תחנות התרבות של אלון אולארצ'יק ואלעד אדר
מוזיקאי שמאזין לאחרים הוא כמו שף שתמיד ינסה לזהות את מרכיבי המנה. לרגל יציאת אלבומם החדש, אלעד אדר ואלון אולארצ'יק מריירים על חומוס וגם מצליחים לאפשר למוזיקה להכנס להם ללב
החומוס בר של שמעיה ברחוב ויטל, תל אביב
אין שם חומוס. כנראה. זאת מסעדת פועלים עם אוכל ביתי על פתיליות בפלורנטין שמארחת בעיקר מוזיקאים ואנשי אומנות פלסטית. פעם היו שם ממש פתיליות ועכשיו לא בטוח. כל מיני סוגי תבשילי ירקות ותבשילי בשר שמכינים אותם בבישול איטי. הכל מוכן מראש. רק מהריח אתה מרייר.
הסרט "דבש"
סרט חזק על מהות החיים והאם זה כדאי. בסוף מתברר שכדאי, והדרך למסקנה לשם הוא סיפור הסרט הזה. מרתק ומדוייק וממש טוב. אני נזהר כאן מספויילרים אז רק אגיד שהשחקנית מעולה ושהסיפור ממש מקורי ולא שיגרתי בכלל.
ס.יזהר - סיפורים קצרים
קנו לי את הספר בחנות ספרים ישנים ליום הולדת והוא כנראה יצא בשנות השישים-שבעים. אני קורא קצת לפני השינה. מה שהכי מרשים בו הוא עושר השפה של יזהר. באמת סופר מדהים בעיני. משייט בעברית דימויית ופיוטית כבתוך שלו. נדמה שיוצא לו כ"כ בקלות להביע את כל שירצה. הסיפורים די אנטי-מלחמתיים, כך שהם לא ינעמו לכל קורא בארצנו.
Jimi Hendrix - Up from the Skies
שיר קצת לא אופייני של ענק הגיטרה הטרגי הזה שכ"כ אהבתי בשנות העשרה שלי וגם הלאה. שקט, יחסית לשאר שיריו, מעין בלוז אקוסטי מתוחכם בהרמוניות, ומאד מזכיר ג'ז. כיוון שתמיד אהבתי ג'ז על אף שהתחלתי מרוק בלוזי, היה לי השיר הזה מעין נחמה כי יש בו תערובת של שני הסיגנונות האלה. חבל שהנדריקס לא אתנו.
)
אלעד אדר
קית' ג'ארט
פסנתרן הג'אז האהוב עלי. כשמוזיקאים מאזינים למוזיקה הם במצב של אנליזה - בוחנים, מפרידים, לומדים, מבקרים, מאזינים למוזיקה כמו שף שטועם מנה של שף אחר - מחפשים לזהות את המרכיבים המדוייקים של המנה...
ג'ארט הוא אחד הפסנתרנים היחידים שכשאני מאזין להם, אני מרגיש משוחרר לחלוטין מהצורך לנתח מוזיקלית כל תו וכל פרזה, ופשוט נותן למוסיקה להכנס לי ללב. בעיניי, ג'ארט מנגן מושלם. פשוט כך.
מוזיקה ישראלית ומוזיקאים ישראלים
אני מכור למוזיקה ישראלית (טובה), ולמוזיקאים ישראלים. יחסית לכמות האוכלוסייה שגרה בישראל, יש כאן ריכוז גבוה מאד של מוזיקה טובה. כותבים, מלחינים, נגנים, מעבדים, מפיקים, שעושים כאן פופ, רוק, ג'אז, מוזיקה קלאסית מודרנית, מוזיקת עולם ועוד מלא דברים שונים ומקוריים, ברמה מאד גבוהה.
בזמן האחרון הגעתי למסקנה שהמציאות הלא פשוטה שמלווה את חייו של מוזיקאי ישראלי (גם מצליח, אגב) גורמת לו להבין את נפש הקולגה שלו יותר מאשר במקומות אחרים בעולם. העובדה שאנו בהרבה מקרים יוצרים בתוך ומתוך קושי מחברת אותנו מאד אחד לשני, וכפועל יוצא - גם למוזיקה אחד של השני.
הביטלס
כל כך הרבה נכתב על תופעת התרבות יוצאת הדופן הזו שנקראת "הביטלס", אז אשתדל לקצר. פרץ כזה של כשרון, רגשות, אנרגיה, רוח נעורים, מקוריות, השפעה מוזיקלית ותרבותית הוא פשוט לא הגיוני. 45 שנה אחרי, ושום דבר דומה אף לו במעט לא נראה באופק. בעייניי, הביטלס הם המורים הכי טובים בעולם לכתיבת שירים, כבר 20 שנה אני לומד אצלם, וממשיך ללמוד.
)
המגמה למוסיקה בתיכון "קציר" ברחובות
בילדותי ברחובות היו שני בתי ספר תיכון בעיר, "דה שליט" ו"קציר", ורק באחרון הייתה מגמה למוזיקה. בעצת המורה הפרטי שלי
יצא שבגיל 12 (כתה ז'), החלפתי את כל המעגל החברתי שלי ונרשמתי לבית הספר המרוחק מאד מביתי, רק בשביל המוזיקה. בכל שנותיי בחטיבה ובתיכון ה"מגמה" הייתה הבית המוזיקלי שלי. כשכל הילדים היו הולכים הביתה בתום הלימודים, אנחנו, המוזיקאים הצעירים, היינו נשארים בבית הספר עד שעות הערב, יום יום, לומדים ומנגנים. בשנים האלה, איפשהו, הבנתי מה אעשה בהמשך חיי. איזה כיף היה.
האזינו לשיר "לא רואה אותך" בביצוע אלון אולארצ'יק, אלעד אדר ויהודית רביץ מתוך אלבומם החדש של אולארצ'יק ואדר "יום אחד".
שמו של האלבום "יום אחד", נולד מתוך הדרך הייחודית בה בחרו השניים לכתוב את השירים: כל אחד מהשירים החדשים נולד ב"יום עבודה" אחד, את השיר הלחינו ביחד בשעות הבוקר, ולאחר מכן עוד באותו היום התפנה אולארצ'יק לכתיבת המילים. שיר אחד ב"יום אחד".
)
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם