אבנים כבדות: הופעת הרולינג סטונס כמשל לאיבוד הגבולות

50 אלף ישראלים ישלמו סכום אסטרונומי של לפחות 700 שקל עבור התענוג להיות במופע של הרולינג סטונס בתל אביב. אסף גולן תוהה איך "והצנע לכת" הפך ל"פאן לי"

אסף גולן | 26/3/2014 17:19 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
אני אוהב את להקת האבנים המתגלגלות. לא מדובר באהבה עתיקה אלא בחיבה עזה שניצתה אחרי שצפיתי בסרטו המצוין של מרטין סקורסזה שצילם והסריט הופעה שלמה של להקת המופת הזו. למרות זאת ראוי לומר כי השמחה על הגעת להקת הרוק הענקית לארץ בקרוב מהולה אצלי בצער רב על מחירי הכרטיסים וגרמה לי לתהות על נכונות הבאת הלהקה לארץ בכל מחיר, תרתי משמע.

עוד בתרבות:
עמיר לב בין המדהים למרדים
למה גווינית' פאלטרו וכריס מרטין מתגרשים?
עדי הימלבלוי לא נחה
 
צילום: יח''צ
יש'ך 700 שקל? אני צריך להגיע לרולינג סטונס צילום: יח''צ

היתכן שבישראל, בה רבים נמצאים מתחת לקו העוני, יש 50 אלף איש שמסוגלים לשלם להופעה של שעתיים ורבע בין 700 לכ-3000 שקלים? איך עשרות אלפי ישראלים יכולים לפוצץ סכום ענק של כסף סתם ככה באמצע היום, כשאחרים מתקשים אפילו לשלם את שכר הדירה בה הם גרים? שנתיים בלבד אחרי מחאת הדיור בישראל מעז מישהו להביא לארץ מופע, אמנם מאד מיוחד, שתווית הכניסה אליו מהווה מעצם קיומה בזבוז קיצוני של ממון.

מחאת דיור או הפגנת עושר?

תשאלו מה זה ענייני? הרי לכל אדם מותר לעשות בכספו, אותו הוא הרוויח ביושר, ככל העולה על רוחו. ובכן, אחד ממושגי היסוד שלאורם פעל עם ישראל באלפי השנים האחרונות היה "והצנע לכת". תמיד היו בעם עשירים אולם אלו השתדלו שלא לנקר עיניים ושלא להפגין בצורה בוטה את עושרם.

למרבה הצער, הצניעות הזו, ההכרה כי יש כאלו שאין ידם משגת, כבר מזמן פשתה מן העולם במקומותינו. במקום זאת אנו זוכים להילולה ראוותנית של בתי פאר, מכוניות יוקרה לא מוצדקות ואקססוריז שכל מטרתם היא הפגנת העושר לשמו ויישרף העולם. איך אמרה אחת מגיבורות הסדרה מעושרות? "פאן לי".

לא פאן

ובכן לי בכלל לא "פאן". כאיש מעמד הביניים שנאבק כל חודש לצאת מהמינוס, מקוממת אותי המציאות בה בשם החירות מפתים אנשים לבזבז
את כספם על מותרות. הרי אנשים רבים יחסכו עכשיו ממיטב כספם למופע וזו אכן זכותם לכאורה. אלא שחיסכון זה מיסודו מתקיים בחטא כיוון שהוא לא נובע ממקום אחראי בנפש.

כאן כמובן עולה שאלה עקרונית הרבה יותר והיא מה הם גבולות חופש הפרט בעולם והאם בכלל יש להם גבולות. ובכן, כמו שהמדינה מחייבת את כל אזרחיה להפריש לקרן פנסיה, וכמו שאנו מצילים אדם שעומד להתאבד, כך לדעתי חייבים לשים מחסום כלשהו בפני תרבות הצרכנות והנהנתנות שפושה במקומותינו. טרפת הקניות הזו אינה חופש אמיתי אלא השתעבדות והתמכרות מהסוג הגרוע ביותר. חברה בריאה חייבת גם בתחום זה להציב גבולות.

היכנסו לדף הפייסבוק של nrg תרבות
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

פייסבוק