קצוות מפוצלים: יאיר אסולין מאכזב בספר השני
לאחר שקרא בהנאה את ספרו הקודם של יאיר אסולין, ניגש המבקר לקריאת "הדברים עצמם" עם ציפיות גבוהות במיוחד. אלא שהפעם, נדמה שמשהו השתבש באמצע
יאיר אסולין פראנס לבה-נדב
עלילת "הדברים עצמם" מתרחשת בתחילת שנות האלפיים, ומתמקדת בשלוש דמויות - דרור, נער בן 13 מישיבה תיכונית; אביטל, בת שירות לאומי בישיבה התיכונית שבה דרור לומד ושי, בחור כבן 20, תלמיד ישיבת הסדר וחברו של רועי, אחיו הגדול של דרור.
עוד בתרבות:
מד מן חוזרת לעונה אחרונה
למה "מצב האומה" מלקקת לנתניהו?
כנסו לזכות באלבום החדש של שלומי שבן
הספר נפתח כאשר דרור, הסובל מהצקות ומהשפלות מחבריו לכיתה, פוגש את אביטל, המבוגרת ממנו בשש שנים, שמציעה לתכנן יחד איתו נקמה בילדים שפגעו בו. דרור מתאהב באביטל, התאהבות שבצדה התרגשות ראשונית ותחושות אשם על נגיעות והרהורים אסורים. הספר עוקב גם אחרי דמותו של שי, בחור ישיבת הסדר לפני גיוס, שבוחן את מקומו בישיבה ובעולם הדתי; חברו הטוב ביותר, רועי, בני"ש מורעל על הצבא שמפריח סיסמאות של בחור ישיבה דתי–לאומי קלאסי, מתמודד עם דילמה של נישואים בגיל מוקדם.
תפסת מרובה
זהו המרחב שבו פועלות הדמויות של "הדברים עצמם", ובתוכו הן גם הולכות לאיבוד. התחושה היא שהעלילה של הספר מפוצלת מדי, שמתקיימים בו יותר מדי סיפורים במקביל ושחלונות רבים נפתחים אך לא נסגרים.
אוסף של רעיונות מעניינים שלא מתפתחים לכדי יצירה אפויה עטיפת הספר
בניגוד לספרו הקודם, "נסיעה", שם מסיע אסולין דמות אחת לאורך הספר כולו ומעמיס על גבה את העלילה הקצרה והנוגעת ללב - "הדברים עצמם" מסופר מנקודת מבט של מספר כל–יודע, שמגיח אל חייהן של הדמויות ומספק, כראות עיניו, תמונה חלקית שלהן.
כך, כאשר בחציו הראשון של הספר מוצגת ההתאהבות (שבשלב מסוים הופכת להיות הדדית) בין דרור הצעיר לבת השירות אביטל, הרי שבאמצע הספר חלה תפנית פתאומית: אביטל נפגשת במקרה - כמו במין דאוס אקס מכינה - עם שי ההסדרניק, ונוצר ביניהם קשר רומנטי משמעותי, שנמשך לאורך כל מחציתו השנייה של הספר.
כך גם באשר למשבר של שי עם ישיבת ההסדר שלו - אסולין לא מעמיק בתיאור המשבר וצורת ההתגבשות שלו, אלא מדווח במעורפל על הרהוריו ומחשבותיו של שי, שבעקבותיהם עזיבת הישיבה היא לכאורה מעשה מתבקש. הקולות המרובים בספר
כמו טור פובליציסטי
הספר רווי בדברי ביקורת גלויים וסמויים על החברה הדתית: על הלאומנות והקנאות הדתית שלה; על גזענות, על התנשאות של רבנים, על צביעות דתית ועל זיוף. הביקורות כשלעצמן מרתקות וחשובות, אך שוב, הן כאילו נשתלו שם בידי המספר היודע–כול, או שנלקחו מתוך טור פובליציסטי. גם התקופה שבה מתרחש הספר - גב הספר מבטיח עלילה שמתרחשת "במהלך האינתיפאדה השנייה, ועל רקע זיכרונות טריים מהסכמי אוסלו ורצח רבין" - מתפקדת כמין מסך טלוויזיה דלוק ברקע, ואינה תורמת דבר לעלילה.
יאיר אסולין הוא כותב מוכשר, שיודע לעשות שימוש בשפה ולהגיע באמצעותה אל תהומות רגשיים, אבל "הדברים עצמם" לוקה בגודש עלילתי, שמשאיר את הקורא כמעט ללא יכולת להתחבר לאחת מן הדמויות, להזדהות איתה ולהבין את עולמה הפנימי.
היכנסו לדף הפייסבוק של nrg תרבות
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם