מחולון עד לונדון: תחנות התרבות של עמיר לב
עמיר לב מספר על ההשראות הגדולות שלו, כמאזין להנדריקס וניסים סרוסי בבית אמו, דרך להקות בלונדון ועד לאריאל זילבר ולואי להב, שדחפו אותו להצלחה
כבר הייתי מאזין להנדריקס באותה תקופה. הייתי מחשיך את החדר בבית שלי בחולון ושומע את הגיטרות והסולואים שלו, תמיד נבהל כשאימי שלי נכנסת ומוציאה אותי מהחלום. ואז הגיעה איזו בת דודה של שכנה שלי והשאירה תקליטון של ניסים סרוסי, שני שירים –"איני יכול" ו"מול חלון ביתי" (אם אני לא טועה). שמעתי את "איני יכול" ושוב שמעתי, העברתי את זה לקסטה, הייתי שומע את זה בלופ.
הוא שלח את השירים לרדיו ולא השמיעו אותו, אבל הוא עבר מבית לבית, מיד ליד. היינו הולכים לגינה הציבורית עם טייפ קסטות של orion ושמים את "איני יכול", מתעוררים כשזה נגמר, שמים שוב PLAY וצוללים שוב. את הנדריקס הייתי שומע בחדר החשוך ואת "איני יכול" תמיד באור.
אחר כך ירון לונדון ירד על ניסים סרוסי בטלוויזיה וכולם נעלבו בשבילו. איזה אבא של חבר שלח לירון לונדון מכתב שאמר שהכי חשוב תמיד להיות בן אדם. בשבועות הראשונים עוד היינו שואלים אותו אם הוא קיבל תשובה.
עוד בתרבות:
מיילי סיירוס מאושפזת
מצוקת הסופרים הופכת לאמנות
הסרטים שאסור לפספס בחג
לונדון
היה לי רק חבר אחד כשהגעתי ללונדון. בערבים הייתי הולך לחדרי חזרות לשמוע מבחוץ את הלהקות.
היו הרבה להקות וכולם העיפו אותי מעצמי. הייתי בא מתי שיכולתי, מקשיב וחוזר לחדר שלי, מנסה לנגן את מה ששמעתי. אחר כך חלק מהם הכירו אותי והיו נותנים לי להיכנס. ראיתי אותם עובדים, צעירים אנגלים רזים, מעשנים ושותים, מנגנים שעות עד שזה נשמע מושלם. הם דיברו על ההשראה במילים של השירים, ספרים שקראו (הם הכירו הרבה), רובם באו מהשכונות והרגישו שהם אומרים משהו. לא הכרתי אז דברים כאלה, שותים, מעשנים, מנגנים את הרעש הכי יפה עם איזו כוונה לומר משהו. ביקשתי שישלחו לי ספרים מהארץ. קראתי מלא, חזרתי לארץ רזה עם חולצה שחורה.
פיירוז
עבדתי בבית מלון בירושלים. הייתי "בל בוי", עשיתי לילות. היה נשאר אתי איש תחזוקה וניקיון, קראו לו סלים. היינו מדברים שעות, נהיינו חברים. היינו הולכים בימי חמישי לבארים ברמאללה, עיתונאים ומקומיים, תיירות ותיירים, והכל זול
אני לא מאמין שיש אפילו אחד מה"קבועים" של אז שלא לקח איתו את פיירוז לחיים שלו. לילה אחד שתינו המון וסלים הזמין אותי לבוא לישון אצלו בבית הוריו. רק בבוקר הבנתי איפה אני נמצא. הוא גר במחנה הפליטים של קלנדיה. ביוב ברחובות, חלוקות של שקי קמח מהא"ום ומחסור שלא ראיתי בחיים שלי. משפחה מקסימה ואנשים חמים שעוברים ביחד את החיים הקשים האלו.
הכיבוש הציץ מכל פינה, בלי חופש, בצפיפות ובעוני, ועם פיירוז המנחמת. כך גיליתי עוד צד במוסיקה של פיירוז.
אריאל זילבר
פגשתי את אריאל כשהייתי ילד. הוא עשה חזרות עם נגנים בקיבוץ סאסא כשבאתי לבקר שם את אחי הגדול. הייתי בן שמונה, יומיים ישבתי והאזנתי להם. כשגדלתי, הייתי הולך להופעות של להקת תמוז ולא מוריד את העיניים מאריאל. אחרי הצבא שלחתי לו קסטה עם שירים שלי. לא הכרנו והוא התקשר אלי, אמר שהוא אוהב את השירים ורוצה לשיר אותם.
יום אחרי כן הייתה לו הופעה בירושלים, שם גרתי באותה תקופה והוא בא אלי הביתה לפני כן. הייתי עם חבר ולא ידענו מה לעשות עם עצמנו, הבאנו אוכל מהעיר העתיקה. הכרתי את אריאל והתאהבתי בו בכישרון שלו, בחוסר הגבולות שלו ובחוש הצדק שהיה לו. הייתי בא אליו למתת בגליל שם גר בקרוון על הקצה של הכפר. עבדנו קצת על השירים, למדתי ממנו המון. הוא דיבר איתי על חוסר צדק כלפי הערבים במדינה, על זה שהם אזרחים סוג ב', סיפר לי על הטרגדיה של איקרית ובירעם, שמעתי הכל ואני שומר את זה איתי. אחר כך הוא ביקש שאשיר אני את השירים, הוא אמר לי - אתה תצטער אם לא תשיר אותם. הלך למיכאל תפוח שהיה המנהל אז של אריק אינשטיין ושלמה ארצי, ואמר לו - קח אותו. הוא לקח. התקשר לחברת תקליטים, דיבר עלי , אמר - תחתימו אותו, והם החתימו אותי.
לא ידעתי אז, אבל היה לי כיוון בחיים.
לואי להב
היה לי חוזה עם NMC ולואי היה המפיק המוסיקלי. תוך כדי העבודה על השירים שכתבתי כשהייתי בן שמונה עשרה, התקרבנו לואי ואני, עד שהוא הגיע מספיק קרוב כדי להגיד לי שבניגוד לחברת תקליטים הוא חושב שזה לא יצליח, כי השירים לא טובים. סיימנו להקליט את האלבום וכבר ידעתי שהוא צודק. הוא שלח אותי לכתוב. הוא בא אלי הביתה, הכריח אותי לצבוע אותו ולהפוך אותו למקום אנושי. "הכל זה מודעות", הוא אמר.
"איך תהיה קרוב לעצמך בתוך הבית המוזנח הזה?". "תלמד את עצמך לכתוב, אל תתחשב במנגינה, תלחין את הסיפורים שלך אחר כך". אחר כך הוא עבר ללוס אנג'ס, הייתי שולח לו בפקס טקסטים והוא היה מחזיר לי עם הערות. תמיד ההערות פגעו במקומות שבהם לא הייתי מחובר. אחרי שהיה כותב לי, הייתי יושב שעות.
אני זוכר טלפון מלואי באמצע הלילה אחרי שקרא את מה ששלחתי, הוא אמר לי "ידעתי שזה יקרה לך, הנה זה קורה". לא היה לי עם מי לחלוק את זה אז. אבל הייתי כל כך מאושר, שלא שמתי לב.
- עמיר לב מספר סיפורים מדופלם
ההופעות הקרובות של עמיר לב:
מופע מיוחד יחד עם גבע אלון במסגרת ימי זמר בחולון - 17.4.14
מועדון הבארבי, תל אביב - 22.4.14
פסטיבל יערות מנשה - 16.5.14
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם