צוברת זיכרונות: מסע בחייה של דורית ראובני
המאבק בקומוניזם של איין ראנד, המורה לפיתוח קול שלימדה את חיים טופול ותוכניות המוזיקה שראתה אצל הקרובים בארגנטינה. דורית ראובני חוזרת לתחנות התרבות בחייה
אני שמה לב שאני מתחברת בעיקר לסופרות. בארגנטינה גיליתי את הספר "נשים קטנות" של לואיזה מיי אלקוט, וקראתי את הספר בספרדית. דמיינתי את משפחת "מארץ'" – את חייהם, אהבותיהם, שמחתם, כאבם ותקוותיהם. ברבות השנים לא החמצתי את הספר בעברית ואת כל הסרטים שנעשו בעקבותיו.
איין ראנד
אחר כך גיליתי את "אנו החיים" של איין ראנד. הספר כל כך השפיע עליי – חייה ומאבקה של הגיבורה ברוסיה הקומוניסטית. כשהפכתי לאישה ואם התוודעתי לספר "רקדנית בלי רגליים" של קלרה אשר פיקוף, מורה הולנדית שהפכה לסופרת ותיארה את חייה בשואה במחנה "ברגן בלזן" שממנו ניצלה והצילה. גם "מאה חורפים" של מיכל שלו לא עזב אותי הרבה זמן.
עוד בתרבות:
עדיף להיות נמוכה ולנצח
מה זה פאנק אימפרסיוניסטי?
למה נעם רותם מוערך כל כך?
הטלוויזיה הארגנטינאית
הייתי בת 9 כשנסענו לשליחות בדרום אמריקה. בהתחלה היינו חצי שנה באורוגוואי, שם למדתי ספרדית בבית ספר נוצרי, ואחר כך הגענו לבואנוס איירס, בירת ארגנטינה. לא הייתה לנו טלוויזיה, והייתי מחכה לסופי השבוע כדי ללכת לקרובי משפחה - שם יכולתי לצפות בתוכניות תרבות.
בטלוויזיה הארגנטינאית גיליתי את הטלנובלה, את ה"גיטראדה" (מפגשי גיטריסטים שיושבים באולפן ענק וכולם אוחזים בגיטרות, מנגנים ושרים), וכמובן את להקות הפולקלור (לוס פרונט ריסוס, לוס דה סלטה ועוד). היות והייתה לי משיכה למוזיקה הזו, הוריי שכרו עבורי מורה פרטי, וכך במשך שנתיים למדתי נגינה ושירה בסגנון פולקלור ארגנטינאי. כשחזרנו מהשליחות כבר היו לי שתי גיטרות.
מכורה לגיטרה מגיל 9. דורית ראובני
אריק סולטן
משוררים ישראלים
בתקופת הצבא הפכתי לסולנית בלהקת פיקוד המרכז. עבדתי עם המלחין מוני אמריליו שהכיר לי את חיים חפר ונתן יונתן. המלחין יאיר רוזנבלום הכיר לי את נתן אלתרמן, חיים גורי ודליה רביקוביץ'. לאחר הצבא חנן יובל ערך לי היכרות עם הטקסטים של רחל המשוררת והמוסיקאי אילן וירצברג חשף אותי לטקסטים של יונה וולך.
נתן יונתן צילום: אריק סולטן
דרך שירי המשוררים למדתי להתייחס למילה שאני שרה – הרי התחלתי כנערה צעירה, בסך הכל בת 19, ששרה שירים כל כך רציניים, לאומיים ועמוקים – וכך דרך המשוררים ושיריהם, למדתי להתייחס, לכבד את השפה, להבין ולבטא את רגשותיי דרך המילים.
המורות שלי
כשהייתי בת 15 גילו בקיבוץ שלי, שער העמקים, את יכולת השירה שלי ומיד הוחלט לשלוח אותי ללמוד פיתוח קול. נסעתי לחיפה למורה גרטה וייס. מורה יקית עם אצבעות ארוכות שנקשו על הפסנתר וניגנו אריות איטלקיות וגרמניות. למדתי שירה קלאסית.
כעבור שנה וכדי להשתתף בתוכנית "תשואות ראשונות" נשלחתי לתל אביב, למורה לולה שנצר. היא הייתה האורים והתומים של שחקנים וזמרים נחשבים. על הפסנתר שלה היו תמונות של תלמידים כמו חיים טופול, חוה אלברשטיין, רבקה רז ואחרים. חלמתי שגם לי תהיה תמונה כזאת – שיתגאו בי. גם אצל לולה למדתי שירה קלאסית במשך שבע שנים, עד הריוני הראשון. לאחר מכן גילו לי את רחל הוכמן.
רחל עבדה איתי על טכניקה גרונית ושירה עממית, ועד היום היא מנטורית עבורי, כשאני בעצמי הפכתי למורה לפיתוח קול.
דורית ראובני תארח ב-31.3 במופע מיוחד ב"צוותא" את סולן "נקמת הטרקטור" אבי בללי, את בתה מור מנדל ואת היוצרת אירית דקל.
היכנסו לדף הפייסבוק של nrg תרבות
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם