בום פעם: סולן "בום פם" חוזר לסבנטיז
אלבום הסולו הראשון של אורי בראונר כנרות, סולן "בום פם", הוא התרפקות נהדרת על העבר: "לא יודע למה, אבל זה יותר מרגש אותי לשמוע את אריק קלפטון וג'ימי פייג' מאשר את סטיב רייט"
השיר “The Moon and I” מזכיר את “משקה אהבה מספר 9” של “הסרצ’רס”. ליין הגיטרה של “Desert Love” מעורר הדים רחוקים ל”ליילה” של אריק קלפטון. “Going Down” מבזיק לתודעה את “הצ’רצ’ילים” בתקופת רוב הקסלי וסטן סלומון. “זה לגמרי שם”, מאשר UBK.
אתה כולה בן 34. מה מושך אותך לחומרים בעלי אופי ואווירה של פעם?
"כבר מגיל צעיר נמשכתי יותר לדברים שעשו פעם. ואם אהבתי דברים עכשוויים, אז הם היו כאלה עם רפרנס למוזיקה ישנה יותר. לא יודע למה, אבל זה יותר מרגש אותי לשמוע את אריק קלפטון וג'ימי פייג' מאשר את סטיב רייט, נאמר".
אורי בראונר כנרות
צילום: ליאור כתר
ב"אוזו בזוקה" ניתן כאמור למצוא ליינים קסומים של סולו גיטרה, שמזכירים את אריס סאן ושל המוזיקה המזרחית של פעם, הרבה לפני שהפכה לפופ ים־תיכוני. "המפגש שלי עם מה שעשה אריס סאן היה בגיל 21", משחזר UBK, סולן בום פם. "עד אז הכרתי את השם, אבל לא ידעתי במה מדובר. ופתאום נפל לי האסימון עד כמה זה טוב ומדהים, בעיקר בכל הקשור לריפים של הגיטרה. אבל הוא הפך מהר מאוד לטראש. הייתה לו תקופה די מדהימה, ופתאום הוא הפך להיות קצת מוזר, עם כל מיני שירים בעברית ('תל־אביב', 'סיג'ל' וכו’) ובלי סולואים ארוכים ופסיכדליים. שם אני מאבד אותו".
אבל הוא עדיין אחד מהגיטריסטים שהשפיעו עליך.
"כן, אבל לא יותר מאריק קלפטון או מגיטריסט פסיכדלי אחר, טורקי בשם ארקין קוראיי, שהפך לי את החיים לפני 6־7 שנים".
האלבום הזה הוא משהו שהתבשל במשך תקופה?
"התבשל כל החיים מבחינתי. אבל עכשיו היה הזמן הנכון להוציא אותם".
דברים נכתבו מזמן והוצאו מהמגירות בתזמון הנוכחי?
"לא. הדברים נכתבו די מהר. התחלתי לנגן אותם, לעשות סקיצות ולהקליט. אבל לקח זמן להבין שזה הולך
ומה קורה עם שאר מיזמיך?
"'בום פם' ממשיכה כרגיל, יוצאים לסיבובי הופעות – באירופה קצת וביפן. ואני כבר עובד גם במקביל על
שירים לאלבום הסולו הבא. באופן כללי, הוא יהיה באותו כיוון, אבל אני מנסה לפתח את זה, שלא יישמע אותו הדבר".
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם