוגסי נשמעת מאוד מחוברת וביצועיה אותם נשמעים הכי שלמים. על השאר היא עדיין תצטרך להמשיך ולעבוד, בכוונונים קטנים אך משמעותיים, ואז אולי היא תהיה אמנית מושלמת בז'אנר. בכל מקרה, מכאן היא יכולה רק להמשיך ולהמריא.

היכנסו לדף הפייסבוק של nrg תרבות

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...