ראשי » תרבות » מוזיקהגלוש ב - nrg מהסלולר

התרופה הכי טובה: שאנן סטריט בוחר במוזיקה

שאנן סטריט ויתר על עולם הריאליטי והעדיף גם באלבומו החדש להעביר את המציאות האמיתית דרך המוזיקה. התוצאה - אלבום שלם שמוקדש לאחותו שנפטרה מסרטן, מרגש אבל לא מלנכולי

שני עשורים חלפו מאז שהטלוויזיה המסחרית של ערוץ 2 פרצה לחיינו והביאה איתה משב רוח קפיטליסטי וצרכני במיוחד. מדורת השבט הטלוויזיונית שינתה את פני החברה במובנים רבים, אבל נדמה שמבין כל החידושים שהתרגשו עלינו בשנים האחרונות המשמעותי ביותר הוא זה של תרבות הריאליטי - שנמצאת איתנו כבר כעשור והופכת להיות תמונת המראה של החברה הישראלית.

עוד בתרבות:
מירי מסיקה מבקשת עזרה
עוד פרידה איראנית קורעת לב
"ניומן" מסיינפלד עדיין חי

כשאלבום הסולו החדש של שאנן סטריט הגיע אל שולחני, הטלוויזיה הייתה דלוקה על אחת מאותן תוכניות שרק בגלל המבוכה בשביל המשתתפים בה הייתי שמח אם הייתה פורצת מלחמה וטיל היה משוגר אל עבר משדרי הטלוויזיה. בתוכנית ההיא מתפלשים להם מיטב "סלבריטאי" ארצינו בצואה של פרות, בג'וקים שמקפצים להם אל תוך הבגדים ובעוד שלל משימות שנועדו להביך אותם. באותו הרגע, כמעט כמו בסצינה הלקוחה מסרט מבויים, כשהאלבום ביד ופעולת העלעול בחוברת הנלוות לו מתחילה להתבצע לפני ההכנסה למערכת, אפשר היה לראות ברקע את המראות הלא פשוטים הללו ולחזות בפועל בפער העצום בין הגבוה לנמוך בחברה שלנו.

ויתר על הפריים טיים

שאנן סטריט עמל על מקומו בחברה הישראלית קשה מאוד ולאורך שנים. אם בטלוויזיה המסחרית עסקינן, הרי שכמעט כל כוכב מוזיקה (למעט, אולי, כוכבים בסדר הגודל של שלום חנוך ושלמה ארצי) עבר לפני התיבה בתוכנית כזאת או אחרת - כשופט, כמתחרה או כמנטור. אפשר להניח שהצורך בפרנסה אינו זר גם לשאנן, אבל בשונה מרבים וטובים אחרים, הוא ויתר על עולם הריאליטי.

שאנן נע קדימה בחברה הישראלית דרך המוזיקה, דרך המילים, דרך אמירה – מבלי להשתכשך בביצה הטובענית של המסחרה הפריים-טיימית. יחד עם הלהקה שלו, "הדג נחש", הוא מביא את האני מאמין שלו אל המרכז, במקום להתקבע בשוליים הצרים אך גם הנעימים והנוחים של מפת התרבות הישראלית. בשביל להתפרק מדי פעם, פתח שאנן גם בקריירת סולו, שם הוא יכול לעשות ניסויים שהשיגרה לא תמיד תדע להכיל.

הזמן מרפא הכל

בשנת 2005, אחותו הקטנה של שאנן נפטרה. לא שמעתם על כך בדיוק מהסיבות שצוינו קודם לכן: סטריט ביקש לברוח ממסחטת הדמעות הרגילה, שיכולה הייתה לספק לו שער באחד מעיתוני סוף השבוע. את ההתמודדות שלו עם המוות והאובדן הוא ניתב אל עבר המילה הכתובה והצלילים. במהלך שנת האבל, חודש אחרי חודש, הוא כתב שירים. המסע בזמן מתחיל באוגוסט, כשמו של השיר הראשון באלבום, ובהתאמה ממשיך עד יולי.

 


הקלישאה הידועה גורסת שהזמן הוא התרופה הטובה ביותר. במקרה של שאנן, נראה שאין אמירה מדויקת מזו. בחוברת שמלווה את האלבום,

הוא מספר שהזמן היה מרכיב חשוב בתהליך ההחלמה שלו. מעניין לראות שעל אף הישראליות והירושלמיות האסלית שלו, סטריט מעדיף להתבטא דווקא באנגלית. תחושת הבטן שלי היא שבניגוד לאמנים ישראלים אחרים שמקליטים באנגלית כי הם מאמינים ומקווים שיצליחו לפרוח במדינה אחרת, במקרה של סטריט השפה הזרה היא רק מפלט זמני ולא קריירה חלופית. בסופו של דבר, למרות השפה הזרה, הקול הוא קול יעקב ששר בסופו של דבר אל הציבור הישראלי ולא לשום מקום אחר. לסולנים כדוגמת שאנן, עם נוכחות ווקאלית חזקה ואישיות דומיננטית כל כך, מלאכת ההפרדה מלהקת המקור היא קשה מאוד, על גבול הבלתי אפשרית.

בניגוד למצופה, "הכל לטובה" הוא לא אלבום עצוב ומלנכולי במיוחד. הוא אומנם לא כזה שינפיק ככל הנראה להיטים גדולים, אבל מצד שני גם לא מועמד טבעי לפסטיבל שירי דיכאון. עד כמה שזה יישמע מוזר, זה גם לא האישיו. סטריט הוא סולן טוב - זה כבר ברור. אלבום כזה מפנה זרקור אל העוצמה שקיימת בו כיוצר, אבל גם כבן אדם. זה ככל הנראה טוב לחיים הפרטיים שלו, אבל לא פחות חשוב מכך, גם לחברה הישראלית, שחלקים ממנה עוד ניזונים מדמותו של סטריט כאחד ממגדירי התרבות שלה, ולא רק מדמויות הריאליטי שעושות את הדרך היומית הלוך ושוב מהמסך אל היום יום שלנו.

שאנן סטריט – הכל לטובה


היכנסו לדף הפייסבוק של nrg תרבות
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...