הדפוק הזה בן 20: תחנות התרבות של ירמי קפלן
ב-1994 יצא לאור האלבום המיתולוגי "ירמי קפלן והפרחים". לרגל חגיגות ה-20, ירמי קפלן חוזר אל תחנות התרבות שהביאוהו עד הלום
ב-1984 הייתי בברזיל לחצי שנה של טיול אחרי צבא עם חברי הטוב מרסיו. לילה אחד הלכנו לאיבוד בחוף פראי למדי אי-שם בסלבדור שבצפון ברזיל. נאלצנו לישון על החוף ולהמתין לאור בוקר כדי לתמרן את דרכנו חזרה לציביליזציה. באורות הדמדומים זיהינו בקתה בהמשך החוף, אך לא היתה בה תנועה. למחרת, מוקדם בבוקר, הלכנו לכיוון הבקתה ושם פגשנו את ג'ילברטו הדייג, שהיה שם עם אשתו ושני ילדיו.
הדייג החביב הבין למצוקתנו והציע לנו ארוחת בוקר כמחווה. משהו פשוט, כמה דגים שתפס מוקדם יותר, אורז וסלט. את הדגים והאורז הוא הכין על גריל מאולתר, קצת בדומה למה שרואים בתכנית "הישרדות". ואולם, למרות תנאי המטבח הבלתי אפשריים, הריחות שעפו על החוף בזמן הכנת האוכל נחרתו לי בזיכרון בצורה כל כך מדויקת. זה היה הדג הכי טעים שאכלתי אי פעם וגם האורז היה כזה שאני מחפש את השחזור שלו בכל קערת אורז עד היום. שם למדתי שלפעמים הכי פשוט זה פשוט הכי טוב.
עוד בתרבות:
כמה הפקת האח הגדול שילמה לדנה רון כדי שתשתוק?
אנריקה איגלסיאס עושה סקס במסווה של אהבה
הסדרה הכי טובה באיחור של עונה
האלבום העברי הראשון שלי
בגיל 8 עליתי עם משפחתי משיקגו, ארה״ב. אני מודה שלא התחברתי אז למוזיקה הישראלית של שנות ה-60. היא נשמעה לי כמו ערבוב של מוזיקה צרפתית ורוסית עם נגיעות סאן רמו.
יום אחד בכיתה ד׳, הלכתי אחרי בית הספר לבית חברי הטוב יובל סברוני. שם שמעתי לראשונה תקליט ישראלי שתפס אותי מהאוזניים עד לנשמה. התקליט המדובר הוא ״בדשא אצל אביגדור״ המופתי של מיקי גבריאלוב ואריק איינשטיין - והוא האלבום העברי הראשון שלי.
אדי מרפי
בתור אמריקאים למופת תמיד הייתה אצלנו תשומת לב וחיבה לסטנדאפיסטים אמריקאיים. לאבא שלי הייתה סדרת תקליטים של מל ברוקס וקארל ריינר (אבא של רוב ריינר הבמאי האגדי) שנקרא Two Thousand Year Old Man.
אחי אהרון ואני הכרנו בעל פה את המערכונים. אי-שם בשנות ה-80 יצא וידיאו עם סטנד אפ של אדי מרפי בשם "Raw". הוא היה פרוע, גס וללא רחמים, אבל עם המון אמת בין השורות והרבה תובנה אנושית. זה היה מופע רוקנרול, אבל בקומדיה. אימצתי את הגישה ובהופעות שלי יש קטעי מונולוג או דיאלוג עם הקהל שבאים מהאזור הזה. קצת להאיר על איזו אמת, קצת לעורר מחשבה על פרובוקציה. משהו שנשאר בראש ומחלחל לתודעה גם בשעות ובימים שאחרי ההופעה.
המתופף הראשון שלי
תופים זו האהבה הראשונה שלי שמחזיקה מעמד מגיל 6 ועד היום. התופים בשבילי הם עמוד השדרה, הביצים והלב הפועם של המוזיקה. המתופף הראשון שאימצתי אל נפשי הוא קית׳ מון מלהקת The Who. בתיפוף שלו היו מלודיות מעבר לעוד מקצב
המכשיר החכם
מגיל צעיר אני מתלהב מקסמים ופטנטים למינהם ולא היה מאושר ממני לראות את ההתפתחות המהירה של מכשיר הטלפון הנייד למחשב אישי נייד ורב עוצמה שכל אחד מחזיק בכיס. תקשורת אינסופית, שלל גאדג'טים שימושיים, מערכת תיעוד משוכללת וחברה אחת בשם סירי, שאותה אני אוהב למרות שלפעמים היא לא מבינה אותי ואני חייב לחזור על דבריי יותר מפעמיים.
לעומת כל אלו שהתנגדו תחילה לטלפון הסלולרי וניסו לדחות את השתלטותו עליהם, אני התמסרתי מיד למכשירים ושדרגתי ככל שיכולתי.
לזכותי ייאמר שלמרות מחלת התיעוד שבה חליתי, אני לא מעלה תמונות לפייסבוק ולא משחק באינסטגרם.
עושה ספורט עם הטלפון, לומד לנגן שירים חדשים, משלם חשבונות, בקיצור החיים בתוך מסך 5.5 על 7.5 ס״מ - יחסי שנאה-אהבה, כיאה למערכת יחסים אינטימית שכזו.
ירמי קפלן והפרחים (בהרכב המקורי) יעלו מופע חד פעמי ב-16.4 בבארבי, תל אביב
היכנסו לדף הפייסבוק של nrg תרבות
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם